אולי בשעה שעבר והתחייב מיתה יש לדון שעבר גם על ונשמרתם
לכאו' אם היה מותר לו לברוח היה הדין שיכול להשכים ולהרוג את מי שרוצה להרגו (כמדומני שכן הדין היכא דקנאים פוגעין בו)
אינו צריך לפנים
יש לדון מדברי הגמ' אילו נהפך זימרי וכו' שלא משמע שהיה חי בהם.
עיין מש''כ לעיל.
אבל לא ציינת מקור מדויק
עיקר הדבר שפנחס לא היה נחשב רודף גמור מבואר בראשונים ברמ''ה וברא''ש בסנהדרין [עד] כיון שאם כן גם משה וכל הסנהדרין היו צריכים להרוג את פנחס אלא בוודאי שלא היה לו דין רודף גמור והראשונים לא ביארו א''כ מה ענינו ובחידושי מרן רי''ז הלוי על הרמב''ם כמדומני בפ''א מרוצח הי''ג שיש שני דינים שיש מצווה להורגו להציל הנרדף יש עוד דין דאין לו דמים וכמדומני ששם מבואר החילוק הנ'ל ול עיינתי בענין זה כעת כלל
בדיין אין זה ידיעה, אלא תלוי בשיקול הדעת, משא"כ בנידון עצמו שיודע אם חלילה חילל שבת או הרג הנפש.
שוב, זהו דבר של הכרעה הלכתית, אבל לא מציאותית כפי שהנידון יודע על עצמו.
