ממרן עד מרן
Active member
מוחל לך בלב שלם
ומה שכתבתי זה ממש לא סיכום התשובה
אלא מכתב שפרסם "קול קורא" אחרי שסיים את התשובה
לאמר- אחרי כל האריכות של ההיתר, שנדע שזה גדר של היתר בשעת הדחק, ותו לא מידי
-
חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן
יבוא בו דברים שמרן הקדוש זיע"א הנהיג בעצמו קולא בדווקא לעורר הציבור שאינו מעיקר הדין
- Thread starter מרדכי מיכאלי
- תאריך התחלה
- צופים 26
ומה שכתבתי זה ממש לא סיכום התשובה
אלא מכתב שפרסם "קול קורא" אחרי שסיים את התשובה
לאמר- אחרי כל האריכות של ההיתר, שנדע שזה גדר של היתר בשעת הדחק, ותו לא מידי
דרופתקי דאורייתא
Active member
אעתיק כאן מרשימותיי מאשר כתבתי מה ששמעתי במוצ"ש האחרון בשיעורו של מרן חכם משה צדקה שליט"א:
כתב בספר בן איש חי (ש"ש פרשת וישלח אות יז)
בן איש חי שנה שניה פרשת וישלח סעיף יז
יז. דבר שהוא מלאכה מן התורה, אסור לומר לגוי לעשותו בשבת אפילו לצורך מצוה, אבל דבר שאיסורו מד"ס, מותר לומר בשבת לעשותו לצורך מצוה ולצורך חולי, אפילו חולי שאינו כולל כל הגוף ואינו סכנת אבר, ויש מתירין ג"כ במקום הפסד, כגון לטלטל ע"י נכרי סחורה מוקצית הנפסדת בגשמים, ויש לסמוך על דבריהם בהפסד גדול:
ולפי דברי הבן איש חי, כל שהוא מלאכה מדאורייתא אין להתיר גם לצורך מצוה. ונפקא מינה אם לומדים או הולכים לבקשות וכדומה, ואין חשמל, שאין להתיר אמירה לגוי.
אולם הגרע"י מיקל הרבה לגבי אמירה לגוי, שאם הוא לצורך "מצוה דרבים" שאני, ומותר, וכך היה עושה מעשה בעצמו, כשהיה דורש בליל שבת והיו באים קהל גדול, ולפעמים היה נכבה החשמל, היה מתיר אמירה לגוי אף באיסור תורה להדליק חשמל, כן כתב בספר לוית חן (=) וילקו"י (=).
[ואחד הלומדים העיר, שהגרע"י התיר הרבה קולות בעבור לימוד התורה, ועל זה השיב מיד -] ח"ו, אסור לומר כך, אנחנו לא מקילים נגד התורה בשביל לימוד תורה, הוא היקל כי כך יצא לו ע"פ דין שמותר לצורך מצוה דרבים.
כתב בספר בן איש חי (ש"ש פרשת וישלח אות יז)
בן איש חי שנה שניה פרשת וישלח סעיף יז
יז. דבר שהוא מלאכה מן התורה, אסור לומר לגוי לעשותו בשבת אפילו לצורך מצוה, אבל דבר שאיסורו מד"ס, מותר לומר בשבת לעשותו לצורך מצוה ולצורך חולי, אפילו חולי שאינו כולל כל הגוף ואינו סכנת אבר, ויש מתירין ג"כ במקום הפסד, כגון לטלטל ע"י נכרי סחורה מוקצית הנפסדת בגשמים, ויש לסמוך על דבריהם בהפסד גדול:
ולפי דברי הבן איש חי, כל שהוא מלאכה מדאורייתא אין להתיר גם לצורך מצוה. ונפקא מינה אם לומדים או הולכים לבקשות וכדומה, ואין חשמל, שאין להתיר אמירה לגוי.
אולם הגרע"י מיקל הרבה לגבי אמירה לגוי, שאם הוא לצורך "מצוה דרבים" שאני, ומותר, וכך היה עושה מעשה בעצמו, כשהיה דורש בליל שבת והיו באים קהל גדול, ולפעמים היה נכבה החשמל, היה מתיר אמירה לגוי אף באיסור תורה להדליק חשמל, כן כתב בספר לוית חן (=) וילקו"י (=).
[ואחד הלומדים העיר, שהגרע"י התיר הרבה קולות בעבור לימוד התורה, ועל זה השיב מיד -] ח"ו, אסור לומר כך, אנחנו לא מקילים נגד התורה בשביל לימוד תורה, הוא היקל כי כך יצא לו ע"פ דין שמותר לצורך מצוה דרבים.
האמת שאחר שקראתי התחבטתי הרבה בענין עד כמה ומה הגדר.
כגון למה היה לרב ז''ל מגילה מקלף ולא חשש שכולם יחשבו שחובה לקנות מגילה מקלף.
או למה הרב ז''ל נטל הרבה אתרוגים בחג הסוכות ולא חשש שכולם יחשבו שצריך ליטול הרבה אתרוגים.
או למה הרב ז''ל הדליק בחנוכיה מכסף ולא חשש שכולם יחשבו שזו חובה.
או למה הרב ז''ל אכל מצות שנאפו לאחר חצות היום ולא חשש שיחשבו שזו חובה.
או למה הרב ז''ל נשאר ער בליל שבועות והושענא רבה ולא חשש שיחשבו שזו חובה.
וכן עזה"ד.
עדיין כדאי שכודו ילמד בעיון גם התשובה הנ"ל, כי בכל קורא מרן לא מתייחס למקורות הענין. והבן. וחכמים שהיו באותו התקופה מעידים על ולמה נכתב קול קורא זה. ועם זאת כבודו יעיין בילקו"י שביעית עמוד תתט, מה שהביא כתי"ק ממרן על כל קורא זה. ואגב, אותו קול קורא אינה תשובה של מרן אלא מכתב שהוציא בשעתו בכת"י, ושוב היו כמה חכמים ששאלוהו בדבר הקול קורא הנ"ל, ומרן השיב להם שוב בכתי"ק (על הקול קורא הזה ממש) מה שהשיב, והובא שם בילקו"י. ויש עמדי חתום באוצרותי שני הכתי"ק והשתלשלות הענין. ובזה ודאי שאם באנו ללכת אחר כתבי"ק שנכתבו בקצרה, יש ללכת אחרי משנה אחרונה.
וכל זה מבלי שהתייחסנו לגוף התשובה ביבי"א הנ"ל ששם מרן מאריך בטו"ט לבאר ולבסס היתר זה של היתר המכירה בשופי. יעיי' מר וירו"ץ.
יפה, באמת לא ידעתי שיש מי שהחמיר ליטול מכלי, רביעית ודאי לא זה נגד הקבלה
מתלמידי הראש"ל
Well-known member
יש דברים שכולם יודעים שזו חומרא ואין מקום לחשוש שיחשבו שזה מעיקר הדין ולכן מרן ראה לנכון לא לחשוש מלהחמיר בהם לדוגמא כל מה שכבודו ציין הצד השווה בניהם שאין מי שסובר שצריך לעשות כן מעיקר הדין וכולם יודעים שזה הידור משא''כ בטלית שיש שסוברים שחייב עיטוף הראש וכן בהיתר מכיר וכן חשמל בשבת וכדו' בזה יש חשש להחמיר שלא יחשבו שזה מעיקר הדין וכל מקרה לגופו ה
תסמוך על מרן שידע בכל דבר מתי יהיה חשש שיחשבו הציבור לטעות ומתי לא ........
דבק בתורת מרן
Well-known member
או שמא אלו מצוות בגופו, ולכן ראה בהם צורך יותר מצד חובתו בעולמו של עצמו.
חוץ מלימוד ליל שבועות שרובם ככולם מחמירם יותר ממרן (במיוחד שמרן הראש"ל מספר כי היה הולך לישון מעט, לאחר שלמד כמה שותי"ם בביתו)
ממרן עד מרן
Active member
אוסף וקיבוץ לשונות של מרן שליט"א שליקטתי מספרו הבהיר "ילקוט יוסף"
א. מן הראוי והנכון לכל הירא וחרד לדבר ה' לקנות פירות וירקות בשנת השמיטה אך ורק מחנויות שומרי שמיטה שאינם מסתמכים על היתר המכירה המתבצע על ידי הרבנות הראשית ובפרט שבזמנינו הדבר אפשרי בנקל לצבור הרחב שלא לסמוך על היתר המכירה וכבר אמרו חז"ל על שומרי שביעית גבורי כה עושי דברו ובפרט יש להחמיר בגינות נוי וכדומה לשמור בהם כל דיני שמיטה ולא להיזדקק להיתר אחר שכיום אין כל כך שעת הדחק לסמוך על היתר זה ואמנם גם כיום הרבנות נזקקת לעשות את היתר המכירה כדי להציל עם רב הדרים בארץ ישראל שלא כולם יקפידו לשמור על דיני שביעית ובפרט אלפי חקלאים שבשבילם הדבר עדיין נחשב בגדר שעת הדחק ובפרט שרוב היצור נועד ליצוא ובלי היתר המכירה רוב המגזר החקלאי לא יוכל לייצא ועל מנת שלא להכשיל את הרבים הרבנות עושה גם כיום את היתר המכירה.
ב. וגם בישיבתינו הקדושה הישיבה הגדולה חזון עובדיה נהגנו להחמיר ולא להסתמך על היתר המכירה עוד בשנת השמיטה תשמ"ז ועד היום וזאת על פי הוראת מייסד ישיבתינו מרן אאמו"ר שליט"א שהורה לנו להחמיר ולא להסתמך על היתר המכירה היתר הנעשה במטרה להציל רבים מעון.
ג. והנה לצבור הרחב יראי ה' וחושבי שמו בודאי שעדיף וטוב ונכון לנהוג חומרא ולא להסתמך על היתר המכירה וכמו שכתבו הגרא"י קוק במבוא לספרו שבת הארץ והגרש"ז אויערבאך זצ"ל בהקדמתו לספרו מעדני ארץ על שביעית וכן כתב מרן אאמו"ר שליט"א בגילוי דעת שפורסם בשנת תשמ"ו ראה בריש הספר שהרי גם להסוברים דהיתר המכירה הוא היתר אלים ומבוסס בכל זאת ההיתר עושה שאנו נמנעים מלעבור על איסורי שביעית אבל עדיין לא מקיימים שמיטה כהלכתה ועל ידי כך שאין אנו סומכים על ההיתר אנו מקיימים דיני שביעית בפועל.
ד. וכל היתר הוי בשבילם שעת הדחק ונהי שהצבור הרחב יכול להחמיר כיום בנקל ולא לסמוך על היתר המכירה אבל בשביל החקלאים אכתי הוי שעת הדחק ובפרט שההיתר נעשה כדי להציל עם רב מאיסורי שביעית באשר רוב היצור הינו ליצוא ובלי היתר המכירה רוב המגזר החקלאי לא יוכל לייצא וכו'.
ה. והנה יסוד ההיתר של היתר המכירה הוא בהסתמך על ג' יסודות א' כי אנו מסתמכים בשעת הדחק לחקלאים הרבים על סברת היחיד ובפרט באיסור דרבנן וכמו שאמרו בנדה ט כדאי הוא היחיד לסמוך עליו בשעת הדחק.
ו. ואמנם הדבר פשוט שבזמנינו שהסחורה של שומרי שביעית היא סחורה טובה וגם אין הפרש גדול כל כך במחירים בודאי שטוב ונכון שכל אחד ואחד ובפרט בני התורה שיחמירו על עצמם ולא יסתמכו על היתר המכירה.
ז. ולפי כל המבואר לעיל הרי שההיתר נעשה כדי להציל רבים מעון ובפרט אלפי החקלאים שאם לא יעשו להם את היתר המכירה ימשיכו לעבוד בשביעית כרגיל ויעברו על כל איסורי שביעית בלא שום היתר ומה שייך כאן הלעיטהו לרשע וימות אחר שמצינו לגדולי עולם כנ"ל שכן הסתמכו על המכירה וכו'.
אבל הם הסתמכו על ההיתר בשעת הדחק אמיתית, כשהיה סיכון אמיתי ח"ו על עתיד היישוב היהודי בארץ ישראל.
ממרן עד מרן
Active member
איה"נ.
אך כוונתי היה בציטוטים, שאע"פ שמרן זיע"א ובנו מרן שליט"א התירו העניין, אעפ"כ סייגו פעם אחר פעם כלשונות הנ"ל הן שהובא לעיל [יותר למעלה] ביביע אומר, והן ממרן שליט"א שזה רק לשעת הדחק וכן רק לחקלאים הפשוטים, אך לבן תורה ירחיק עצמו מזה.
ולעצם שאלתך- מרן זיע"א התייחס כמה פעמים שכדי להציל החקלאים מאיסור גם זה בכלל שעת הדחק, וגם אם זה עדיין שונה משעת הדחק שכתבו הגאונים הנ"ל שהביאם שם, לכן בעקבות כך- סייג הדברים אחרי התשובה שזה נעשה אך ורק להציל החקלאים בלבד.
ולכן הורה ג"כ לבנו מרן שליט"א שבישיבה שלו לא יכניסו היתר מכירה [וכהנ"ל הובא הציטוט של בנו מרן שליט"א]
הבנתי, אבל במחילה אינו ברור לי, כי הקדמונים המתירים התירו מחמת סיכון עתיד יישוב ארץ ישראל, וגם חשש שתושבי ארץ ישראל ימותו ברעב. ולא מחמת הצלת חקלאים מאיסור.
אז איך אפשר להסתמך עליהם להתיר, באופן שלא בטוח כלל שהם היו מתירים?
ממרן עד מרן
Active member
חילוק פשוט וברור
במכירת חמץ, למוכר אין שום בעיה למכור חמץ לגוי, ופוק חזי כל החנויות והסופרים מלאים בקונים גויים ומוכרים להם בלא בעיה.
אך בקרקע- יש למוכר בעיה למכור את הקרקע שלו לגוי, כי הוא לא רוצה שהקרקע הזו תהיה של הגוי, בפרט בא"י רוצים כמה שיותר שהקרקעות יהיו ביד יהודים.
ולכן- תשאל כל בעל קרקע בשאר ימות השנה [בלא קשר לשנת שמיטה] אם הוא מוכן למכור את הקרקע שלו לגוי, יענה לך ח"ו, אפי' בעד סכום גבוה.
אך בחמץ- אין שום בעיה לאף אחד למכור מוצרים לגוי.
וא"כ- בקרקע יש לו למוכר כוונה נגדית, משא"כ בחמץ [חילוק פשוט וקל]
תלמיד מר"ן
Active member
לא מדובר אבל על שאר ימות השנה
במכירת חמץ כולם יודעים שבעוד שבוע הכל חוזר ליהודי ועדיין סומכים על זה למרות שזה נראה מן הצד כחוכא ואתלולא ואין פוצה פה ומצפצף כל עוד יש מכירה כדת וכדין עם כלל הקניינים
וא"כ כמו שבמכירת חמץ אנחנו רוצים באותו שבוע שלא יהיה לנו שום חמץ והכל ימכר לגוי במכירה גמורה, ה"ה בשמיטה היהודי באמת מעוניין באותה שנה למכור את זה בלב שלם לנוכרי (ככה שלפחות יהיה לו תוספת הכנסה)
בלא"ה יש"כ על הבאת דברי מרן שליט"א לעיל
ואין ספק שהמתע"ב אבל ההיתר הוא היתר גמור לכתחילה!
לא חוכא ולא איטלולא. כל אדם בר דעת שיבוא אליו הגוי בחג המצות ויבקש החמץ, יקבלנו בשמחה. משא"כ אם יבוא הגוי ויבקש מהיהודים הקרקע, "כדור בראש הוא יתן לו" כלשון חכם יהודה צדקה ז''ל
ממרן עד מרן
Active member
זהו ההבדל שבשמיטה אין "לב שלם", תשאל כל בעל קרקע גם בשמיטה של מי הקרקע הוא יגיד לך, שלי, ופוק חזי
הראיה לדבר- הוא משאר ימות השנה, זה רק סימן אם יש לב שלם או לא, כי בחמץ כל ימות השנה מסכים לתת לגוי ולא רק עכשיו בגלל איסור חמץ א"כ יש סימן שזה בלב שלם, אך בקרקע בשאר השנים לא יסכים למכור לגוי זה סימן שהלב לא שלם באמת.
וגם לטענתך- שבשמיטה היהודי מעוניין בלב שלם למכור לגוי, המבחן הפשוט הוא- אם לא יעשו לו "היתר מכירה", הוא ישמור שמיטה או יעבוד?, פשיטא שיעבוד, ללמדך- שאף אם לא תמכור לו את הקרקע לא מזיז לו "השמיטה", זה רק מבחן וסימן- שהלב שלו לא באמת שלם
משא"כ- חמץ אם לא תמכור לי את החמץ אני אשרוף אותו ואבער אותו בלא פקפוק
זה מבחן פשוט עם חילוק פשוט
עד כדי כך בלב שלם הוא מוכר לגוי, שהוא היהודי ממשיך לעבוד בקרקע כרגיל כבכל שנה...
תלמיד מר"ן
Active member
מחילה אין הבדל
אתה הפרטי אולי באמת תשרוף
תגיד את זה לכלל המפעלים שמייצרים אלפי אלפים של טונות לשרוף, נראה אם יקשיבו לך
הבעלי מפעלי תעשייה = בעל קרקע
הם אינם צריכים לשרוף, אלא לתת לגוי, והוא יתן תמורה מלאה.
אם אכן הגוי יבקש מאוסם 50 טון וופלות, וייתן תמורתם, נראה לי שאוסם מאוד ישמחו, ויתנו לו בשמחה.