ברשות כבודו נסכם ונמשיך.
אז יש לנו כבר ג' תירוצים.
א. אין זה דעת השולחן ערוך.
ב. עוי"ל אמנם זה דעת השולחן ערוך אבל אין זה מעיקר הדין, ולכן יש לתפוס ולהורות כעיקר הדין ואין להורות לציבור "עניינים".
ג. עוי"ל שמש"כ השולחן ערוך "ונכון שיכסה ראשו בטלית" אין הכוונה כלל לשעת התפילה.
וכתירוץ בתרא מסתבר טפי דמש"כ השו"ע שנכון שיכסה ראשו בטלית, הוא בזמן שהולך למכולת, או כשנוסע באוטובוס, אבל כשמתפלל אין צורך ואין ענין שיכסה ראשו בטלית כלל ועיקר.
והשתא, לאחר דכללא כייל לן מר, דכל מקום שכתב מרן ז''ל לשון "ונכון", יש להורות לציבור כעיקר הדין כדי להחדיר לציבור את ההלכה ולא עניינים, אשר על כן מצאתי כמה מקומות שמרן ז''ל כתב לשון "ונכון", בהם יש להורות לציבור כעיקר הדין.
א. כתב מרן ז''ל (סימן כ"ד ס"א): "אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית, וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום וכו'". וראוי להורות לציבור את עיקר הדין שאין ללבוש ציצית משך היום, ולא להורות לו "עניינים"...
ב. כתב מרן ז''ל (סימן ס"ח ס"א): "יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים, ונכון למנוע מלאמרם וכו'". וגם כאן יש להורות לציבור כעיקר הדין, לומר פיוטים באמצע ברכות קריאת שמע ובנשמת וכו', ולא להורות לו "עניינים"...
ג. כתב מרן ז''ל (סימן ע' ס"א): "נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים". וגם כאן יש להורות לציבור כעיקר הדין שאין ללמד הנשים קריאת שמע, ולא להורות לציבור "עניינים"...
ד. כתב מרן ז''ל (סימן רס"ג ס"ח): "שנים או שלושה בעלי בתים אוכלים במקום אחד, יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר, ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד". וגם כאן יש להורות לציבור כעיקר הדין, שמברכים על תוספת אורה, ולהנהיג כן, כעיקר הדין.
ה. כתב מרן ז''ל (סימן תנ"ה ס"ה): "נוהגים שלא ליתן מלח במצה, ונכון הדבר". וגם כאן יש להורות לציבור כעיקר הדין שישימו מלח במצה, ולא להורות "עניינים"...
ואידך זיל גמור...