ילקוט יוסף - קונטרס קדושים תהיו

קונטרס זה נלקט ונדפס על ידי בס''ד באדיבות מו''ר מרן הראש''ל המחבר שליט''א במעדני המלך חלק ב'
לרגל ימי השובבי''ם הנני מצרף כאן את כל הקונטרס, כמות שהדפסתיו בזמנו, מסתבר מאוד שמאז ועד היום הוסיף מו''ר שליט''א בספריו המאירים עוד הלכות רבות השייכות לנושאים אלו, אך מכיון שאם אמתין עד שאצליח ללקט הכל יעברו ימי השובבי''ם, השארתי לעת עתה את הקונטרס ללא תוספת, ובעזרת ה' במשך הזמן אוסיף בו מכל הנמצא כתוב בספר.
ובהזדמנות זאת אברך בברכת תלמיד את מו''ר שליט''א ליום הולדתו השבעים, שיזכה להנהיגנו עוד רבות בשנים בבריאות איתנה ונהורא מעליא, ועוד נזכה לינוק מתורתו שבכתב ושבעל פה, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו להגיד כי ישר ה'. אכי''ר.​

​

א. אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה, כשהוא מתכוין ליהנות ממנה. אך אם אינו מסתכל בה דרך הנאה, אלא רק באקראי בעלמא, אין בזה איסור מהדין.
ב. יש אומרים שאסור לאשה להסתכל על איש לשם תאוה וחימוד, אף שאינו יודע כלל בהסתכלותה. ואף שיש מתירים, הדבר ברור שאין זה דרך נשים צנועות וכשרות לנהוג כן.
ג. אין להתיר לאשה לגרוב גרבי ניילון שקופות, שהבשר נראה דרך הגרביים. וחייבות לכסות את השוק והירך בגרביים שאינן שקופות כלל, או צבעוניות, ואין להקל בזה כלל.
ד. הנשים חייבות לילך תמיד עם גרביים שאינן שקופות. ויש נשים ההולכות בשמלה ארוכה המגיעה עד הקרסוליים, כך שהשוק מכוסה, אך הנכון הוא להחמיר בזה, אחר שהוא לבוש בולט ושונה, ובכל הדברים הללו יש לנהגו כמנהג בנות ישראל הכשרות והצנועות.
ה. אסור באיסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות, או שמלות קצרות, שמלבד שעוברות בכך על איסור חמור של פריצות וגירוי יצר הרע, יש בזה גם לאו מן התורה, משום 'ובחוקותיהם לא תלכו'. ובנות הלובשות חצאיות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן.
ו. אין לנשים (גם רווקות) לצאת ברחובות העיר בשמלות ללא שרוולים או בשרוולים קצרים וכדומה, שהוא איסור חמור ביותר. וחובה קדושה על הרבנים לפרסם ברבים חומר איסור זה, שהוא עוון גדול מאוד, והמוכר בגדי פריצות כאלה עובר על 'לפני עור לא תתן מכשול'. ורק אם יש לתלות שתוכל להשתמש בשמלה כזאת בהיתר, כגון שתלבש מתחתיה חולצה עם שרוולים (סרפן) וכדומה, רק אז אפשר להתיר למכור. ולכן אם רואה שבאה בבגדי פריצות לא ימכור לה.
ז. מעיקר הדין מותר לאשה לגלות חלק הזרוע שבין כף היד למרפק, באופן שהמרפק עצמו מכוסה. והמחמירות שלא לגלות עד כף היד, כדרך בנות ישראל הצנועות, תבא עליהן ברכת טוב.
ח. טוב ונכון שלא לקרוא עתון [דתי] בשבת, ובפרט בני תורה. ועתונים חילוניים אסור לקוראם אפילו בימי החול, וכל שכן בשבת. והם מוקצה בשבת, ומצוה רבה לפרסם איסור זה בקרב ההמון הנכשלים בלא יודעים באיסור זה, אחר שהעתונים החילוניים מקררים את האדם מיראת ה', מוראו ויראתו, ויש בהם דברי כפירה וזלזול בחכמים, ושאני מינות דמשכא. ובנוסף לכך הם מלאים בדברי פריצות וניבול פה, תמונות תועבה, ושומר נפשו ירחק מהם, ויזהר שלא להביא את ילדיו לבית שיש בו עתונים כאלה, שמרעיל בכך את נפשם. ואסור באיסור חמור למכור עתונים חילוניים, והמוכר עתונים חילוניים עובר באיסור של מסייע בידי עוברי עבירה.
ט. הנשים מוזהרות ועומדות שבכל הליכתן חייבות ללבוש בגדי צניעות, כל שכן שמוזהרות בלכתן אל הכותל המערבי, לבל יכנסו בבגדים ללא שרוולים, או במחשוף, לא תהא כזאת בישראל. ולמוכיחים ינעם ותבא עליהם ברכה. וחובה קדושה מוטלת על האחראים על קדושת המקום לעשות מחיצה בין גברים לנשים.
י. בית כנסת שעזרת הנשים שלו אינה בנויה במישור על רצפת בית הכנסת, אלא הולכת ועולה כמדרגות, יש להקפיד להגביה את המחיצה של עזרת הנשים, עד לגובה שכל המתפללים לא יראו את הנשים שבעזרת הנשים.
יא. נערות רווקות ההולכות בלי כיסוי ראש אף ברשות הרבים, ונוהגות להתפלל ולברך בלי כיסוי ראש, וכן מנהגן גם בבית הספר החרדי "בית יעקב", אף על פי שאין למחות בידן, שיש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום לכתחלה יש להורות להן לכסות ראשן במטפחת בעת שמברכות ומתפללות, ובעת שלומדות תנ"ך בהזכרת שם ה'. ובמיוחד נכון להקפיד על כך בשעת תפלת שמונה עשרה, ומכל מקום אין למחות ביד המקילות בזה, שיש להן על מה שיסמוכו. ואמנם אם הבנות נמצאות בבית-ספר ששם אין הבנות נוהגות כן, ויש חשש שאם הבת תנהג כן תהיה ללעג ולקלס, כיון שאין זה חיוב מן הדין, יכולה לברך ברכת המזון בגילוי ראש.
יב. אשה נשואה חייבת מצד הדין לכסות את ראשה בעת הברכות והתפלה, אף אם היא מתפללת בביתה. וכן בשעה שלומדת תנ"ך, צריכה לכסות את ראשה.
יג. הדבר ברור מאוד שאסור להורים להלביש את בנותיהן בבגדי פריצות, כגון שמלה בלי שרוולים, או שמלה קצרה, ויש להקפיד בזה בפרט בבנות בגיל שבע או שמונה, שהרי צריך לחנכן שיתנהגו בצניעות, ומכל שכן שאין נכון כלל להביאן כך לבית הכנסת, שעלול הדבר להביא לידי מכשול. ואם כבר באו בלבוש כזה, טוב לשלוח אותן לעזרת נשים. [ומכל מקום מן הדין יש להקל לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדן, שכיון שקטנות הן ורגילות בכך, לא שייך בהן הרהור כל כך, ואין בהן דין טפח באשה ערוה. ומכל מקום נכון להחמיר לעצום עיניו או להפוך פניו לצד האחר].
יד. אין לבת לומר קדיש על אביה או אמה, אפילו אם הוריה כתבו כן בצוואה, ואפילו אם עושים לימוד בבית עם עשרה אנשים מבני משפחתה.
טו. אשה נשואה חייבת על פי הדין לכסות את ראשה, ואין לה לצאת לרשות הרבים כששערה מגולה, ששער באשה ערוה. ועל פי הדין מותר לאשה נשואה לילך בביתה בגילוי הראש (כשאין שם אנשים זרים), אך ראוי מאוד לנהוג שלא לילך גם בבית בגילוי הראש.
טז. אין להתיר לאשה נשואה לצאת ב"פאה נכרית" ברשות הרבים, ויש לאסור בזה בכל תוקף. ובפרט בזמנינו שעושים את הפאות במומחיות עד שלא ניכר כלל אם האשה הולכת בשערותיה הטבעיות בגילוי ראש, או בפאה נכרית. ומכל שכן שיש לאסור בזה לבנות הספרדים. מאחר שכל גאוני ספרד המפורסמים פסקו לאסור בזה, והעידו שבמקומותינו לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, ורק לאחרונה החלו נשים ספרדיות ללבוש פאה נכרית, בהשפעת חברותיהן, וצריך להבהיר להן, שכל גדולי התורה, צדיקים וחסידים מעדות המזרח, לא התירו מעולם לנהוג כן במקומותינו, ואין לשנות מן המנהג, בפרט שיש להחזיק בחומרות בעניינים אלו דוקא, ולמה לא יחושו להחמיר בדבר חמור כזה. ואף בפאה ועליה כובע ראוי להחמיר, וכל בעל ישפיע על אשתו בדרכי שלום ויבאר לה חומר הענין, והאמת והשלום אהבו.
יז. אשה המתעקשת ללכת במשרד בפאה נכרית, ויש חשש לשלום בית, יש להציע לה על כל פנים באופן זמני, שכשיוצאת לרשות הרבים תלבש כובע על הפאה הנכרית, וכשתגיע למקום עבודתה תסיר את הכובע ותשאר עם הפאה על ראשה, עד לצאתה שוב ממקום עבודתה לביתה שאז תחזור ללבוש את הכובע על הפאה, כי חומר האיסור בעיקר נופלת על היוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, אך בבית או במשרד אין חומרת האיסור גדולה כל כך, ואפשר להקל בשעת הדחק, עד שבעזרת ה' יתברך תסכים ללבוש כובע או מטפחת בתמידות [הוראת מרן אאמו"ר זיע"א].
יח. וראוי ונכון שלכתחלה בבתי הספר לבנות של הספרדים תהיינה המורות עם כיסוי ראש ולא עם פאה נכרית, ועל ידי כך ישרישו בלב הבנות לנהוג בצניעות ולחבוש לראשן כובע או מטפחת כדת. אולם אם יש שם כבר מורות ספרדיות נשואות החובשות פאה נכרית, ומפרנסות את הבעל שהוא אברך שתורתו אומנותו, אין לפטר את אותן מורות, אלא מן הראוי לשכנען לבוא לכל הפחות למסירת השיעור בכיסוי ראש, וכן יתנו הוספה במשכורת וכדומה לאותן מורות הבאות למסירת השיעור בכיסוי ראש, וזו הדרך הנכונה.
יט. נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו. ואם נשאר עד ג' אצבעות, יש אומרים שטוב יותר לכסותו בפאה נכרית חלקית, אך במקום שיש חשש שעל ידי הפאה הנכרית החלקית תבוא לחבוש פאה נכרית שלימה, יש להמנע מחבישת פאה חלקית, ותכסה שער ראשה כאמור.
ובמכתב ממרן אאמו"ר זיע"א (שנת התש"ל) כתב: מה שיש אומרים שאפילו שערה אחת משערות הראש יש בו איסור תורה, אינו נכון. ומנהג הנשים הספרדיות דור אחר דור לגלות אצבע או שתים משערות הראש כלפי פנים. ומהר"ם אלשקר שהיה גאון עולם מזמן מרן הבית יוסף פסק להתיר בזה. וכן כתבו עוד פוסקים רבים אחרונים, וע"ע בשו"ת אגרות משה, ובשו"ת תשורת שי.
כ. הדבר פשוט וברור שאסור מצד ההלכה ללכת לסרטים ולבית קולנוע, שהוא איסור חמור מאוד שמגרה יצר הרע בעצמו ועובר גם על מושב ליצים, ומשום ביטול תורה, ומשחית נפשו הוא יעשנה. ומי שיש לו מחשב בביתו, לצרכי פרנסה או לימוד, ישגיח בעינא פקיחא על ילדיו שלא יראו סרטים במחשב.
כא. הדבר ברור שאסור לפי ההלכה לקרוא בספרי רומן, וספרות פורנוגרפית.
כב. אסור באיסור חמור לשבת בצוותא ישיבה מעורבת, בנים ובנות יחדיו. והדבר ברור שאסור לבנות ללבוש בגדי התעמלות בשיעור מיוחד להתעמלות כשיש שם איש מורה, ובעת שאין התריסים מוגפים.
כג. חובת ההפרדה בבתי הספר בין בנים לבנות הוא חיוב גמור מן הדין ואינה חומרא או חסידות בעלמא. הן בלימודים, והן במשחקים. וההורים והמורים צריכים לעמוד על המשמר ולהנהיג הפרדה מוחלטת. והמקים בית ספר מעורב אסור לשתף עמו פעולה כלל, שהוא פורץ גדרי הצניעות, ויש להבדילו מעדת ישראל. והגודרים גדר בזה זכות הרבים תלויה בהם. וראוי להחמיר בזה אפילו בכיתות גן וא' ב'. ובמקום שאין מספיק תלמידים, יש לעשות שאלת רב. (שפעמים יש להתיר בגן הילדים ובכתות א' ב' בלבד).
כד. אף על פי שמעיקר הדין אין איסור לאיש לשבת ליד אשה באוטובוס ציבורי או ברכבת, וכן אין איסור לאשה לשבת ליד איש, שהרי אינם נוגעים זה בזה כלל, מכל מקום מנהג בנות ישראל הצנועות להמנע מכך, וישראל קדושים נמנעים מדברים אלו. וכן ראוי לנהוג בפרט אם האשה היושבת לידו לבושה בבגדי שחץ ופריצות, ללא שרוולים, ובחצאית קצרה.
כה. מה שמצוי בעוונות הרבים, שנוהגים לטייל בחורים ובחורות ביחד, ופריצי אהדדי, בפרט בריקודים ושמחות, וביחוד כשהם מאורסים ומשודכים, כבר צווחו על כך רבנן קשישאי, ועל הרבנים ומנהיגי העם להזהיר בכל חומר בדבר זה, ולהסביר למי שהשתדך את חומרת האיסור.
כו. אסור לאשה לצאת לרחובה של עיר כשהיא מבושמת ומאופרת יותר מדאי עד שריחה נודף.
כז. אסור לאיש להסתפר אצל אשה, וכן אסור לאשה להסתפר אצל איש.
כח. נשים הנוהגות לנשק ידי אדם גדול בתורה כדי להתברך ממנו, צריך למנוע המנהג הרע הזה, כי כל נגיעה באשה שאינה אשתו, אסורה. ויכול לברכה בנתינה ידו מעל ראשה באופן שאינו נוגע בה כלל. ורק לבנותיו או נכדותיו מותר לתת להן לנשק את ידו.
כט. אסור לאשה לתת את ידה ללחוץ ידי איש, אפילו כשהוא בדרך נימוס וכבוד בעלמא. ואם קדמה האשה להושיט לו את ידה יסביר לה בנחת שעל פי דין תורתינו הקדושה אין האיש רשאי לתת יד לאשה, גם מטעמי צניעות, ואף בדודתו ושאר קרובות משפחתו הדין כן, ואף באשה זקנה אין לו ללחוץ את ידה.
וכאן המקום להביא מעשה שהיה עם מרן אאמו"ר זיע"א, שכאשר העניקו לו את "פרס ישראל", בהיותו מכהן בקדש כרב ראשי וראש אבות בתי הדין בתל אביב [שנת תש"ל], והזמינוהו לבמה לקבל את הפרס, לחץ את ידו של שר החינוך, וכאשר ראש הממשלה דאז גולדה מאיר הושיטה לו את ידה, נענע לה בראשו, ולא לחץ את ידה, למרות שהדבר היה קבל עם ועדה. ורבים מיושבי האולם מחאו כף, ונשיא המדינה דאז כעס על כך, וכאשר הגיע מרן ללחוץ את ידו, גם הוא נענע בראשו וסירב ללחוץ את ידו... והדבר היה קידוש ה' אצל החרדים לדבר ה'.
ל. אסור לרקוד ריקודים מעורבים, גברים ונשים יחד, והעובר על זה גדול עוונו מנשוא, ואף המסתכלים בריקודים אלה, לא ינוקו מעון, אף על פי שיש מצוה לשמח חתן וכלה.
לא. אב המבקש מבנו שיבוא לנישואי אחיו, והחתונה מתקיימת בתערובת אנשים ונשים יחדיו, ואף יושבים בבגדי פריצות וכדו', ואין המשפחה מוכנה לעשות מחיצה, אין הבן צריך להשתתף בחתונה, ויסתפק בזה שיגיע לחופה בלבד. והדבר ברור שאם יש שם ריקודי תערובת, חייב לעזוב את המקום מיד לאחר החופה, ופעמים שעליו להמנע מלהגיע בכלל לחופה, כדי למנוע חילול ה' שיראו יהודי ירא שמים נמצא במקום כזה. ויעשה שאלת חכם שידון בכל מקרה לגופו.
לב. ומה שיש מחלקים את האולם לשלשה חלקים, חלק לריקודי גברים, חלק לריקודי נשים, וחלק לריקודים מעורבים, בוודאי שלכתחילה על החתן להתנגד גם לדבר זה, שלא יהיה בגדר מסייע לדבר עבירה, ויאמר להם שאחר שחזר בתשובה בקשתו שיכבדו את רצונו ולא ירקדו במעורב כלל.
לג. אסור באיסור מוחלט לבנות להתגייס לשירות צבאי, ואף לשירות לאומי, וכל כבודה בת מלך פנימה, להיות תחת השגחת הוריה. וכבר הורו כן כל גדולי הדור, ושמרת לעשות ככל אשר יורוך.
לד. אסור בכל תוקף לרחוץ בים מעורב, שאין בו הפרדה מוחלטת בין אנשים לנשים, והוא איסור גמור מעיקר ההלכה ואינה חומרה. ואף לצורך רפואה הדבר אסור. וחולה הצריך לרחוץ בים, ימצא לו מקום נקי מתערובת של נשים לצורך רפואתו. ומצוה רבה על מנהיגי הציבור יראי ה' וחושבי שמו, להשתדל להקים מקומות רחצה נפרדים, כדי להציל רבים מעוון, ואשר גם הדרכים אל מקומות רחצה אלו יהיו נקיים מתערובת נשים, כדי להציל רבים מעוון, כי חזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא (גיטין לז: ).
לה. אין לאשה להתרחץ בחוף נפרד לנשים, כשיש שם איש המשמש כמציל, או אנשים המוכרים משקאות או כסאות, אלא תרחץ בים כשחלוק רחב על כל גופה.
לו. אין להתיר לרווקות בזמן הזה לטבול במקוה, ואפילו בערב ראש השנה וערב יום הכפורים, כדי שלא ייכשלו חס ושלום בעוון נדה, שאין אנו חוששין לתקנת הפושעים. וכן הנשים שהן בתוך שבעה נקיים, לא תטבולנה בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים.
לז. דרך נשים צנועות שלא להניק בפני אנשים זרים, ודרכן של בנות ישראל הכשרות לכסות עצמן במטפחת בעת שמניקה את בנה. ואסור לבעלה לקרוא קריאת שמע כנגדה בעודה מניקה ובשרה גלוי, וכל שכן בשעה שאיננה מניקה.
לח. קול באשה ערוה, ולכן צריך [האיש] להזהר משמיעת קול זמר של אשה. ואם שומע דרך הרדיו וכדו', ואינו מכיר את המשוררת, אין בזה משום קול באשה ערוה, שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. אך אם יודעה ומכירה, אף שאינו רואה אותה בעת שהיא שרה, אסור.
לט. יש פוסקים המתירים לשמוע קול זמר של אשה פנויה שאינה אשת איש, אשר עדיין לא ראתה דם, ובתנאי שהשיר יהיה שיר של קדש ולא חס ושלום שיר חול. ויש חולקים. והמחמיר תבוא עליו ברכה.
מ. אסור מן התורה להתייחד עם אשה, בין זקנה בין ילדה, בין רווקה ובין נשואה, ואפילו כמה אנשים עם אשה אחת אסור להתייחד, עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם. וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה [והאשכנזים מקילין באשה אחת עם שני אנשים כשרים אם בעלה בעיר]. ומותר לבעל להתייחד עם אשתו נדה, ועם אמו ועם נכדתו (אף אם היא נשואה), וכן האשה עם אביה. ועם אחותו מותר להתייחד לפעמים אך לא דרך קבע. ונשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין ליחוד.
מא. הרוצה לאמץ ילד, נכון יותר שיאמץ בת, שהרי רוב הזמן אשתו בבית, והיא משמרתו מפני איסור יחוד.
מב. מעלית חשמלית שזמן נסיעתה פחות משיעור צליית ביצה וגמיעתה, מותר לאיש להכנס לשם אף אם נמצאות שם אשה אחת או שתים.
מג. אשה שבעלה בעיר, אפילו אם אינו יודע היכן היא נמצאת עתה, אין איסור יחוד, מפני שחוששת מבעלה, שמא יגיע עתה. וגם אם בעלה נמצא בשכונות המרוחקות של העיר, חשיב כבעלה בעיר. אך אם המתייחד היה לבו גס בה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו לא יתייחד עמה אף אם בעלה בעיר.
מד. נשים שטבען לשנוא זו את זו, כגון כלה וחמותה, או שתי צרות, מותר להתייחד עם שתיהן, ואין לחוש לזנות.
מה. אשה העוברת על דת משה ויהודית בזמן הזה, וכגון שהולכת בלי כיסוי ראש ובזרועות מגולים, ורוצה בעלה לגרשה בלי כתובה, אם הוא טוען כן בתום לב, מחמת יראת ה' שבלבו, והוא מוחזק בכשרות, וטוען כך בלי סכסוכים ומריבות אחרות, רשאי לטעון טענה כזאת כדי לגרשה בעל כרחה בלי כתובה, גם בזמן הזה, ולאחר התראה כדת. אך הטוען כך מתוך קטטה ומריבה, לאו כל כמיניה להוציאה בעל כרחה ולהפסידה כתובתה, שאין לתת יד לפושעים שיבואו להתעולל עלילות ברשע על נשותיהם, ולהשתמש בדיני תורתנו הקדושה כדי למלאות תאוותם השפלה, ושמא טוען כך כיון שנתן עיניו באחרת. והכל לפי ראות עיני הדיין.
ומכל מקום בודאי שעל בית הדין להוכיח את האשה בלשון קשה בתוך הרכה, ולהזהירה שמכאן ולהבא תתנהג בכיסוי הראש ובדיני צניעות. ואם לא תאבה להיטיב דרכיה יאיימו עליה ויגלגלו עמה בכל אשר בכוחם. אולם אם בכל זאת האשה תסרב לשמוע בקול מורים, ונראה לבית הדין שהבעל מוכן להשלים עמה אם תתנהג בצניעות כדת, יש לקנסה בכתובתה ובמזונותיה.
אולם אם אין פני הבעל לשלום, ורק מחזיק בטענה זאת לגרשה בעל כרחה בלי כתובה, נראה שאין לקנסה כלל. [ואם גם הוא נוהג שלא בדרך התורה, ואוכל מאכלות אסורות וכדומה, ברור שלא הפסידה כתובתה].
​

 

[חכם]

ויש נשים ההולכות בשמלה ארוכה המגיעה עד הקרסוליים, כך שהשוק מכוסה, אך הנכון הוא להחמיר בזה, אחר שהוא לבוש בולט ושונה,

להחמיר או לא להחמיר?