מדבריו המעוררים והמרגשים של מרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף זיע"א על רעייתו הרבנית מרגלית ע"ה, שהיום יום פטירתה

היום חל יום פטירתה של הרבנית מרגלית יוסף ע"ה, אשר דמותה מעוררת השראה גם כעבור 28 שנה מפטירתה, ועוד רבות בשנים יחקקו פעליה ומעשיה באותיות של זהב, הודות למסירות נפשה עבור מרן זצ"ל, ולמען עליית ילדיה בתורה ויתר מפעליה הכבירים.
להלן מובאים מדבריו של מרן זצ"ל על הרבנית ע"ה שנאמרו בכמה הזדמנויות, בהספדים ובשיעורים (כמובא במעדני המלך חלק ב'), ומדברים אלה ישנו חיזוק עצום לנשות ישראל, אשר בכח כל אחת ואחת להעמיד משפחה לתפארת, ולזכות לבית של תורה על כל המשתמע מכך.​

אהבת חסד
המנוחה שאנו באים להספידה, לצערי היא אשתי. מה ביכולתי לשבח את אשתי? 'אשתו כגופו'. אך המפורסמות אינן צריכות ראיה, דבר ידוע הוא שהיא היתה מלאה חסדים, לעצמה היא לא רצתה כלום, בנותיה היו צריכות לשכנעה שהיא צריכה לקנות עוד שמלה, והיא בשום אופן לא הסכימה, היתה דוחה את הכל!
היא מאסה בענייני עולם הזה, לא רצתה לשמוע מהם, אך חשבה על אחרים. כשהיתה פוגשת נדיבים בנסיעותנו לחו"ל, היתה מדברת עמם על כלות עניות ויתומות שאין להן שום דבר, אין להן פרוטה לפורטה. וכן על חתנים עניים מרודים אשר 'לרש אין כל'. והיתה מבקשת מהם, תתרמו לטובת הכנסת כלה, וכל הכסף שהיתה מקבלת היה נגמר ברגע אחד, לא היתה משאירה כלום לעצמה!
מעודה לא חשבה על עצמה, תמיד חשבה על אחרים, היו דברים שאינני יודע בעצמי, פעמים רבות עשתה גם דברים שנסתרו מנגד עיני. אהבת הבריות שהיתה בה, היתה מקבלת כל אחד ואחד בסבר פנים יפות. 'בטח בה לב בעלה', לא חקרתי ולא דרשתי, לא הייתי צריך לשאול היכן הכסף הזה, מעולם לא שאלתי אותה! ודברים אלה היו כמו חלק מהשיגרה, התרגלנו אליהם, אך רק עתה אני מרגיש את חסרונה!
כשהייתי מקבל את המשכורת שלי בתור דיין או רב ראשי, הייתי נותן לה את הכסף, קחי כמה שאת רוצה, ותחזירי לי את העודף אם ישאר, מעולם לא שאלתי אותה היכן העודף! ידעתי איזו אשה נאמנה וצדקת היא, עתה בעוונותינו הרבים חשך עלי עולמי, אומרים שכשהמרגלית נמצאת במקום רחוק שופעת יותר אור, ומי שנמצא על ידה אינו מרגיש את אורה. כך המנוחה ששמה מרגלית, בכל מקום שהיא - הינה מרגלית, היא לא אבדה אלא לבעלה, אני צריך לבכות, שאיבדתי את המרגלית! 'מתה עלי רחל', אין אשה מתה אלא לבעלה.
כשהיתה רואה אדם נמצא בצרה, היתה ניגשת אליו, אם היתה יכולה בעצמה לסדר את הבעיה, היתה מרימה טלפונים ומסדרת, ואם היה צורך שאני אכנס בעובי הקורה, היתה מכניסה גם אותי בעובי הקורה.

דאגתה למען התורה
היה צורך לבנות ישיבה בסאן-פאולו בברזיל, הרבנית צילצלה אל הבנקאי יוסף ספרא "אתם חייבים לבנות ישיבה! לא יתכן שעיר תהיה בלי ישיבה", והיתה משכנעת אותו וקובעת לו פגישה עם השליח, ולמרות שזמנו יקר היה יוצא יחד עם השליח ומסביר לו היכן צריכה הישיבה לקום, ועד היום זה כשלוש שנים שמתנוססת שם ישיבה לתפארת! לומדים בה סטודנטים, חצי יום לומדים לימודי חול וחצי יום לימודי קודש, 'כל רואיהם יכירו ידעו כי הם זרע בירך ה'', בתיהם הפכו לבתים של תורה, ובני משפחתם החילונים שראו באיזה יחס של כבוד הם מתייחסים להוריהם היו מקנאים בהם, וגם הם באו להתדפק על דלתות הישיבה, וברוך ה' מוסיפים והולכים. "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה"!

לא ידעתי שהוא חלה!
"צופיה הליכות ביתה", היא היתה עושה את כל מה שנחוץ לבית, היא גידלה את הבנים לתורה, פעמים רבות שהיה ילד חולה בבית, והיא לקחה אותו ומטפלת בעצמה, בלי שאדע שהוא בכלל חולה! ואף שהיתה בחודשים האחרונים של הריונה, לקחה את הילד החולה 'כאשר ישא האומן את היונק' לבית החולים, לא היתה מטריחה אותי שאבוא להרים ולקחת את הילד. עד שבא מישהו ושאל אותי, מה שלום בנך? וכשהתפלאתי מה יש לו? סיפר שראה אותו בבית החולים, ואני לא ידעתי כלום! איפה יש אשה כזאת? שמוכנה לקחת את ילדה לבדה בעוד שהיא בהריון, רק כדי לא להסיט אותי ולהפריע לי בלימודי.

מעולם לא אמרה אל תלך
בלילות רבים הייתי טרוד בשיעורי תורה והלכה לרבים, ובפרט בחודש אלול, שהייתי נוסע למרחקים בכל הארץ, חיפה תל-אביב והקריות, הייתי יוצא בשש וחוזר באחת-שתיים, והיא לא היתה הולכת לישון אלא יושבת ומייחלת. ולפעמים היה מצב קשה מאוד, מחמת האינתפאדה של הרשעים האלה, ותמיד היתה שומעת כל מיני שמועות על הרוגים וכדו', לבה לא היה נותן לה ללכת לישון, היתה יושבת ומחכה עד אחת-שתים. ומעולם לא אמרה "אל תלך, תקצר מעט, תבוא יותר מוקדם", שום דבר! היא הבינה שזה תפקידי שמחייב אותי, לא שאני עושה דבר לפנים משורת הדין.

מטרת ביאת האדם לעולם הזה
האדם נברא בעולם הזה בשביל עצמו?! הוא נברא בשביל אחרים, לזכות אותם, 'הלומד על מנת ללמד, מספיקים בידו ללמוד וללמד. הלומד על מנת לעשות, מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות'[1]. 'ואדם לעמל יולד'[2], לעמ"ל ראשי תיבות ללמוד על מנת ללמד. 'אל תחזיק טובה לעצמך'[3], כמה שאדם למד תורה, לא יחזיק את הטובה הזו שהיא התורה לעצמו, אלא ילמדנה לאחרים. האדם נוצר בשביל אחרים!
הגמ'[4] אומרת דברים נוראים, 'כי דבר ה' בזה'[5], זה הלומד תורה ואינו מלמדה לאחרים! או ח"ו מה שכתוב במדרש קהלת[6]: הרי שלמד תורה כל ימיו ולא לימדה לאחרים, עליו אמר קהלת: 'הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל', כל תורתו הבל, אין לך הבל גדול מזה!
מה רבותינו רואים בתפקידו של האדם בפרט תלמיד חכם? חייב ללמד! הוא לא עושה טובה, אלא עושה טובה לעצמו.
והיא הבינה שזהו תפקידי, וזהו התפקיד של החיים, לא אמרה אף פעם אל תלך, כן תבוא.

התגלות הרבנית בחלום
אחרי פטירתה לחיי העולם-הבא עזבה אותנו לאנחות.
כשהיינו ברחביה, המנוחה היתה רגילה להשקות את העציצים, יש עצי בשמים ויש עשבי בשמים, כדי שנוכל להשלים מאה ברכות. בלילה אני מברך עצי בשמים ועשבי בשמים לפני הסעודה, וכן גם בבוקר, זה ארבע ברכות, אמנם לא הרבה, אך מצטרף לחשבון של מאה ברכות.
אחר שנפטרה, נראתה בחלום לגנן שהיה בא תמיד אצלינו ומתקן אם צריך לתקן או לחזור ולשתול, ושאלה, "מדוע אינך דואג שהרב יברך מאה ברכות בשבת, למה אתה לא הולך לסדר את הגינון"? ומספר הגנן, כל הלילה רעדתי, לא ישנתי ולא עצמתי עין!
היא דואגת שאברך מאה ברכות גם אחרי פטירתה! זו צדקת בכל לבה גם כשהיא למעלה, נשמתה ודאי מרחפת כאן, אין לי שום ספק בזה, היא יודעת ושומעת כל הדברים האלה, 'תנו לה מפרי ידיה ויהללו בשערים מעשיה'[7].

התגלותה של הרבנית בהקיץ
אספר דבר ששמעתי ונדהמתי.
בערב פסח של השנה[8] בא אלי יהודי אחד מהדרום ועמו ילד קטן בן שש שנים.
- כבוד הרב תברך את הילד הזה, הוא בא על ידכם!
- מה זה על ידכם?
אומר לי, מעשה שהיה כך היה, לפני שש שנים בשנת תשנ"ח, ארבע שנים אחרי שנפטרה רעייתי הרבנית בי"ט אב תשנ"ד, קראו אותי ממשרד הקליטה וביקשו שאערוך סדר לעולים חדשים, שלש מאות איש, שאסביר להם מה הענין של ליל פסח, וב"ה יש לי מענה לשון, ואני התכוננתי והלכתי, כמובן ברשות אשתי שגם היא הלכה אתי. היה זה ערב פסח, כמה שעות לפני החג.
חצי שעה לפני החג אשתי אומרת לי, איני מרגישה טוב, אני מצטערת יש לי צירים. שמע כך הזמין אמבולנס שיקח אותה לבית החולים 'ביקור חולים' והלך יחד אתה.
- נכנסנו לשם, אין נפש חיה, כל האחיות הלכו לעשות סדר פסח, ונשארה רק אחות אחת. באה אלינו, אמרה: תסלחו לי אני מצטערת, אני מטפלת ביולדת אחרת שהקדימה אתכם, ובאה לפני חצי שעה, איני יכולה לטפל בשניים.
- מה?! זאת תישאר לבדה?
- מה לעשות, עכשיו ליל פסח כולם הלכו לסדר, ורק אני נשארתי.
זאת מסכנה נשארה לבדה, אין לה אפילו אחות שתטפל בה. אמרה לו, אתה הולך לעשות מצוה, זכות המצוה תגן עלי. תלך, שלש מאות איש מחכים לך, אני בוטחת בה'.
הלכתי ממנה בדמעות איך השארתי אותה כך לבדה, וחזרתי למלון ששם הסעודה של הסדר.
והיא מספרת לו אחר כך, לפתע היא רואה לידה אשה אחת לבושה לבנים כמו אחות, ניגשת אליה ואומרת לה: "שמי מרגלית, אשתו של הרב עובדיה יוסף, באתי מהשמים לעזור לך, אין לך מה לפחד, אני איתך", תלחצי קצת... תוך שתי דקות נגמר. האחות ההיא עוד מטפלת ביולדת השניה, כבר שעתיים היא איתה, וזאת תוך שתי דקות 'בשתיים יעופף'[9]. הרבנית אמרה לה שלום והלכה.
אומר, תראה, זאת הרבנית יילדה לי את הילד הזה, לכן תברך אותו. ברכתי אותו.
זו הפעם ראשונה שאני שומע דבר כזה!
תראו מה הצדיקים הנפטרים עושים, הולכים לשליחויות... ב"ה הנשמה לא נעלמת, הנשמה חיה וקיימת, רק הגוף נשאר בקבר, אך הנשמה חלק אלוה ממעל, משתתפת בשמחות, משתתפת בצערו, ויודעת כל דבר!
צריך שתהיה לאדם אמונה, כל אדם ואדם יתן דין וחשבון על כל מעשיו, אם לטוב - אשריו ואשרי חלקו, ואם לרע - אוי ואבוי לו! 'כל העושה עבירה אחת בורא לו קטגור אחד'[10].
אשרי אדם שהולך בדרך ה' בדרכי התורה, מקיים מצוות ומעשים טובים, כל מצוה ומצוה זה מלאך, 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך'[11]. ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום.

המימון להדפסת יביע אומר
כל מה שעשתה בחייה ודאי מידה היתה זאת, שלי ושלכם שלה הוא[12], כל הספרים שחיברתי הם הודות לה.
זכור אזכור לה את חסדה עמדי, כשבקשתי להדפיס את ספרי שו"ת "יביע אומר" חלק ב', ולא היה לכסף מוצא, הייתי בן שלושים ושלוש לערך, אך כמו שאמרו רבותינו 'יזכור לו יום המיתה', הייתי חושב לעצמי אם אלך מהעולם ואשאיר את הכתבים האלה, מי ידפיס אותם? וכשהיא ראתה את צרתי באה והגישה לי סכום נכבד של מאתיים לירות מאשר קמצה מעיסתה, כדי שאוכל להתחיל בהדפסת הספר. כמובן שהעתרתי עליה ברכות רבות.
- מאיפה יש לך מאתיים לירות?
היה אז קיצוב של כרטיסים, כל אחד היה קונה על פי התלושים שבידו, הרבנית לא היתה קונה דברים שהם מותרות, מסרה את התלושים לחנווני והוא היה נותן לה במקומם כסף, ומכסף זה הדפסתי את יביע אומר חלק א', ומהכסף של חלק א' נדפס חלק ב' וכך כל הסידרה, כל התורה משלה! "שלי ושלכם שלה הוא"!
הרבנית מרגלית עליה השלום טרחה בעשר אצבעותיה עוד בימי בחרותי לאפשר לי ללמוד תורה, ומידה היתה זאת לי להתעלות בתורה, ואחר כך לחנך את בניה לתורה, שיהיו תלמידי חכמים באמת, לא להיות שרי ממשלה ולא חברי כנסת, ולכן זכתה בחייה לראות את כל בניה תלמידי חכמים ומרביצי תורה בישראל.
חינכה את בניה ובנותיה שלא להפריע לי. היא היתה תופסת את הילדים בידה, וגידלה וחינכה אותם בתבונות כפיה בתורה ויראת שמים. אם היה צריך לפעמים איזה עזרה הייתי בא, אך היתה עומדת על המשמר.
היתה עומדת כמו שומר בפתח ועושה ככל יכולתה, לא נותנת לאנשים לבוא להפריע לי לבטל אותי מלימוד התורה.

יסוד ישיבת חזון עובדיה
זכורני כאשר פתחתי את ישיבת חזון עובדיה, היה חסר לי כסף לשיפוץ הישיבה ולריהוט ולספריית הישיבה. באה המנוחה ואמרה לי, הרי יש לי כסף חסכון בבנק במשך עשרים שנה (לעת זקנה), למה לי כסף? קח אותו למען הישיבה, וכן עשיתי. 'ותשחק ליום אחרון'.
כשהיתה פוגשת את הגביר אדמונד ספרא ע"ה, היתה פונה אליו בחכמה ובתבונה ובמתק שפתותיה לעזור לפיתוח הישיבה שלנו, ותהיה לו זכות בעולם הבא, ואף הוא לא היה משיב את פניה ריקם, ולמען כבודה וכבוד התורה היה תורם בעין יפה לטובת הישיבה, וזכות התלמידים שלמדו בישיבה תגן עליו בעולם האמת. וגם זכות התלמידים הללו תגן עליה, אשר מידה היתה זאת להרחיב את גבולות התורה.

"זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"
בבחרותה היו כמה בחורים עשירים מאוד אשר רצו שתתן להם את ידה לנישואין, אך כשראתה שאינם בני תורה, בזה להם ולעגה להם. אולם כשהציעו אותי אליה, נענתה מיד על אף שהייתי אז עני ואביון.
לאחר שמר חמי ר' אברהם פתאל זצ"ל חקר ודרש עלי אצל מורי ורבותי מישיבת פורת יוסף, ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, והגאון ר"מ הישיבה רבי יעקב עדס זצ"ל, ודיברו בשבחי, והובאו הדברים לידיעתה, קיימה בעצמה "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
ואחר שזכינו להנשא חיינו בעוני רב, בחדר קטן אחד שהארון והשלחן והמטות מילאוהו מקיר אל קיר, והשתמשנו באור למפא של נפט, אף שהיה אז חשמל, היה זה ביוקר לפי מצבינו. וזה גרם שנאלצתי לרדת מצרימה.
ואחר כל התלאות אשר מצאתנו שם על ידי ועד הקהלה שכולם היו חופשים גמורים ללא דת ודין, ורבות סבלתי מהנהגתם, עד שזכיתי לשוב לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש. ולאחר מספר חודשים, נזדמן לי להיות יושב בשבת תחכמוני במחיצתו של צדיק וגאון הדור רבי ראובן כץ זצ"ל.

חובת הנשים לסייע ביד בעליהן
נשים כאלה לצערנו לא מצויות הרבה בדורותינו, אך ישמעו וילמדו לקח, אין לי ספק ב"ה יש לנו דור טוב, כל אלה שלומדים בסמינרים שלנו, סמינרים של תורה בודאי יש להן נשמה זכה, אך צריך לזרזן, 'אין מזרזים אלא למזורזים', צריך לזרז אותן ולחזקן, תדעו איזה תפקיד קדוש יש בידכן, אתן נישאות אחר כך לתלמידי חכמים, התלמידי חכמים האלה - 'לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא', כדי שילמדו אחר כך, 'ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים'[13], כדי שיזכו את הרבים, אין לך דבר יותר מזכות הרבים, זה לכבודו של הקב"ה.

מה עשית לכבודי?
כתוב בתנא דבי אליהו[14], האדם בא לאחר מאה ועשרים שנה, שואל אותו הקב"ה מה עשית לכבודי? אומר לו, רבונו של עולם למדתי תורה.
- למדת תורה? אתה נהנית, מה היה חסר לך, איזה זכות שלמדת תורה, היה לך כיף, 'יפה שעה אחת של לימוד תורה יותר מכל חיי העולם הבא', זה לכבודך עשית! אני שואל אותך מה עשית לכבודי?
צריך לומר לו, אני ביטלתי את התורה למענך, 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'[15], הלכתי ללמד תורה לאחרים, כדי להכניס עוד אנשים תחת כנפי השכינה.
- זה באמת לכבודי עשית, אשריך ואשרי חלקך.

החובה לצאת אל העם
ישמעו התלמידי חכמים, לא יחשבו שהם צריכים רק לדאוג על עצמם כדי שיתקדמו בתורה, וידעו את כל הש"ס בעל פה. אם ידעו את כל הש"ס בעל פה - יפה מאוד, והאנשים מה? 'הבאים אחריך בהמה ירעו'[16]? לא תהיה להם שום תורה, לא ישאר להם שום דבר? תבטל מעט מהתורה שלך, תלך תלמד לאחרים תורה, תכניס אותם תחת כנפי השכינה, תזכה אותם. תחשוב על עם ישראל, תחשוב איפה התלמודי תורה, איפה הקמת עוד תלמוד תורה ועוד סמינר לבנות[17].

הצורך במוסדות חינוך ספרדים
הבנות שלנו, הספרדיות בפרט, בעוונותינו דוחים אותן מדחי אל דחי, צריך לעזור להן ולהקים להן מוסדות.
ואשריהם כל אלה שעוזרים על ידינו להקים עוד תלמוד תורה ועוד תלמוד תורה, עוד סמינר ועוד סמינר, כך נוכל להיות חי נושא את עצמו ולא נהיה סמוכים על שולחן אחרים, 'כל המצפה על שולחן אחרים, עולם חשך בעדו'[18], צריך להיות אור בעזרת ה', 'ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום'[19], לאט לאט, אי אפשר בבת אחת, אך ה' יעזור לנו שנעשה גם סמינרים לתלמידות, וגם נעשה עוד ועוד תלמודי תורה, ועוד ישיבות, ישיבה קטנה, וישיבה גדולה, לכל זה אנו זקוקים 'להחיות עם רב'.
ה' יזכנו לעשות רצונו כרצונו, והמנוחה תעלה בתפילה לפני הקב"ה עלי ועל בני ובנותי, שה' יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים, ונזכה להגדיל תורה ולהאדירה.





​

---

[1] אבות ד, ה.
[2] איוב ה, ז.
[3] אבות ב, ח.
[4] סנהדרין צט.
[5] במדבר טו, לא.
[6] לא מצאתי.
[7] משלי לא, לא.
[8] שנת תשס"ד.
[9] עפ"י ישעיה ו, ב.
[10] אבות ד, יא.
[11] תהלים צא, יא.
[12] עפ"י כתובות סג.
[13] במדבר יז, כג.
[14] עיין להגאון בעל חפץ חיים בספרו חומת הדת (מאמר חיזוק הדת א').
[15] תהלים קיט, קכו.
[16] עי' מגילה כח.
[17] וראה עוד בענף עץ אבות (עמ' צט), ובחזון עובדיה שבת ב' (עמ' רי) דברים נמרצים ברוח זו.
[18] ביצה לב:
[19] משלי ד, יח.

​

הודעה חשובה ונחוצה
בהכנת המאמרים המתפרסמים כאן באתר הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ההקלטות, בעריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עוולה
החפץ לפרסם ממאמרים אלו יוכל לפנות אלינו ובשמחה רבה נסייע בידו בפרסום הדברים לפי התנאים המתבקשים
​

לתגובות hashkafatmaran@gmail.com‏
ניתן להזמין נושאים אלו ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.​

​

 

[בנימין לוריא]