יוסף דהן
Well-known member
ראיתי בספר אור לציון חכמה ומוסר (ח"א עמ' פח) שכתב, מי שאינו משתדל להחמיר אפילו במקום שיש פוסקים שמחמירים, אלא סומך על מרן השו״ע בכל מקום שהתיר, זו לא יראת הקב״ה אלא יראת השו״ע. יראת הקב״ה לא קל להגיע אליה, כי בדרך כלל פוחדים מבני אדם ולא מהקב״ה, והאמת שצריך להיות להפך, לא לפחד מבנ״א. לא ח״ו לזלזל בהם, אלא שלא לירא מהם, וזה קשה מאוד, עכ"ל.
ואע"פ שבס' סוד ישרים (לרב אלעזר שלמה עמ' 151) כתב שדבריו ברור מללו דעתו הברורה שאין לפסוק רק ע״פ וניכרים דברי ה"אור לציון" שלא התכוון למליצה בעלמא. וכי
בענייני פסק יכתוב ה"אור לציון" דברי מליצות ?! אלא ודאי שכוונתו לכתוב דעתו על פסקי השלחן ערוך, עכ"ל. מ"מ דעתו הרמתה של מרן הראשון לציון רבנו הגר"ע יוסף זצ"ל אינה כן, כמובא בילקו"י (ח"א מהדורת תשס"ד עמ' מב) ובעין יצחק ח"ג (עמ' רס) שכאשר ראה דברים אלו אמר, כי בודאי כוונתו למליצה בעלמא, שיש להתחזק ביראת ה' ולחוש לעצמו באיזה דברים. אבל באופן כללי לא נוכל לומר שמי שמדקדק בשמירת השלחן ערוך אינו ירא שמים רק ירא השלחן ערוך, ומה בכך אם הוא ירא השלחן ערוך, בודאי שיראתו זו מכח יראת ה' שבקרבו לשמוע לקול חכמים, ולילך אחר הוראות השלחן ערוך. אשר על כן בודאי שהרב ע"ה לא נתכוין אלא ללשון מליצה, ואין לבנות על זה לקבוע כללים חדשים בהלכה להורות תמיד להחמיר נגד מרן, נגד מה שכתבו להדיא קדמונינו. ולכן למסקנא דמילתא פשוט וברור דבכל דוכתא אין למורה הוראות להורות לרבים להחמיר נגד דעת מרן, וכמו שהביא ביביע אומר בכמה דוכתי, עכ"ל.
ובספר ידי כהן חומר בקודש (סוף פ"ה בהערה), כתב, ונראה שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שיש מחלוקת יסודית בכללי פסקי מרן השו"ע, דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שקבלת הוראות מרן הוא מכח רוב ולא נדחו הדעות החולקות על מרן לגמרי, ולכן מצינו שמחמירים בכמה דברים נגד מרן, ומי שעושה רק כפי מה שנפסק בשו"ע הרי הוא ירא השו"ע ולא ירא ה', מאחר שיש ביכולתו להחמיר ולקיים מעשיו אליבא דכו"ע. ומרן השו"ע גופא ודאי שהוא ירא ה' דהוא פסק את פסקיו בתורת ודאי, אך אנחנו קבלנו דבריו בתורת רוב. אך דעת הגר"ע יוסף זצ"ל שקבלת הוראות מרן השו"ע היא מתורת ודאי וכפי שהאריך הרב בכמה מקומות לחזק את פסקי מרן השו"ע בכל תוקף, על כן מי שעושה רק כפסק השו"ע הוא ירא ה' שהרי עושה כעיקר הדין. ופשוט, עכ"ל[1].
[1] וע"ע במאמרו של הרב יצחק אזולאי שליט"א בקובץ תורת ציון (ח"ג עמ' צד בהערה ד"ה והנני) שכתב לבאר את דברי האור לציון באופן אחר.
ואע"פ שבס' סוד ישרים (לרב אלעזר שלמה עמ' 151) כתב שדבריו ברור מללו דעתו הברורה שאין לפסוק רק ע״פ וניכרים דברי ה"אור לציון" שלא התכוון למליצה בעלמא. וכי
בענייני פסק יכתוב ה"אור לציון" דברי מליצות ?! אלא ודאי שכוונתו לכתוב דעתו על פסקי השלחן ערוך, עכ"ל. מ"מ דעתו הרמתה של מרן הראשון לציון רבנו הגר"ע יוסף זצ"ל אינה כן, כמובא בילקו"י (ח"א מהדורת תשס"ד עמ' מב) ובעין יצחק ח"ג (עמ' רס) שכאשר ראה דברים אלו אמר, כי בודאי כוונתו למליצה בעלמא, שיש להתחזק ביראת ה' ולחוש לעצמו באיזה דברים. אבל באופן כללי לא נוכל לומר שמי שמדקדק בשמירת השלחן ערוך אינו ירא שמים רק ירא השלחן ערוך, ומה בכך אם הוא ירא השלחן ערוך, בודאי שיראתו זו מכח יראת ה' שבקרבו לשמוע לקול חכמים, ולילך אחר הוראות השלחן ערוך. אשר על כן בודאי שהרב ע"ה לא נתכוין אלא ללשון מליצה, ואין לבנות על זה לקבוע כללים חדשים בהלכה להורות תמיד להחמיר נגד מרן, נגד מה שכתבו להדיא קדמונינו. ולכן למסקנא דמילתא פשוט וברור דבכל דוכתא אין למורה הוראות להורות לרבים להחמיר נגד דעת מרן, וכמו שהביא ביביע אומר בכמה דוכתי, עכ"ל.
ובספר ידי כהן חומר בקודש (סוף פ"ה בהערה), כתב, ונראה שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שיש מחלוקת יסודית בכללי פסקי מרן השו"ע, דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שקבלת הוראות מרן הוא מכח רוב ולא נדחו הדעות החולקות על מרן לגמרי, ולכן מצינו שמחמירים בכמה דברים נגד מרן, ומי שעושה רק כפי מה שנפסק בשו"ע הרי הוא ירא השו"ע ולא ירא ה', מאחר שיש ביכולתו להחמיר ולקיים מעשיו אליבא דכו"ע. ומרן השו"ע גופא ודאי שהוא ירא ה' דהוא פסק את פסקיו בתורת ודאי, אך אנחנו קבלנו דבריו בתורת רוב. אך דעת הגר"ע יוסף זצ"ל שקבלת הוראות מרן השו"ע היא מתורת ודאי וכפי שהאריך הרב בכמה מקומות לחזק את פסקי מרן השו"ע בכל תוקף, על כן מי שעושה רק כפסק השו"ע הוא ירא ה' שהרי עושה כעיקר הדין. ופשוט, עכ"ל[1].
[1] וע"ע במאמרו של הרב יצחק אזולאי שליט"א בקובץ תורת ציון (ח"ג עמ' צד בהערה ד"ה והנני) שכתב לבאר את דברי האור לציון באופן אחר.
