• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

כוונות השם בסידורים

amit26

Active member
שלום הרב היקר יישר כוח גדול על העלון 'אור השבת' קורא כל שבת וזה העונג שבת שלי!
שאלה שסיקרנה אותי - אני יודע שבשו"ע בסימן ה יש את כוונות השם הפשוטות, היה הווה ויהיה וכו'
אני רואה שכמעט בכל הסידורים הספרדיים,בכל אזכרה יש ניקוד "לעולם" + שילוב שם הוויה ואדנות, לא משנה אם מדובר בפסוק או ברכה וכו'
ולעומת זאת כשיש ברכה כגון ב 18 או ברוך שאמר וכו מופיע כל הכוונות,כולל אלו שמזוכרות בסימן ה
רציתי לשאול מה העניין בזה ? האם את הכוונת של השו"ע מכוונים רק בברכות? והאם יש עניין גדול לכוון את הכוונות שמופיעות בכל אזכרה בסידורים?
 
ב"ה
שלום וברכה,
לענין כוונות ה' המוזכרות בש"ע סי' ה', פירוש קריאתו ופירוש כתיבתו, כתב הגר"א בביאורו שעיקר הצורך לזה הוא בקריאת שמע וכו' ע"ש.
והענין, שעיקר המכוון בש"ע הוא לכוין "פירוש המילות" כמבואר בתחילת לשון הטור והש"ע שם. ולכן כל כוונת הש"ע לבאר "פירוש המילות" במה שפחות מוכר, בפרט לאותם שאינם דוברים לשון הקודש, שאת רוב המילות מכירים פחות או יותר מהמקראות מהמשנה מהגמרא וכדומה, אבל ביאור השמות לא מבואר ונראה כתיבה חתומה ולכן ראו לפרשם.
וע"ז מבאר הגר"א שלזה מספיק ביאור קריאתו, דהיינו שמבין מה "שאומר", ואף שיש סודות גדולים בביאור כתיבתו, אבל לפי הדין א"צ אלא ביאור קריאתו.
ובסידורים של הספרדים נראה שראו לנכון לציין בכל ברכה ביאור כתיבתו וקריאתו, היות ובברכות יש צורך גדול לענין הכוונה ולהענין המשכת השפע למי ששייך בזה. אבל ביתר מילות התפילה לא ראו לנכון לבאר, כנראה לפי שביאור קריאתו ידוע ומובן לכל דובר לשון הקודש בזמנינו, כמו שאומרים אחד לשני אדוני היקר, וכל מה שצריך לבאר הוא לשון קריאתו וכתיבתו, שלזה עיקר הצורך הוא בברכות ובק"ש.

ולענין שאלתו אם לכוין את הכוונות שמופיעות בכל אזכרה, לפי מה שקיבלנו מרבותינו הוא דוקא במי שלמד ענין הכוונות מחכם מקובל שמוכר ע"י חכמי ישראל, ורבו הדריך אותו שהגיע למדה שראוי לכוין.

בברכת מועדים לשמחה
 
תודה רבה הרב ! מועדים לשמחה
נ.ב. מדברי הרב אני מבין שאין צריך לכוון "היה הווה ויהיה" בכל אזכרה, אלא בעיקר בקריאת שמע ובברכות,ולכן כך מופיע בסידורים . האם כוונת הרב שאין צורך אבל המהדר יכוון פירוש המילות גם בשאר האזכרות בתפילה, או שכוונת הרב שזו ממש חומרא רחוקה ואין לחשוש לה?
כי בילקוט יוסף סימן ה אות א נראה שדעת מרן שליטא שדווקא כן כדאי "היה הווה ויהיה" גם בכל אזכרה:
"יש חולקים ואומרים דבכל הזכרת שם ה' צריך לכוין כנז'. ולכתחלה נכון לכוין כנז' בכל הזכרת שם ה'. ובפרט יש לכוין כן בברכת אבות שבשמונה עשרה, ובהזכרת שם ה' שבפסוק שמע ישראל. [ילקו"י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תנט. שאר"י חלק א' עמוד לז]."
 
נערך לאחרונה:
אם אפשר ברשות כבוד הרב שאלת המשך- בעקבות השאלה הקודמת והתשובה שדי הפתיעה אותי(עד כה הייתי רגיל להתאמץ ולכוון את שאר הכוונות כי שמעתי מרב בבית הכנסת שזה חשוב ומועיל וכו' אבל אני רואה שזה לא הדרך של מרן שליטא לפי תשובת הרב כאן) זה גרם לי לעשות חושבים ורציתי באמת לבדוק את הנושא ביסודיות, כי אני מאוד מכוון ללכת לכל אורך הדרך לפי שיטת מרן שליטא ומצד שני משתדל להחמיר בכל מה שאפשר לכבוד השי"ת ,אז שלא יצא שכרי בהפסדי, יש לי כמה שאלות בנושא:

1. כיצד להנצל ממקרה דומה בעתיד? כל הלכה,הנהגה,או דין שאני לא רואה שכתוב בילקוט יוסף, כדאי לבדוק עם ת"ח הבקיא בתורת מרן שזה לרוחו ? יש הרבה דברים שאני עושה שהם בסגנון מה ששאלתי,וחלקם כרוכים במאמץ לא מבוטל עבורי, ואני רוצה לדעת האם בכלל נכון לעשות אותם. למשל:
א. להסתיר תפילין של יד על ידי ג'קט / טלית (כולל בזמן ההנחה,להרים את הטלית מעל הראש ולכסות את היד בזמן ההנחה)
ב. כוונת שם השם ב 18 לפי הניקוד כמו שמצוי בסידורים ספרדיים
ג. בעת ענית קדיש לכוון שם הויה בשילוב אדנות

האם חלק מהדברים כדאי מאוד להמנע?

2.באמת זו הזדמנות נפלאה לשאול שאלה שהתחבטתי בה בנושא,ואגיד מה שת"ח אמר לי אבל יותר חשוב לי לשמוע מה דעת הרב כי אני באמת מאוד אוחז מהנהגת הרב וכאמור מאוד נהנה לראות אותה בתשובות שעולות בעלון הנפלא אור השבת. רציתי לשאול, מי שמקבל את מרן זצוקל ולהבדיל בין החיים לחיים מרן שליטא, האם ההידור הוא כתלמיד מובהק לנהוג דווקא כשיטת הרב גם שלכאורה אפשר להחמיר כנגדו? מהגמרא בפסחים קיד עולה שבאמת תלמיד מובהק צריך להדר דווקא כמו שהרב אמר! כמו שרבא היה אוכל דווקא אורז ותרד על אף שיש מאכלים משובחים יותר להדר בהם. כששאלתי ת"ח ראש כולל בשכונה שלי הוא אמר שהמעשה עם רבא היה אולי כדי שיראו מרבא שאפשר גם אורז ותרד,וזה שונה כאשר רב מפורסם מקל במשהו כדי שהציבור ילמד,לבין אדם פשוט(על אף שמלשון הגמרא מפורש "הואיל ונפיק מפומיה") והוא הסביר לי שההנהגה הנכונה לבן תורה היא באמת לדבוק ברב אחד,אבל אם אפשר להחמיר בצנעה ולא בפרסום גם כנגד הרב,אם אפשר בלי שזה קשה מידי- כדאי.

אז באמת, מה דעת הרב בשאלה זו?
זה תופס אותי בהרבה מצבים בחיים. למשל לעניין אמרית תיקון לאה אחר עלות השחר,דעת מרן זצוקל שאפשר גם אחר עלות השחר,לעומת הבן איש חי והרבה מקובלים ופוסקים שזה רק לפני עלות השחר. ומרצון להחמיר אני קם לפני,וזה מאמץ גדול לקום בשעה כזו, ואני חושש שאני טורח לשווא כי בעצם ההחמרה נגד מרן אני בבעיה ! (ואמנם שם לשון מרן בהלכה הזו נשמעת כאילו מרן מתיר בדיעבד, ושנראה שגם לדעתו עדיף לפני)

או למשל קראתי בספר מנהגי הראשון לציון חלק א שמרן לא היה נוהג למשמש בתפילין של ראש לפני גאל ישראל,ובכל הסידורים רשום לעשות כך, ומצד אחד אני אומר אם מרן לא עשה למה שאני הקטן אעשה? ומצד שני אני אומר למה לא להדר? זה לא שמרן כתב לא לעשות את זה ואני עושה, אלא הוא לא התייחס לזה,ואחרים כן, למה לא להדר לכל השיטות?

(סליחה על אורך השאלה אבל זה באמת נושא השקפתי מהותי מאוד לענ"ד לכל מי שבוחר רב ללכת בדרכו ותורה היא וללמוד אני צריך וכו')
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון