שלום וברכה
מרן הראש"ל שליט"א כתב בילקוט יוסף הלכות כבוד אב ואם וכבוד רבו (עמוד תנד סעיף לב) מי שאביו או אמו ציוו אותו שלא יגדל את זקנו אלא יגלחנו והבן רוצה לגדל זקן בגלל שחושש להפוסקים המחמירים בגילוח הזקן אף במכונה חשמלית וקשה לו להתגלח בסם אינו מחוייב לשמוע להם, ומכל מקום ילך אצל חכם כדי שיפייס את דעת הוריו שיסכימו לזה בלב שלם, אך אם יש צער להורים בזה והוא רוצה להחמיר שלא להתגלח במכונה חשמלית יש להורות להתגלח בסם ולא לגרום צער להוריו, וכן אם הבן רוצה לגדל זקנו מפני שרוצה לנהוג מדת חסידות כמו שנהג האר"י ז"ל ומפני שזקנו לא גדל יפה מבקשים ממנו הוריו שיגלח בסם או במכונה, ויש להם צער מזה אם הבן לא יגלח ישמע להוריו. ע"כ.
ובהערה באר באורך דין זה ע"ש, ובסיכום כתב לדינא נראה דכיון שאין בדבר הנאה ישירה לאב ליכא בזה מצות כיבוד אב ואם, ואם יש לאב צער ובזיון מהענין שמלגלגים עליו בזה ירבה עליו רעים תלמידי חכמים שיבארו לו תועלת הענין, ואם לא הצליח לשכנע את אביו והדבר הוא בגדר בזיון אצל אביו כיון שאינו נוגד לעיקר ההלכה, יש לו לשמוע לאביו. וסיים במעשה שאירע בפני מרן זיע"א שההורים התעקשו שבנם גלח את זקנו, ואמר מרן זיע"א לבחור תמעט, דהיינו שיהיה זקן קצוץ ומסודר. ע"כ.
ובעניותין כתבנו בס"ד בספר אשיחה בחוקיך (פרשת יתרו עמוד קסב) מה שסיפר לי הגאון רבי יעקב שפירא שליט"א ראש ישיבת 'מרכז הרב', שאחד הבחורים בישיבה היה מגדל זקנו עבות, ועקב כך נתקשה למצוא שידוך. אמו פנתה לראש הישיבה ובקשה שיורה לו לגלח את זקנו, בתחילה לא רצה ראש הישיבה לפסוק בדבר, ושלחם לאדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א מנהריה, אולם כאשר אף רבי דוד לא חפץ לקחת אחריות, פנה ראש הישיבה לבחור ואמר לו: "מהי לדעתך מצוה יותר חשובה, ישוב ארץ ישראל או גידול הזקן?", ענה הבחור: "פשיטא שישוב ארץ ישראל", אמר לו ראש הישיבה: "הלא ביחס לישוב ארץ ישראל נפסק שמותר לצאת מהארץ לצורך שידוך, אם כן ודאי שאף גילוח הזקן מותר במקרה שכזה", אולם באותה נשימה הוסיף ראש הישיבה ואמר: "מברך אני אותך שעד שתגמור בדעתך לקיים מצות אמך – כבר יזמין לך ה' שידוך ראוי שלא תהיה לו כל הפרעה מכך, ובזה תצא מכל הספיקות".
ואכן תוך זמן קצר מצא אותו בחור את זיווגו האמיתי, לשמחת לב כל הנוגעים בדבר, ולא הוצרך לגלח את זקנו כלל...
בברכה רבה
