שאלה בעניין שבע ברכות

[בנימין לוריא]

אדם שכובד בברכה ראשונה משבע הברכות שאחר ברהמ"ז בחתונה, ובטעות בירך בא"י אמ"ה יוצר האדם, ומיד תוכ"ד חזר בו ואמר "שהכל ברא לכבודו". [הברכה הראשונה היא "שהכל ברא לכבודו" והשנייה היא "יוצר האדם"].
ויש כלל שהתיקון תוכ"ד הוא רק לתקן ולא לקלקל, כלומר, מי שבירך על עוגייה מזונות ובסוף 'תיקן' ואמר "בורא פרי העץ", יצא יד"ח, כי אין לתוספת משמעות.
ויש דין נוסף שסדר הברכות בשבע ברכות לא מעכב, ואם בטעות בירכו קודם את הברכה השנייה, אז יברכו אח"כ את הברכה הראשונה וימשיכו על הסדר.
ממילא, אולי נאמר שהתיקון שתיקן בסוף הברכה, הוא לא באמת תיקון, אלא קלקול, שכן גם בלי התיקון היה יוצא יד"ח וממשיך אח"כ את הברכה הראשונה, וא"כ כעת יצטרך לברך "שהכל ברא לכבודו" ולהמשיך את הברכה השלישית והלאה. או דילמא נאמר שמכיון שסו"ס זה לא לכתחילה, וצריך לעשות ע"פ הסדר, ממילא התיקון היה במקומו, ויברך שוב "יוצר האדם" וימשיך על הסדר.
אז למעשה, במקרה הנ"ל, איזו ברכה יברך שנייה, "יוצר האדם" או "שהכל ברא לכבודו"?

עריכה: ביום ג' ליל כ"ה באלול תשפ"ב נכנסתי קמיה הגאון ר' עמרם פריד שליט"א וכתשובה לשאלה הנ"ל ציין לעיין במקורות משנ"ב סי' מ"ו ס"ק כ' וסי' ר"ט ס"ק ו'.

אגב, אביא כאן מכתב ממרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א, בעניין שונה אבל מעט דומה:

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
ראשית יש ללמוד מזה שהרב מסדר הקידושין ידאג לדף שכתובים בו הברכות ושיהיה מי שיצביע לרב המברך בדיוק איזו ברכה הולך לברך.
ובענין התיקון תוך כדי דיבור, ידועה המחלוקת שהזכיר מרן שליט"א כמה פעמים האם תוכ"ד אינו אלא מוסיף או שיש בכוחו גם למחוק, ושלהלכה נקטינן שבכוחו גם למחוק, ולכן אמנם אם כוונת המתקן תוכ"ד היה כוונת מחיקה, הרי שמחק, ולמעשה נחשב לו שבירך רק שהכל ברא לכבודו, ועליהם להמשיך הלאה בברכה שניה יוצר האדם.
ובעיקר הנידון האם היה נכון לו לתקן ולמחוק, או שהיה עדיף לו שישאיר כך הברכה יוצר האדם ולאחר מכן יברכו שהכל ברא לכבודו,
בזה נראה שהדבר תלוי מה היתה כוונתו בפתיחת הברכה כשאמר ברוך אתה ה',
שאם כוונתו היתה כראוי, שהכל ברא לכבודו, אכן יפה עשה שתיקן ומחק והחזיר הברכה כהוויתה שהכל ברא לכבודו, כי אם היה משאיר את הברכה חצי חצי היה מפסיד תרתי, א. שיצא י"ח יוצר האדם רק בדיעבד, ב. שלא יוכל לברך אח"כ שהכל ברא לכבודו, מספק שמא בתר פתיחה אזלינן.
אבל אם כוונתו בפתיחת הברכה היתה יוצר האדם, בזה אם סיים יוצר האדם, נמצא שברכתו מתחילתה ועד סופה היתה יוצר האדם, עדיף שלא יתקן, ואת הברכה הבאה יברכו שהכל ברא לכבודו. שהרי אם יתקן על דעת למחוק, נמצא שמספק יצאו ידי חובת שניהם, ולא יוכלו לברך עוד אח"כ אלא ברכה שלישית מספק.
אא"כ נאמר בחלק האחרון של הנידון, שלא מסתכלים על דעתו אלא על דעת החתן, שהרי כוונתו להוציאו ידי חובה, והרי החתן בפתיחת הברכה בודאי התכוין לברכה הראויה, ולכן יפה עשה שתיקן המברך כפי שהיה בכוונת החתן בפתיחת הברכה. אולם כ"ז שייך בחתן שיודע ועוקב מה צריכה להיות הברכה הבאה, אבל חתן שיאונ מכוין כלום רק מקשיב למה שמברכים, נמצא שבפתיחת הברכה כיוון בסתמא, ואפשר שסתמו על דעת המברך, (ואז עדיף שלא יתקן וכמו שנתבאר), ואפשר שסתמו על דעת הברכה הראויה לפי הסדר, (שאז עדיף שהמברך יתקן). ויש למצא סימוכין מן המקורות לבירור החלק האחרון הנזכר.

ולמעשה המנהג שרואים, ואפילו בפני חכמים, שמתקן תכף ומיד כפי הברכה שצריכה להיות על הסדר, ואח"כ מברכים הברכה השנית וכן הלאה, ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר.

אולם נראה שמחמת הצדדים הנ"ל, נכון שיהיה גם בפני החתן וגם בפני המברך דף עם הברכות, כך שגם אם המברך טעה, הרי שהחתן עוקב מן הדף, ודעתו היתה בתחילת הברכה על הברכה הראויה על הסדר, ושפיר יש למברך לתקן הברכה בכה"ג כאמור. ועוד יש רווח גדול בבזה, שמחשבת החתן נתונה בברכות כמו שצריך ע"פ הדין, ולא כמו שהמציאות העגומה שיש הסיח הדעת ומבטים ורמזים וחיוכים ועוד ועוד תוך כדי שמברך מברך, וכמעט שאין כאן כוונת שומע ומשמיע כראוי ע"פ הדין.

בברכה רבה