ע''ש בבא''ח
בעל הבית בוצע, ואורח מברך.
4. בשעת הדחק, בעת ברכת המוציא יהיה לפני כל אחד מהמסובין חלה קטנה, ובעה"ב יברך וכל המסובין יאכלו מהפת שלפניהם, למעט אשתו שיבצע לה כביצה.
מצורף
אז שאביו או חמיו יבצעו, כמובא בבא''ח (ש''א אמור ז) שיכול חלוק כבוד לאורח הגדול ממנו וכן נוהגים, ויתנו לנשותיהם תחילה.
לכאו' רצונו לומר קודמת לאביה או אביו..
מ''מ מדברי הכף החיים שהביא הרב פשוט למדנו דביום חול יתן לגדול קודם אשתו
כבר כתבתי לעיל
כדאי לעיין בדברים...
אה"נ אם האשה נפגעת, הרי דמצות כיבוד אב ואם נדחית
רק כשאין סתירה בין כבוד אשתו לכיבוד הוריו, אזי יקדים את הוריו (כיון שהיא מבינה שבעלה צריך לכבד את הוריו, וגם היא חייבת בכבודם עכ"פ מדרבנן) כיון שסו"ס כיבוד הורים הוא מהתורה משא"כ חיוב כבוד הבעל לאשתו.
ממש לא נכון!!!
רק באמר לו אביו לעבור על ד"ת לא יקיים כיון שגם אביו חיב בכבוד המקום
אבל עדיף להפסיד כמה וכמה תפילות במנין בשביל כיבוד אב ואם
ועין שו"ע יו"ד ר"מ סעיף י"ב
ובהעמק שאלה י"ט ז' ובחוט שני סקט"ז,
ויש בזה הרבה חילוקי דינים.
ואפילו באמר לו אביו לעבור על דבר שהוא רק מילי דחסידותא יקשיב לדבריו
וידוע הסיפור על הריז"ל שלא טבל חורף אחד בשביל כבוד אמו
חס ושלום!!!
דברי "קל כנשר" נכונים מאד!!!
אין היתר לעבוד על שום איסור אפילו מדרבנן ואפילו על איסור דרבנן קל בשביל כיבוד אב ואם, כך מבואר בכל הפוסקים!!! [דמה שכתב מרן השו"ע אמר לו לעבור על ד"ת, ה"ה בכל איסור דרבנן. וכך כתב להדיא מרן הבית יוסף שם ביו"ד סי' רמ, וחזר על דבריו בכסף משנה פ"ו מהל' ממרים הי"ב].
[אפילו אמר לו לעבור על מנהג לא ישמע לו כמ"ש המהרש"ל ביש"ש]
יש מקומות שמצינו שמותר, אבל אינו בגדר "איסור דרבנן" אלא "הידורים" או "מצוה מן המובחר" "מילי דחסידותא" וכיוצ"ב
כגון אם יש לו אפשרות להתפלל בנץ או כיבוד הורים, דבכה"ג עדיף כיבוד הורים כיון שתפילה בנץ אינו חובה אלא "מצוה מן המובחר" כמבואר בשו"ע סי' פט ס"א.
טבילה במקוה, מעלת עשרה ראשונים, זריזים מקדימים למצוות, ועוד - כל אלו אינם חובה מן הדין, וכאשר עומד מצות עשה של תורה דכיבוד אב - הרי שכל אלו נדחים מפניו
גם תפילה בציבור, רבים רבים סוברים שאינו חובה (ואני הבאתי לזה הרבה ראיות מש"ס ופוסקים שאינו חובה כלל) ואף הפוסקים דס"ל שהוא חובה, הרוב המוחלט סוברים שאינו "חובה גמורה" אלא חובה!! [יש פוסקים בודדים ממש דס"ל שהוא חובה גמורה]
עכ"פ היות שכך, ניתן לוותר על תפילה בציבור בשביל כיבוד אב בגלל שאינו חובה גמורה, ועכ"פ לא יצא הדבר מידי ספק
אא"ה אמליץ שכבודו יעיין בפוסקים הנ"ל
ועל כל פנים מדבריך מוכח שמותר גם לעבור על דברי הכף החים לענין בציעת הפת או על הדין שבעל הבית בוצע בשביל כיבוד הורים,
ואם כן פשטנו את הספק של פותח השרשור.
אה"נ, אני דנתי רק בענין בציעת הפת שכשהבעל בוצע יקדים אשתו תמיד.
כמדומה שביום חול בלא"ה כל אחד מברך ובוצע לעצמו.
ישראל היהודי
Member
לכבוד הרב @יהודה מ. שליט"א
רק אציין, שלפעמים אפילו הבעל פטור מכיבוד אב, במקום שזה מפריע לאשתו, עי' בשו"ע אה"ע (סי' ע"ד סעי' י'), וז"ל: וְכֵן הִיא שֶׁאָמְרָה: אֵין רְצוֹנִי שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתִי אָבִיךָ וְאִמְּךָ אַחֶיךָ וְאַחְיוֹתֶיךָ, וְאֵינִי שׁוֹכֶנֶת עִמָּהֶם בְּחָצֵר אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁמְּרֵעִין לִי וּמְצֵרִין לִי, שׁוֹמְעִין לָהּ. הגה: וְדַוְקָא שֶׁנִּרְאֶה בְּבֵית דִּין שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁהֵם מְרֵעִין לָהּ וְגוֹרְמִין קְטָטָה בֵּינָהּ לְבַעֲלָהּ; אֲבָל בְּלָאו הָכִי, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, דְּהָא הַמָּדוֹר אֵינָהּ שֶׁלָּהּ רַק שֶׁל בַּעֲלָהּ (הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה פֶּרֶק י''ג דְּאִשּׁוּת). וְנוֹהֲגִין לְהוֹשִׁיב עִמָּהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה נֶאֱמָנִים, וְתָדוּר עִמָּהֶם עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר עַל יְדֵי מִי נִתְגַּלְגֵּל הָרִיב וְהַקְּטָטָה:
מקור דברי השו"ע הם מהרמב"ם פי"ג הי"ד מאישות והובא בטור, ועי' פת"ש שם.
ויל"ד בזה, מדוע יפטר מכיבוד או"א, בגלל שאשתו לא מסתדרת איתם, והרי לא מדובר שמכים אותה וכד', אלא נניח מעירים לה וכד', וא"כ מדוע יפטר מכיבוד או"א בשביל זה, ומילא במקרה הפוך, שחמיו מתקוטט עמו, הרי אשתו פטורה בלא"ה מכיבוד או"א, ולכן אפשר לומר להם שלא יבואו אליו [עי' בסעי' ט' שם], אבל כאן מדוע יפטר מכיבוד או"א, ולכאו' צריך ליישב בזה כד' הרמ"א ביו"ד (סי' ר"מ סעי' כ"ה), שפסק דברי המהרי"ק, לגבי אב שאומר לבנו לא לינשא לפלונית, ואחד מן הטעמים במהרי"ק שם, זה בגלל שאיפה שיש צערא דגופא, לא מחוייב הבן לשמוע לאביו, וזה נקרא משל בן, וקיי"ל דכיבוד אב - משל אב, ומכאן ראי' שגם השו"ע ס"ל כהמהרי"ק לפחות בטעם זה, ועי' במהרי"ק שם עוד שני טעמים [שנשואין זה דבר מצוה, והו"ל כאומר לו לעבור על ד"ת, וגם שבדבר שאין לאביו הנאה ישירה, אי"ז בכלל כבוד, ועי' באחרונים בזה, וגם ברמ"א לא נתבאר מאיזה טעם פסק כהמהרי"ק, וי"א שבדוקא הביא את המקרה של המהרי"ק שיש בו ג' טעמים, ולא פסק באופן כללי, שבדבר שאין לאב הנאה ישירה ממנו, לא חייב לכבדו בזה, עי' בס' פסקים ותשובות, ועי' בילקוט יוסף, שהאריך בזה בכמה וכמה פרטים]
אשמח לבירור בענין זה, הערות והארות, ובעיקר מקורות, אם דיברו האחרונים בזה הסעיף באה"ע - המדובר לעיל.רק אציין, שלפעמים אפילו הבעל פטור מכיבוד אב, במקום שזה מפריע לאשתו, עי' בשו"ע אה"ע (סי' ע"ד סעי' י'), וז"ל: וְכֵן הִיא שֶׁאָמְרָה: אֵין רְצוֹנִי שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתִי אָבִיךָ וְאִמְּךָ אַחֶיךָ וְאַחְיוֹתֶיךָ, וְאֵינִי שׁוֹכֶנֶת עִמָּהֶם בְּחָצֵר אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁמְּרֵעִין לִי וּמְצֵרִין לִי, שׁוֹמְעִין לָהּ. הגה: וְדַוְקָא שֶׁנִּרְאֶה בְּבֵית דִּין שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁהֵם מְרֵעִין לָהּ וְגוֹרְמִין קְטָטָה בֵּינָהּ לְבַעֲלָהּ; אֲבָל בְּלָאו הָכִי, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, דְּהָא הַמָּדוֹר אֵינָהּ שֶׁלָּהּ רַק שֶׁל בַּעֲלָהּ (הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה פֶּרֶק י''ג דְּאִשּׁוּת). וְנוֹהֲגִין לְהוֹשִׁיב עִמָּהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה נֶאֱמָנִים, וְתָדוּר עִמָּהֶם עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר עַל יְדֵי מִי נִתְגַּלְגֵּל הָרִיב וְהַקְּטָטָה:
מקור דברי השו"ע הם מהרמב"ם פי"ג הי"ד מאישות והובא בטור, ועי' פת"ש שם.
ויל"ד בזה, מדוע יפטר מכיבוד או"א, בגלל שאשתו לא מסתדרת איתם, והרי לא מדובר שמכים אותה וכד', אלא נניח מעירים לה וכד', וא"כ מדוע יפטר מכיבוד או"א בשביל זה, ומילא במקרה הפוך, שחמיו מתקוטט עמו, הרי אשתו פטורה בלא"ה מכיבוד או"א, ולכן אפשר לומר להם שלא יבואו אליו [עי' בסעי' ט' שם], אבל כאן מדוע יפטר מכיבוד או"א, ולכאו' צריך ליישב בזה כד' הרמ"א ביו"ד (סי' ר"מ סעי' כ"ה), שפסק דברי המהרי"ק, לגבי אב שאומר לבנו לא לינשא לפלונית, ואחד מן הטעמים במהרי"ק שם, זה בגלל שאיפה שיש צערא דגופא, לא מחוייב הבן לשמוע לאביו, וזה נקרא משל בן, וקיי"ל דכיבוד אב - משל אב, ומכאן ראי' שגם השו"ע ס"ל כהמהרי"ק לפחות בטעם זה, ועי' במהרי"ק שם עוד שני טעמים [שנשואין זה דבר מצוה, והו"ל כאומר לו לעבור על ד"ת, וגם שבדבר שאין לאביו הנאה ישירה, אי"ז בכלל כבוד, ועי' באחרונים בזה, וגם ברמ"א לא נתבאר מאיזה טעם פסק כהמהרי"ק, וי"א שבדוקא הביא את המקרה של המהרי"ק שיש בו ג' טעמים, ולא פסק באופן כללי, שבדבר שאין לאב הנאה ישירה ממנו, לא חייב לכבדו בזה, עי' בס' פסקים ותשובות, ועי' בילקוט יוסף, שהאריך בזה בכמה וכמה פרטים]
נערך לאחרונה:
במחכ"ת לא הבנתי העיניין.
אין בזה שלא גר עם הוריו יחד באותו הבית משום חוסר בכיבוד הורים, ואין בזה שום דין כיבוד אלא זו סוגיא של אבהע"ז או חו"מ.
