ידועה המחלוקת בין הילקוט יוסף (שבת מהדורת תשע"א כרך א' עמ' תרכז-תרלא) למנוחת אהבה (ח"ב פ"א סע' יג הערה 46) בדין כיסוי סיר בשבת שיש בו תבשיל שלא התבשל כל צרכו, שלדעת ילקוט יוסף יש בזה איסור תורה ואילו המנוחת אהבה נקט שאסור מדרבנן.
ובאמת בראשונים מפורש שאסור מהתורה ואילו המנוחת אהבה נסמך בעיקר על דיוק מהשולחן ערוך (כפי שהתבאר במנוחת אהבה חלק ד ופשוט שלא חלק מכח קושיא מגמרא על הראשונים).
והמנוחת אהבה הוכיח שבאמת כיסוי הסיר נחשב כגרמא מהגמרא בסנהדרין עו: ששם מוכח שמצמצם נחשב כגרמא מכך שהגמרא נצרכת ללימוד מיוחד כדי לחדש שמצמצם חייב ברציחה. והילקוט יוסף עמד בקושיא זו ותירץ שבאמת נחשב כגרמא אך בבישול מכיוון שכל עיקר הבישול הוא בגרמא לכן מוכרח שהתחדש שבמלאכת מבשל חייב גם בגרמא.
אך תירוץ זה לכאורה קשה שהרי
א. ביביע אומר (או"ח ח"ד סי' לה אות ה) הביא מחלוקת אחרונים בנידון זה שהזקן אהרון נקט שחייב בבישול למרות שזה גרמא ואילו האגלי טל חולק וסובר שבבישול נחשב כעושה מעשה בידיים וסיים שם ביבי"א :'לפע"ד העיקר לדינא כדעת האגלי טל והפמ"ג והשפת אמת והנחל איתן ותורת האהל וציץ הקדש דשפיר חשיב מעשה בכה"ג.' ומוכח שנקט שבישול נחשב כמעשה ולא כגרמא ודלא כתירוץ הילקוט יוסף הנ"ל.
ב. בילקוט יוסף (שבת חלק ה' דיני גרמא בשבת סע' יז) הביא בעצמו את מסקנת היבי"א שמעשה הבישול נחשב כמעשה בידיים.
ג. בילקוט יוסף (שבת מהדורת תשע"א כרך א' עמ' תקמט) פסק להתיר להניח לח שנצטנן על הפלטה שתידלק בעוד כמה זמן ע"י שעון שבת ולכאורה זה גרמא בבישול שלתירוצו הנ"ל לכאורה אסור מהתורה ואיך הקל בכך.
אודה למי מבאי הפורום שיוכל ליישב את הקושיות הנ"ל או לשאול את הרב יצחק או אחד מתלמידיו.
ובאמת בראשונים מפורש שאסור מהתורה ואילו המנוחת אהבה נסמך בעיקר על דיוק מהשולחן ערוך (כפי שהתבאר במנוחת אהבה חלק ד ופשוט שלא חלק מכח קושיא מגמרא על הראשונים).
והמנוחת אהבה הוכיח שבאמת כיסוי הסיר נחשב כגרמא מהגמרא בסנהדרין עו: ששם מוכח שמצמצם נחשב כגרמא מכך שהגמרא נצרכת ללימוד מיוחד כדי לחדש שמצמצם חייב ברציחה. והילקוט יוסף עמד בקושיא זו ותירץ שבאמת נחשב כגרמא אך בבישול מכיוון שכל עיקר הבישול הוא בגרמא לכן מוכרח שהתחדש שבמלאכת מבשל חייב גם בגרמא.
אך תירוץ זה לכאורה קשה שהרי
א. ביביע אומר (או"ח ח"ד סי' לה אות ה) הביא מחלוקת אחרונים בנידון זה שהזקן אהרון נקט שחייב בבישול למרות שזה גרמא ואילו האגלי טל חולק וסובר שבבישול נחשב כעושה מעשה בידיים וסיים שם ביבי"א :'לפע"ד העיקר לדינא כדעת האגלי טל והפמ"ג והשפת אמת והנחל איתן ותורת האהל וציץ הקדש דשפיר חשיב מעשה בכה"ג.' ומוכח שנקט שבישול נחשב כמעשה ולא כגרמא ודלא כתירוץ הילקוט יוסף הנ"ל.
ב. בילקוט יוסף (שבת חלק ה' דיני גרמא בשבת סע' יז) הביא בעצמו את מסקנת היבי"א שמעשה הבישול נחשב כמעשה בידיים.
ג. בילקוט יוסף (שבת מהדורת תשע"א כרך א' עמ' תקמט) פסק להתיר להניח לח שנצטנן על הפלטה שתידלק בעוד כמה זמן ע"י שעון שבת ולכאורה זה גרמא בבישול שלתירוצו הנ"ל לכאורה אסור מהתורה ואיך הקל בכך.
אודה למי מבאי הפורום שיוכל ליישב את הקושיות הנ"ל או לשאול את הרב יצחק או אחד מתלמידיו.
