מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במושב זקנים ובתוס' השלם (ב, יד) הקשו כיצד משה הרג את המצרי בשם המפורש?
והרי בגמ' בברכות ז' א' מסופר שריב"ל רצה לקלל את המין שציער אותו, בשעה שה' כועס; ואז נמנם, ואמר שרואים משמים שלאו אורח ארעא לעשות כן, כי כתוב "גם ענוש לצדיק לא טוב".
ויש בזה מספר תירוצים:
א. המושב זקנים תירץ שהמצרי היה חייב מיתה כי הוא בא על אשת איש, כמו שפירש רש"י.
והעיר ה'מגדלות מרקחים' שזו שיטת המדרש, אבל בגמ' בסנהדרין נ"ח ב' מבואר שנתחייב מיתה על שהיכה את היהודי; וא"כ אין זה מיישב לדעת הרמב"ם שהמכה יהודי חייב מיתה רק בידי שמים.
ב. ובתוס' השלם תירצו שהסיבה שלא טוב לענוש רשעים - הוא משום שיתכן שיצאו ממנו צדיקים, [וכן מביא המרפא לשון מזוהר וירא]; ולפי"ז כאן שכתוב "ויפן כה וכה" שפירש רש"י שראה שלא יהיה לו זרע צדיק - ממילא אין את האיסור.
ג. ועוד תירץ ב'מגדלות מרקחים' שטעם האיסור הוא כעין נקימה, וזאת ע"פ היפה תואר וירא מ"ט א' שהדין ש"ענוש לצדיק לא טוב" - הוא רק כשמקללו על שציערו, אבל על רשעתו סתם מותר; ולפי"ז כאן משה לא הרגו על שציער אותו, אלא על שהיכה את היהודי.
ד. ועוד תירץ ב'מגדלות מרקחים' [ולכאורה הוא תירוץ פשוט מצד הסברא] שכאן לא הייתה ברירה להציל את היהודי - אלא ע"י הריגת הרשע.
וביאר בזה כוונת התוס' הרא"ש ברכות י' א' כיצד ר"מ ביקש על הבריונים שימותו, ותירץ שמא היו מצערים אותו יותר מדי, ע"כ; והיינו שמכיון שאינו יכול להינצל מהם - מותר לענוש.
והעיר ה'מגדלות מרקחים' על התירוץ של התוס' השלם, שבסוטה מ"ז א' אמרו שאלישע נענש על שקילל את הילדים שנתלוצצו עליו, וביאר ר' יהודה החסיד (בתשובות ופסקים לחכמי אשכנז סי' קע"ז) שהוא משום "גם ענוש לצדיק לא טוב"; והרי שם כתוב בדף מ"ו ב' שראה שלא יצאו מהם ומזרעם שום לחלוחית של מצווה. והניח בצ"ע. עכ"ד.
ואולי אפשר לומר שהזוהר גם מודה לטעם היוצא מדברי היפה תואר שזה כעין נקימה, ולכן באלישע היה איסור כיון שקיללם על שציערו אותו; וממילא כאן א"א לאסור משום סיבה, שמצד נקימה - זה לא עוולה כלפיו, ומצד זרע מעליא - ידע שלא יצאו ממנו.
במושב זקנים ובתוס' השלם (ב, יד) הקשו כיצד משה הרג את המצרי בשם המפורש?
והרי בגמ' בברכות ז' א' מסופר שריב"ל רצה לקלל את המין שציער אותו, בשעה שה' כועס; ואז נמנם, ואמר שרואים משמים שלאו אורח ארעא לעשות כן, כי כתוב "גם ענוש לצדיק לא טוב".
ויש בזה מספר תירוצים:
א. המושב זקנים תירץ שהמצרי היה חייב מיתה כי הוא בא על אשת איש, כמו שפירש רש"י.
והעיר ה'מגדלות מרקחים' שזו שיטת המדרש, אבל בגמ' בסנהדרין נ"ח ב' מבואר שנתחייב מיתה על שהיכה את היהודי; וא"כ אין זה מיישב לדעת הרמב"ם שהמכה יהודי חייב מיתה רק בידי שמים.
ב. ובתוס' השלם תירצו שהסיבה שלא טוב לענוש רשעים - הוא משום שיתכן שיצאו ממנו צדיקים, [וכן מביא המרפא לשון מזוהר וירא]; ולפי"ז כאן שכתוב "ויפן כה וכה" שפירש רש"י שראה שלא יהיה לו זרע צדיק - ממילא אין את האיסור.
ג. ועוד תירץ ב'מגדלות מרקחים' שטעם האיסור הוא כעין נקימה, וזאת ע"פ היפה תואר וירא מ"ט א' שהדין ש"ענוש לצדיק לא טוב" - הוא רק כשמקללו על שציערו, אבל על רשעתו סתם מותר; ולפי"ז כאן משה לא הרגו על שציער אותו, אלא על שהיכה את היהודי.
ד. ועוד תירץ ב'מגדלות מרקחים' [ולכאורה הוא תירוץ פשוט מצד הסברא] שכאן לא הייתה ברירה להציל את היהודי - אלא ע"י הריגת הרשע.
וביאר בזה כוונת התוס' הרא"ש ברכות י' א' כיצד ר"מ ביקש על הבריונים שימותו, ותירץ שמא היו מצערים אותו יותר מדי, ע"כ; והיינו שמכיון שאינו יכול להינצל מהם - מותר לענוש.
והעיר ה'מגדלות מרקחים' על התירוץ של התוס' השלם, שבסוטה מ"ז א' אמרו שאלישע נענש על שקילל את הילדים שנתלוצצו עליו, וביאר ר' יהודה החסיד (בתשובות ופסקים לחכמי אשכנז סי' קע"ז) שהוא משום "גם ענוש לצדיק לא טוב"; והרי שם כתוב בדף מ"ו ב' שראה שלא יצאו מהם ומזרעם שום לחלוחית של מצווה. והניח בצ"ע. עכ"ד.
ואולי אפשר לומר שהזוהר גם מודה לטעם היוצא מדברי היפה תואר שזה כעין נקימה, ולכן באלישע היה איסור כיון שקיללם על שציערו אותו; וממילא כאן א"א לאסור משום סיבה, שמצד נקימה - זה לא עוולה כלפיו, ומצד זרע מעליא - ידע שלא יצאו ממנו.
