השאלה פה היא לא אם עושים ספק ספיקא בברכות.
זה ידוע (ונידון בכמה מקומות בפורום) שבעיקרון לא עושים ס"ס בברכות אא"כ יש את דעת מרן (בצירוף רוב הפוסקים. וראה מה שנידון כאן), או שהמצווה שעליה מברכים היא מדאו'. (אמנם גם בזה צ"ע, שהרי עושים ס"ס לברך ברכה אחרונה על המגילה, וכן לברך אשר נתן למי ששכח רצה, כמדומני ביבי"א ח"ו סי' כח, ועוד).
כאן השאלה היתה אם עושים ספק ספיקא לכתחילה. וזה מה שזכור לי שלדעת מרן כן עושים, וכמדומני שגם זה נידון בפורום.
בזה מדובר שלא להכניס את עצמו לידי ספק ספיקא. שיודע שעלול להיות בעיה, ובכ"ז נכנס אליה, ואז עושה ס"ס.
וזה שונה מלעשות ס"ס, שאם הגיע למצב מסויים, מתיר ע"י ס"ס.