צודק, להחזיר עטרה ליושנה זה נשמע כעין עקיצה בשימוש בסלוגן של ש"ס נגד העומד בראשה. אם כי לא בהכרח כוונתו לעקוץ, מי שמכיר אותו יודע שזה ממש לא הטיפוס שלו (בנערותי שמעתי אותו מוסר שיעור בנר יוסף ברמת שלמה כשהיה עוד בקרוואנים, אדם מאד נח וכבר אז ראו אצלו את ההערכה הרבה למרן זצ"ל), אלא שהמונח הזה נעשה בו שימוש רב לכל נוהג טוב שרוצים להחזיר, היום כותבים זאת על הרבה דברים, והוא לא שם לב לאיזו יורה רותחת הכניס את עצמו.
אולם מה שהוספת "וממילא לברך אחר ההדלקה" זה שוב עצימת עיניים מדברי הכותב שכתב בפירוש שזהו גם לאלו המברכות לפני ההדלקה, והוא לא נחת לנושא הזה כלל, וכפי שציינתי לעיל גם לדעת מרן זצ"ל המדליקה נרות אחר פלג המנחה צריכה לקבל שבת, האם נאמר שלדעתו ז"ל צריכה במקרה כזה לברך אחרי ההדלקה? הס כי לא להזכיר, אאע"כ שאין קשר בין השניים והרב הכותב שם הדגיש זאת.
נראה לי שזה ממש עוול ושלא כדת של תורה להכניס לו בפה "וממילא לברך אחר ההדלקה" ולפרסם זאת בשמו וגם למחות בו על כך...
זה גם ממש לא חכם לפרסם כל מה שנאמר ונכתב בהעלם ולמחות על כך, כי אם זה נעלם מהציבור, אז פרסום הדברים הוא הוא הבזיון למורשתו של מרן זצ"ל, הרבה יותר כבוד לרב היה, שלא ידעו הציבור שיש פה ושם חלוקים עליו. והדברים אמורים גם לגבי מרן הראש"ל שליט"א, ככל שמרבים לפרסם המחלוקות בינו ובין הרבנים, ממעיטים מכבודו כי מדגישים ומראים בפרהסיא שהרבה מהמפורסמים חלוקים איתו. תבינו, זה לא חכם למחות ברב עמאר וברב בוארון ולהתעמת עם הרב מאזוז, ועם תלמידי חכם ב"צ, ועם הרב סופר, ועם הרב ברכה, ועם הרב ברדא, ועם הרב תופיק, ועם אחיו הרב דוד ועוד ועוד הרשימה ארוכה, ככל שתמחה יותר ותתעמת יותר הפסדת נקודות בכוחך ובמעמדך. צריך לפתח עור של פיל, ולא להתרגש מכל ציוץ. ברגע שלא מתייחסים לשום בריה משדרים כח ועוצמה. יש את הגלימה, יש את הלוויין, יש את הספרים, יש תלמידים רבים מורי הוראות וראשי קהילות, זה די והותר, כל פעולה נוספת במגמה מלחמתית רק מחלישה. מאויבי תחכמני, תראו את החמאס ימ"ש מנצלים את ההפגנות נגדם והופכים אותם באלגנטיות כמופנים כלפי אויביהם. נהיה אלגנטים מכובדים זה מה שיתן את הכבוד ולא ההתבכיינות והצעקות "תראו ההוא אמר ככה ההוא כתב ככה". למחות יוצאים ידי חובה כשהולכים ישירות לכותב/האומר ומוחים בו בכתב או פנים אל פנים, רק אם הדברים פורסמו באופן ניכר ומוחלט כך שממש הרבה מהציבור יודעים, צריך לתת התייחסות וגם זה בצורה מכובדת שלא תוריד את המעמד. הדוגמא של ויען שמואל היא ממש לא מתאימה, אפילו שם בישיבה המו"ל בקושי קוראים אותו, אצלם זה בבחינת "שגר ושכח", נראה לי שאצלנו קוראים אותו יותר מהם כדי למצוא על מה למחות...
ובקיצור נהיה חכמים ולא רק צודקים
גם כמה שפחות מחאות = פחות מלחמות, פחות מלחמות = אהבה ושלום, דבר שיביא לקירוב הגאולה, ובימות משיח ממילא כבר יידעו את הפסקים הנכונים ולא יהיה על מה לריב, אז חבל לעכב את זה עם מריבות על פסקים, הגאולה היא גם קיצור דרך להנחלת מורשת מרן.
לא ירדתי לסוף דעת כב', וכי אני כתבתי שבה"ג חשש שיעשו מלאכות אחר השקיעה או סמוך לה? אני כתבתי שלחשוש אנחנו לדעת הבה"ג זה לא נקרא גזירה חדשה. וציינתי שגם מרן חשש (רק חשש! אך לא פסק כמותו) לדעת בה"ג שבהדלקת הנר מקבלים שבת עד שהעדיף לוותר על הדין של תדיר (וכמובן שמברכים לפני ורק בנר האחרון מקבלים שבת כפי שכבר הבאנו לעיל בשם הב"י), ושזה טעם להחמיר לקבל שבת עם סוף הדלקת הנרות, וא"כ זה לא גזירות מדעתנו, יש מקומות הרבה שנחלקו הפוסקים ואע"פ שנפסקה הלכה כצד המתיר, כשאפשר ואין קושי חוששים לצד השני, האם זה נקרא גזירות מדעתנו? לחשוש לדעה מסויימת זו לא גזירה חדשה.
ואחר שאין בזה גזירה לחשוש לדעות אחרות (יש גם דעת הרא"ם שכניסת שבת היא כעשרים דק' קודם השקיעה), מוסיפים בזה טעם לשבח שע"י כן גם נרויח מניעת מכשולות. ואה"נ אם לא היתה לנו דעה של הפוסקים בנושא - לא היינו יכולים לכתוב כזה דבר, מקסימום היינו נותנים עצה טובה ותו לא.