הציבור מחוייב בכבודו של הרב אבל לא בכבודו של אביו של הש"צ.
וזכורני שראיתי/שמעתי שהגרש"ז אוירבך כשהיה עולה ש"צ היה מקצר בתפילתו למרות שהיו מחכים לו תמיד מדין הרב, אבל סבר שמדין הש"צ צריך לקצר.
כעת ראיתי בספר הנפלא "יקרא דצבורא" בענייני טורח ציבור (עמ' צד) שהביא בזה מח', שבשו"ת דברי בניהו ח"י (סי' ו אות ו) כ' כמו שכתבתי שאין להמתין. ושכיו"ב כ' בשו"ת חקי חיים ח"ד (יו"ד סי' כו).
ושלעומתם בספר אוצרות ההלכה (התפלה והלכותיה ג, סי' יח סעי' כז) כ' משם הגרח"ק דאם הציבור לא מוחים, ראוי שימתין לאביו.
