מי שנטל ידיו למים אחרונים ואח"כ דיבר, שכתוב שצריך ליטול ידיו שוב למים אחרונים. האם יש מקום להקל ולא ליטול שוב? (כלומר, לא לעשות צירופים בעצמנו, אלא האם יש מי שפסק להקל וכד').
מי שנטל ידיו למים אחרונים ואח"כ דיבר, שכתוב שצריך ליטול ידיו שוב למים אחרונים. האם יש מקום להקל ולא ליטול שוב? (כלומר, לא לעשות צירופים בעצמנו, אלא האם יש מי שפסק להקל וכד').
מישהו אמר לי ששאל רב, והוא אמר לו שרק "נכון" ליטול שוב, והיינו שזה לא ממש חובה.
ומצד שני בילקו"י כתוב בפשטות: "אם עבר ודיבר בין הנטילה לברכת המזון, יחזור ליטול שוב מים אחרונים".
בברכות ב' כתב מרן שליט"א בשם יש אומרים שנכון ליטול שוב
ונראה שמקורו מהמשנ"ב ס' קעט ס"א
וראה עוד בשער הציון אות ז שלפיו לכאורה באמת זה רק חומרא כי אם כבר דיבר אחרי שנטל ידיו, ידיו כבר נקיות ומה יועיל
ומרן הביא זאת וכתב מ"מ נכון ליטול שוב
ישר כח.
כעת ראיתי שכותב שם בסעיף ל"ד: "אם עבר ודיבר דברים אחרים, יש אומרים שנכון שיחזור ליטול ידיו כדי להסמיך הנטילה לברכה".
אז זה בעצם קצת שונה ממה שהיה כתוב בילקו"י הישן בפשטות ש"יחזור ליטול שוב" ולא רק ש"יש אומרים שנכון שיחזור ליטול".