הבאתי
כאן את הסעיף, ובהערה בעמ' קע"ה כתב ע"ז. (והביא את הרמב"ם והריטב"א וכו' עיי"ש).
קצת הסתבכתי מהצילום שהעלית, אבל ההלכה הפשוטה היא שמי שיצא לרגע אחד לדוגמא מישהו בחוץ מחכה להביא לי משהו או יצאתי להביא דואר וכד', כלומר כמה שניות, לא יחזור לברך.
אבל אם יצא לכמה דקות כגון ללכת למכולת וכד' יחזור לברך.
אתה רוצה לומר שאולי שיחת טלפון מחוץ לבית במשך כמה דקות נחשבת כמו כמה שניות?
ברמב"ם פ"ד מהל' ברכות ה"ג כתב (לגבי סעודה של המוציא): "היה אוכל וקראהו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר, הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל". וכן פסק השו"ע בסי' קע"ח ס"א.
ומכאן משמע שלדעת הרמב"ם אפי' רגע אחד נחשב שינוי מקום, בשונה מהריטב"א. ואמנם יש מקום לומר שאינם חולקים ומודים ברגע אחד ממש שלא חוזר לברך, אבל עכ"פ בין כך ובין כך אומרים סב"ל.
ואולי ע"ז אתה שואל, שאם אפש"ל שהם חולקים, וא"כ גם רגע אחד לפי הרמב"ם צריך לחזור ולברך ורק לא מברכים בגלל סב"ל, אולי נאמר שיהיה אסור לו לצאת אפי' לרגע אחד כדי לא להיכנס לספק.
לכאו' אה"נ, אם הוא לא חייב לצאת שלא יצא, אבל אם צריך לצאת, אז יצא, ובפרט שאפש"ל שגם הרמב"ם והשו"ע מודים שרגע אחד הוא אינו הפסק.
ועכ"פ נ"ל שאם יוצא כמה דקות לשיחת טלפון שנקרא "זמן מה" וצריך לחזור ולברך.