מי ששתה מים ויש לו שיחת טלפון האם רשאי לענות ולצאת החוצה

[א.א]

כיון שאם יצא הרי מתחיב לברך שהכל
והרי אנחנו לא מברכים מדין סב"ל
אכ יוצא שלמרן אוכל בלי ברכה
ולכן לכתחילה לא יצא אם זה לא דחוף

 

[משתוקק להבין]

כיון שאם יצא הרי מתחיב לברך שהכל
והרי אנחנו לא מברכים מדין סב"ל
אכ יוצא שלמרן אוכל בלי ברכה

שהכל ודאי שמברך שוב
רק לגבי ברכה אחרונה יש ספק אם צריך לברך על מה שכבר אכל או שיברך בסוף על הכל

 

[בנימין לוריא]

כיון שאם יצא הרי מתחיב לברך שהכל
והרי אנחנו לא מברכים מדין סב"ל
אכ יוצא שלמרן אוכל בלי ברכה
ולכן לכתחילה לא יצא אם זה לא דחוף

למה לא מברכים מדין סב"ל? מי שיצא לבחוץ לגמרי - מברך שוב!

 

[א.א]

מי שיצא לבחוץ לגמרי - מברך שוב!

אמרו לי שבילקי החדש פסק שיציאה קצרה לא מברך כמו הריטבא [כמו שפסק הלכה ברורה]

ואם באמת מברך הרי שביציאתו הוא גורם ברכה שאינה צריכה [ואם כי לדעתי זה נקרא צורך, אמר לי היום מישו בכולל שאם זה לא דחוף שלא יצא]

 

[בנימין לוריא]

אמרו לי שבילקי החדש פסק שיציאה קצרה לא מברך כמו הריטבא [כמו שפסק הלכה ברורה]

ואם באמת מברך הרי שביציאתו הוא גורם ברכה שאינה צריכה [ואם כי לדעתי זה נקרא צורך, אמר לי היום מישו בכולל שאם זה לא דחוף שלא יצא]

לא ראיתי כרגע מה כתב בילקו"י החדש, אבל מי שיוצא לשיחת טלפון זה לא נקרא "יציאה קצרה".
אה"נ, אם יצא מהדלת בכדי לענות ואמר "אני אחזור עליך עוד מעט" ומיד חזר, באמת לא יחזור לברך, אבל אם יצא לשיחת טלפון (אפי' כמה רגעים) צריך לחזור לברך.

 

[בנימין לוריא]

אמרו לי שבילקי החדש פסק שיציאה קצרה לא מברך כמו הריטבא [כמו שפסק הלכה ברורה]

לכאו' כוונתך למש"כ בילקו"י ברכות כרך ב' סי' קע"ח ס"ח (עמ' קע"א, ועמ' קע"ה)?
אבל אם כן - שם הוא מדבר לגבי יציאה לחדר מדרגות, או שיוצא רגע אחד לקבל דבר מחבירו (וכפי שכתבתי) דהוי יציאה ממש לרגע אחד, ולא לשיחת טלפון שזה נקרא שמתעכב שם מעט.

 

[א.א]

אין לי את הילק"י
אך כוונתי

 

[בנימין לוריא]

אין לי את הילק"י

הבאתי כאן את הסעיף, ובהערה בעמ' קע"ה כתב ע"ז. (והביא את הרמב"ם והריטב"א וכו' עיי"ש).
קצת הסתבכתי מהצילום שהעלית, אבל ההלכה הפשוטה היא שמי שיצא לרגע אחד לדוגמא מישהו בחוץ מחכה להביא לי משהו או יצאתי להביא דואר וכד', כלומר כמה שניות, לא יחזור לברך.
אבל אם יצא לכמה דקות כגון ללכת למכולת וכד' יחזור לברך.
אתה רוצה לומר שאולי שיחת טלפון מחוץ לבית במשך כמה דקות נחשבת כמו כמה שניות?
ברמב"ם פ"ד מהל' ברכות ה"ג כתב (לגבי סעודה של המוציא): "היה אוכל וקראהו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר, הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל". וכן פסק השו"ע בסי' קע"ח ס"א.
ומכאן משמע שלדעת הרמב"ם אפי' רגע אחד נחשב שינוי מקום, בשונה מהריטב"א. ואמנם יש מקום לומר שאינם חולקים ומודים ברגע אחד ממש שלא חוזר לברך, אבל עכ"פ בין כך ובין כך אומרים סב"ל.
ואולי ע"ז אתה שואל, שאם אפש"ל שהם חולקים, וא"כ גם רגע אחד לפי הרמב"ם צריך לחזור ולברך ורק לא מברכים בגלל סב"ל, אולי נאמר שיהיה אסור לו לצאת אפי' לרגע אחד כדי לא להיכנס לספק.
לכאו' אה"נ, אם הוא לא חייב לצאת שלא יצא, אבל אם צריך לצאת, אז יצא, ובפרט שאפש"ל שגם הרמב"ם והשו"ע מודים שרגע אחד הוא אינו הפסק.
ועכ"פ נ"ל שאם יוצא כמה דקות לשיחת טלפון שנקרא "זמן מה" וצריך לחזור ולברך.

 

[א.א]

לכאו' אה"נ, אם הוא לא חייב לצאת שלא יצא, אבל אם צריך לצאת, אז יצא, ובפרט שאפש"ל שגם הרמב"ם והשו"ע מודים שרגע אחד הוא אינו הפסק.
ועכ"פ נ"ל שאם יוצא כמה דקות לשיחת טלפון שנקרא "זמן מה" וצריך לחזור ולברך.

יישר כח
מצרף הריטב"א ששם איירי שמדבר עם חברו
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף מה עמוד ב
מיהו כי אמרינן דמברך על הסוכה כל זמן שנכנס בה היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר דהוי כחליצה דתפילין אבל לא יצא מתחלה אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר, וכיוצא בזה לענין ברכת הנהנין כשעמד בתוך הסעודה על דעת לחזור לאלתר שאינו טעון ברכה לאחריו ולא לפניו ולקביעיה הדר ואף על פי שלא הניח שם זקן או חולה

ומ"מ הפיתרון היותר טוב לסיים לשתות ולברך נפשות על דעת סילוק שתיה היכא דמתאפשר
ומ"מ
לענין המוציא באמצע סעודה כדאי לא לצאת לכו"ע דהא למרן בחזרתו יאכל בלי ברכה [וכידוע יש שפסקו כמרן בזה]

ובאופן שחוזר לברך על שהכל כגון שהפסיק להרבה זמן דנתי עם החברותא
האם יכול לצאת לכתחילה לשיחה לא דחופה או כיון דבגלל זה יצטרך לברך שוב נאמר לו שימתין ולא יצא

ובסיכום [מחילה על כל האי סדר שלמעלה]
באמצע סעודה לא כדאי לצאת כי למרן חוזר ומברך ואנו אומרים סבל
לא באמצע סעודה ויציאה קצרה עדיף לא לצאת כי נכנס למחלוקת רמבם וריטבא [ובפשטות דעת מרן כרמבם] ויוצא שלמרן אוכל בלי ברכה
לא באמצע סעודה ויציאה ארוכה [שחוזר ומברך] לא כדאי כ"כ כי יגרום שיצטרך לברך שוב [אא"כ דחוף]