אושרי רביב
Well-known member
אני באמצע שידור של שיעור. עוד מעט שנסיים אקליד את זה לכאן.
יוסף דהן
Well-known member
הסתדר כבר א''צ להקליד
יוסף דהן
Well-known member
לא ראית בפרטי?
)0כא.. היא גופה גזירה וכו'. הקשו בתוס' ישנים, דהא השתא נמי הוי גזירה לגזירה, מהותך אטו שאינו מהותך, ושאינו מהותך גזרה שמא יטה, ותי' ריב"ן דהטעם לאו משום שמא יטה, אלא שמא יכבה, וליכא שלום בית. ונראה דר"ל שרגילות הוא שיכבה ולא דמי לגזירה לגזירה. ומ"מ קשה מדאמרינן בסמוך שאין מדליקין באלו גם במקדש, שלא תהיה עולה ע"י דבר אחר, ומשמע שגם בשבת היינו טעמא, וכדלעיל (כ.). וי"ל דזה אמקדש דוקא קאי. אך ק"ל מלקמן (כג:) ולא בשמן שריפה, מתוך שמצוה לבערו גזירה שמא יטה, וגזרינן יו"ט אטו שבת, ומוכח דחדא גזירה היא, כתירוץ הראשון שבת"י. ומיהו בלא"ה י"ל דיום טוב ושבת כי הדדי נינהו, וכולה חדא גזרה היא. וכדמוכח בביצה (יח.). וכן מבואר בתוס' לקמן (כד רע"א). וע' להרמב"ם בפירוש המשנה. ולכאורה נראה שלדעת הריב"ן שאין לחוש לשמא יטה, דהוי גזרה לגזרה, אם עבר והדליק במהותך, מותר להשתמש לאורו. וכן מבואר בספר הרוקח (סי' מה), דמדלא קתני שאין משתמשים לאורם, ש"מ שאף אין מדליקים בהם, מפני שאינם נמשכים אחר הפתילה, מ"מ משתמשים לאורם. ע"ש. אולם בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' קעא) כ' וז"ל: ומה שאמרת שהמדליק בשמנים שאין מדליקים בהם בשבת, אם עבר והדליק מותר להשתמש בהם, זה אינו, שאיסורו הוא משום חשש הטיה בשבת, וא"כ היאך ישתמש בו, והרי החשש ישנו, וכמו שאמרו שלא יקרא לאור הנר שמא בשעת הקריאה יטה, ואף זה אם ישתמש יש לחוש שמא יטה. ודבר ברור הוא. ע"כ. ובתוס' ישנים לעיל ד"ה מפני, כתבו בשם מהר"א, שאם יש נר אחד כשר בבית, ע"י כך יזכור ולא יטה, מוכח ג"כ שאם עבר והדליק בשמנים אסורים, אסור להשתמש לאורם. וכן ממה שכתבו בשם הר"ש מקוצי להתיר להשתמש לאורם דבר שיכול לעשות בלא נר, הלא"ה אסור גם בדיעבד. וע' להרמ"א בהגה (סי' רסד ס"א). וע' באליה רבה (שם סק"ג) שהוכיח מד' הראב"ן דס"ל להתיר להשתמש לאורם. וע"ש. וע"ע בספר נהר שלום (סי' רסד סק"א), ובכף החיים שם. ודו"ק.
)0כא:. בש"א פוחת והולך כנגד פרי החג, ובה"א מוסיף משום מעלין בקודש ואין מורידין, ידידי הרה"ג ר"ח נאה נ"י פי', כי לשיטתם אזלי (בביצה טז.), בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך, ובית הלל אומרים ברוך ה' יום יום. ע"ש. ה"נ ב"ש דואגים לעתיד וחושבים מראש על הסוף לכן עושין תחלה ח' וכו', ובית הלל אומרים דבר כל יום ביומו. עכ"ד. דפח"ח, אך קשה קצת דבאנו למחלוקת רש"י ורמב"ן (פר' יתרו), דלדעת רש"י הלכה כבית שמאי בזה, דפי' זכור, שאם נזדמן חפץ יפה תזמינהו לשבת. ורמב"ן כ', דזו כבית שמאי, ואנן קיימא לן כבית הלל. וכ' בשפתי חכמים שם בשם רש"ל, דאה"נ לרש"י הלכה כבית שמאי בזה, א"כ הכא נמי לרש"י נפסוק כב"ש? ומכ"ש להרא"ם שם קשה, ובכלל אין הדמיון שוה כ"כ, דיום השבת חשוב וקדוש מכל הימים, משא"כ שמיני לחנוכה אין בו תוספת כ"כ על שאר הימים רק שנתחזק הנס, ועוד שנמצא זה לחסרונו שיעשו אותו טפל וידליקו בו נר א'. וראיתי מפרשים שפי' שנמשכים לשיטתם בחגיגה (ו.), בש"א הראייה ב' כסף והחגיגה מעה כסף, שכן מצינו בעצרת עולות יותר משלמים, ובה"א להיפך, שבנשיאים השלמים יותר מעולות, וב"ש דורות משעה (הנשיאים) לא ילפי, ובית הלל קרבן יחיד מציבור לא ילפי, ה"נ ב"ש ילפי מקרבן צבור פרי החג, ובית הלל לא ילפי, אלא ילפי דורות משעה, היינו דמעלין בקודש ילפינן במנחות (צט.) מויקם את המשכן שהוא לזמן, וב"ש לא ילפי. ע"כ. ואמנם זה נאה, אולם קשה האם אין להם לב"ש מעלין בקדש וכו', וכבר כ' תוס' חגיגה, שכשאין מקום אחר ללמוד ילפינן דורות משעה, ובתשו' בנין שלמה בהוספות (די"ב ע"א) כ', דנחלקו ב' הלשונות חד אמר משום מעלין בקדש, דנר חנוכה קדושה יש בו, וח"א משום ימים הנכנסין וכו', משום דאין בו קדושה, ובדבר מצוה לא שייך מעלין בקדש וכו'. ע"ש. (וכ' דבמנחות (לט:) אמרינן דשייך גם במצוה). וע"ש. וע' בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' א).
)0כא:. ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. פירש רש"י, שהיה בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו. וכתב מרן הב"י (סי' תרע) שכוונת רש"י כד' התוס' שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי. ולכאורה לפירוש רש"י לקמן (פד:) שכלי חרס המוקף צמיד פתיל אינו מטמא בהיסט, אפי' אם הסיטו אותו לא נטמא, כיון שהיה מוקף צמיד פתיל וחתום בחותמו של כ"ג. והתוס' שכתבו כן לשיטתם לקמן (פד:) בד"ה שטהורים בזב, שכ' בשם ר"ת, שאפי' צמיד פתיל חשיב בא לכלל מגע לפי שעומד להפתח, הילכך מיטמא בהיסט. ע"ש. ודו"ק. (וע' בפירוש האשל על מגילת תענית דף נט ע"א).
)0כא:. והדליקו ממנו שמונה ימים. מ"ש הר"ן שהיה להם שמן טהור במרחק ארבעה ימים, והוצרכו שמנה ימים בין הליכה לחזרה, כן מבואר בתשובות הגאונים ליק (סי' קד) וז"ל: ומה טעם יש לשמנה לילות, מפני שהשמנים היו באים מחלקו של אשר, כדכתיב וטובל בשמן רגלו, וכדתנן (במנחות פה:) תקוע אלפא לשמן, ומשם עד ירושלים בין הליכה וחזרה היה מהלך שמנה ימים. ולכך נעשה להם נס שמנה ימים עד שיביאו משם שמן טהור. ע"כ. וכ"כ בספר האשכול (בהל' חנוכה עמוד כ) בשם ירושלמי. וכתב עוד שם בשם אחרים, שהבקיאים בעשיית שמן זית זך למנורה היו טמאי מתים, והוצרכו לשבעת ימים לטהרתם. ע"ש. וכ"כ הרמב"ם (בפ"ג מהל' חנוכה ה"ב). וע"ע בשו"ת שבט סופר (חאו"ח סי' נב) ובשו"ת אבני צדק (סי' קי). ע"ש.
)0כב:. תרגמא רב פפא בפתילות ארוכות. ראיתי להגאון צדה לדרך (ר"פ בהעלותך) שכתב, מצאתי למי שכתב, על מה שפירש רש"י, בהעלותך את הנרות, מעלה היתה לפני המנורה שעליה היה הכהן עומד "ומטיב" את הנרות. ולכאורה הי"ל לומר "ומדליק" את הנרות. וי"ל שהדלקה יכולה להיות בלי המעלה, שיכול להדליק על ידי מקל ונר בראשו, אבל ההטבה אי אפשר בלא מעלה. ע"כ. ואני אומר שטעה בדבר משנה ואשתמיטיתיה גמרא ערוכה בשבת (כב:) דמתיב רב ששת מדתניא, מאי עדות, זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. והא הכא דקביעי נרות ולא סגיא דלא משקיל קינסא ואדלוקי, קשיא בין למ"ד אכחושי מצוה בין למ"ד ביזוי מצוה. תרגמא רב פפא בפתילות ארוכות, ומבואר שלא היה יכול להדליק ע"י מקל ונר בראשו. וכ"כ הרמב"ם (בפ"ג מהל' תמידין הי"ד(: "וכיצד מדליק, מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה, לפי שהנרות קבועים במנורה, ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון מצוה". עכת"ד הרב צדה לדרך. וכן כתב עוד בספרו באר שבע (סוף פ"ג דתמיד). ע"ש. ולפע"ד לק"מ מן הגמרא, שהרי לפי מסקנת הש"ס, מאי הוי עלה, אר"ה בריה דרב יהושע, חזינא אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר וכו'. ומסיק להלן דהדלקה עושה מצוה, מדקא מברכינן להדליק נר חנוכה, וכ' התוס' ד"ה מאי, בשם ריב"ם, דמבעיא ליה אליבא דשמואל דהלכתא כוותיה שמדליקין מנר לנר, וכדאמר רבה, ומספק"ל אי שרי אף בקינסא, ומסיק דהדלקה עושה מצוה, ולרב מדליק מנר לנר כמו במנורה, ולשמואל דהלכתא כוותיה אפילו בקינסא שרי. ע"כ. ולפ"ז א"צ להעמידה בפתילות ארוכות כיון דקי"ל כשמואל, ואפשר להדליק ע"י מקל ונר בראשו. והרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה ה"ט) כ', ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר. וכ' ע"ז הראב"ד בהשגות, א"א ואפי' ע"י קינסא. וכ' ה"ה, שדעת רבינו כד' הרי"ף בהלכות שמותר מנר לנר ולא ע"י קינסא. ע"ש. ומעתה האומר להתיר ע"י קינסא א"א לומר שטעה בדבר משנה ואשתמיטיתיה גמ' ערוכה, מאחר שכן דעת ריב"ם והראב"ד. ואפי' לפי מ"ש בשו"ת דגל ראובן ח"ב (ס"ס כ) שהראב"ד מודה שבמנורה לא שרי אלא מנר לנר, שהרי לא השיג הראב"ד על מ"ש הרמב"ם בהל' תמידין הנ"ל וכו'. ע"ש. מ"מ אפשר דרש"י עה"ת ס"ל כהריב"ם, וכן פסק בספר התרומה (סי' רכט) להתיר אפי' ע"י קינסא. וע"ע בב"י (סי' תרעד). שו"ר בשו"ת שער אפרים (סי' מ) שהשיג על הצדה לדרך הנ"ל, כאמור. וז"ל רש"י בד"ה אי הדלקה עושה מצוה "אם המצוה של חנוכה תלויה בהדלקתה מדליקין, כדאשכחן במנורה". וכתב הריטב"א ע"ז, יפה פירש רש"י, דאי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר "ואפילו בקינסא", דהא לצורך הדלקה דמצוה הוא, וליכא בזוי מצוה קמייתא וכו'. ע"ש. אלא שיש לדחות. וע' בפירושא קמא דהתוס', וכן בתוס' מנחות (פו:). וע' במעשה רוקח הל' חנוכה שם, ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' תקה). ודו"ק.
האמנם ?
ומי ישלח לי ?
יוסף דהן
Well-known member
בפורום האחראי אומר שאין להפיץ משום זכויות יוצרים
נושאים דומים בפורום
