מרן שליט"א בשיעורו אתמול [מוצ"ש פרשת כי תשא תשפ"ה] וכן בילקוט יוסף פורים [עמ' שכ"ג] העלה שיקרא ביום שהוא מדברי קבלה ולא בלילה שהוא מדברי סופרים, וחלק על האור לציון בזה.
ולא זכיתי להבין, שהרי יש כאן ס"ס לקרוא בלילה, שמא קריאת הלילה והיום שוה ושניהם מדברי סופרים [דדברי קבלה כדברי סופרים דמו, וכדמוכח מדברי התוס' במגילה י"ט ע"ב ועוד], וא"כ יש להקדים את הלילה. ואף אם נאמר שקריאת היום היא מדברי קבלה כדברי תורה - שמא ההלכה כדעת הרדב"ז וסיעתו שמצוה הבאה לידו אף שהיא מדרבנן קודמת למצוה מאוחרת שיכול לקיים אף שהיא דאוריתא [ודלא כחכם צבי]. ונמצא פסק האור לציון נכון, וכבר צויין שם בהערה לעיין בערוך השולחן, שכתב ממש כדבריו עי"ש.
ועוד יש להבין שבילקוט יוסף בסוף ההערה לאחר שפלפל בזה נשאר בצ"ע בזה עי"ש. וא"כ אמאי כתב בהלכה למעלה שיקרא ביום כנגד הערוך השולחן שציין שם דפשיטא ליה שלא כן, והרי יש צדדים לכאן ולכאן, ועדיף לעשות כדברי הפוסקים המפורשים שלא הסתפקו בזה מאחר ואין ראיה ברורה נגדם, ובפרט לפי הס"ס שכתבנו לעיל.
ולא זכיתי להבין, שהרי יש כאן ס"ס לקרוא בלילה, שמא קריאת הלילה והיום שוה ושניהם מדברי סופרים [דדברי קבלה כדברי סופרים דמו, וכדמוכח מדברי התוס' במגילה י"ט ע"ב ועוד], וא"כ יש להקדים את הלילה. ואף אם נאמר שקריאת היום היא מדברי קבלה כדברי תורה - שמא ההלכה כדעת הרדב"ז וסיעתו שמצוה הבאה לידו אף שהיא מדרבנן קודמת למצוה מאוחרת שיכול לקיים אף שהיא דאוריתא [ודלא כחכם צבי]. ונמצא פסק האור לציון נכון, וכבר צויין שם בהערה לעיין בערוך השולחן, שכתב ממש כדבריו עי"ש.
ועוד יש להבין שבילקוט יוסף בסוף ההערה לאחר שפלפל בזה נשאר בצ"ע בזה עי"ש. וא"כ אמאי כתב בהלכה למעלה שיקרא ביום כנגד הערוך השולחן שציין שם דפשיטא ליה שלא כן, והרי יש צדדים לכאן ולכאן, ועדיף לעשות כדברי הפוסקים המפורשים שלא הסתפקו בזה מאחר ואין ראיה ברורה נגדם, ובפרט לפי הס"ס שכתבנו לעיל.
