מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הוציאוה ותשרף (לח כד)
משמעות הכתוב שרצו להוציאה לשורפה בעוד שהיתה מעוברת, דרק אח"כ כתיב ויהי בלדתה וגו', ועוד שפירש רש"י "הכר נא" ואל תאבד שלש נפשות. והקשה בקבא דקשייתא קושיא י"ט מדוע לא המתינו לה עד שתלד, דהנה בערכין ז. תנן האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, וכתב הר"ן בחולין יט. מדפי הרי"ף דהטעם שהורגין את הולד הוא משום שלא חיישינן להריגת הולד מאחר שלא יצא לאויר העולם, וכל זה שייך בישראל שאינו נהרג על העוברין, אבל בבני נח שחייבים מיתה על הריגת עוברין כמבואר בסנהדרין נז: הריגת עובר הוי כהריגת אדם גמור, וא"כ איך הורגים אותה עם הולד.
והנה לדעת ר"ת שהובא בר"ן שם לא קשה, דהוא ס"ל דהטעם שאין צריכים להמתין הוא משום שעובר ירך אמו, ולכן כל זמן שלא נולד הוא נחשב כאם עצמה לענין שהעונש מיתה גם עליו בכלל אמו, וטעם זה שייך גם בבני נח.
והחתם סופר עה"ת כאן (משנת תקצ"ד) ועוד אחרונים הקשו באופן אחר, דהנה בערכין שם מבואר דהוי ילפותא מיוחדת מדכתיב ומתו "גם" שניהם, לרבות את הולד, א"כ זהו דוקא בישראל דאיכא ילפותא, אבל בבני נח דליכא ילפותא א"כ צריכים להמתין.
וביד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ"ל וכן בשו"ת אריה דבי עילאי יו"ד סי' י"ט כתבו ליישב קושיא זו, דבגמ' שם מבואר דהטעם דצריך קרא לזה הוא משום דסלקא דעתך דהולדות ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה, קמ"ל. וזה שייך היכא דהולדות הם מהבעל, אבל הכא דהרתה לזנונים לא שייך ממונא דבעל, ולכן לא צריך קרא וגם בבני נח אין ממתינין. וכ"כ במשך חכמה כאן, אלא שהוא כתב דמ"מ צריכים הולדות להיות ממונא דבועל, וגם משום ממונא דבועל היה ראוי להיות שממתינין, והיינו כמו דאיכא דמי ולדות לבעל גם על ולדות מביאת זנות כמבואר בב"ק מג. עי"ש, אלא דהכא אין ידוע מי הוא הבועל ולכן לא שייך ממונא דבועל. [ולכאורה היה מקום לומר עוד, דבבני נח הולד אינו ממונא דבעל, דלא זיכתה התורה הממון בבנים לאב אלא בישראל, אך עי' מה שנתבאר לעיל בפרשת לך לך בענין דמי ולדות בבני נח].
עוד יש לדון דהנה הטעם שאין ממתינים עד שיצא הולד, מבואר בר"ן חולין שם שהוא מטעם עינוי הדין, ויש לעיין האם דינא דעינוי הדין נוהג גם בבני נח, דאם הוא רק בישראל א"כ בבני נח הוי לן להמתין משום שאין שייך איסור עינוי הדין.
הוציאוה ותשרף (לח כד)
משמעות הכתוב שרצו להוציאה לשורפה בעוד שהיתה מעוברת, דרק אח"כ כתיב ויהי בלדתה וגו', ועוד שפירש רש"י "הכר נא" ואל תאבד שלש נפשות. והקשה בקבא דקשייתא קושיא י"ט מדוע לא המתינו לה עד שתלד, דהנה בערכין ז. תנן האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, וכתב הר"ן בחולין יט. מדפי הרי"ף דהטעם שהורגין את הולד הוא משום שלא חיישינן להריגת הולד מאחר שלא יצא לאויר העולם, וכל זה שייך בישראל שאינו נהרג על העוברין, אבל בבני נח שחייבים מיתה על הריגת עוברין כמבואר בסנהדרין נז: הריגת עובר הוי כהריגת אדם גמור, וא"כ איך הורגים אותה עם הולד.
והנה לדעת ר"ת שהובא בר"ן שם לא קשה, דהוא ס"ל דהטעם שאין צריכים להמתין הוא משום שעובר ירך אמו, ולכן כל זמן שלא נולד הוא נחשב כאם עצמה לענין שהעונש מיתה גם עליו בכלל אמו, וטעם זה שייך גם בבני נח.
והחתם סופר עה"ת כאן (משנת תקצ"ד) ועוד אחרונים הקשו באופן אחר, דהנה בערכין שם מבואר דהוי ילפותא מיוחדת מדכתיב ומתו "גם" שניהם, לרבות את הולד, א"כ זהו דוקא בישראל דאיכא ילפותא, אבל בבני נח דליכא ילפותא א"כ צריכים להמתין.
וביד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ"ל וכן בשו"ת אריה דבי עילאי יו"ד סי' י"ט כתבו ליישב קושיא זו, דבגמ' שם מבואר דהטעם דצריך קרא לזה הוא משום דסלקא דעתך דהולדות ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה, קמ"ל. וזה שייך היכא דהולדות הם מהבעל, אבל הכא דהרתה לזנונים לא שייך ממונא דבעל, ולכן לא צריך קרא וגם בבני נח אין ממתינין. וכ"כ במשך חכמה כאן, אלא שהוא כתב דמ"מ צריכים הולדות להיות ממונא דבועל, וגם משום ממונא דבועל היה ראוי להיות שממתינין, והיינו כמו דאיכא דמי ולדות לבעל גם על ולדות מביאת זנות כמבואר בב"ק מג. עי"ש, אלא דהכא אין ידוע מי הוא הבועל ולכן לא שייך ממונא דבועל. [ולכאורה היה מקום לומר עוד, דבבני נח הולד אינו ממונא דבעל, דלא זיכתה התורה הממון בבנים לאב אלא בישראל, אך עי' מה שנתבאר לעיל בפרשת לך לך בענין דמי ולדות בבני נח].
עוד יש לדון דהנה הטעם שאין ממתינים עד שיצא הולד, מבואר בר"ן חולין שם שהוא מטעם עינוי הדין, ויש לעיין האם דינא דעינוי הדין נוהג גם בבני נח, דאם הוא רק בישראל א"כ בבני נח הוי לן להמתין משום שאין שייך איסור עינוי הדין.