מתוך ה'מגדלות מרקחים':
המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו (לז ח)
במדרש רבה פרשה פ"ד סי' י' "רבי לוי ור' סימון, חד אמר מפני שענו אותו בעין רעה לפיכך מעמיד רשעים [דהיינו ירבעם שהיה מלך מזרע יוסף, והיה רשע], וחד אמר מפני שענו אותו בלשון כפול לפיכך הוא מעמיד מלכים". והקשה בחידושי רבי אברהם אמיגו זצ"ל בפרשתינו, הרי ביוסף אין שולטת עין הרע, והטעם לזה פירש רש"י לעיל (לג ז) כיון שיוסף הסתיר את אמו כדי שלא ישלוט בה עשו הרשע, לכן זכה לברכת עלי עין, א"כ איך שלטה בו עין הרע של האחים.
ותירץ שם דאע"פ שבזכות אותו דבר זכה לברכת עלי עין, מ"מ כל זמן שעדיין לא נתברך מיעקב אבינו, עדיין היתה שולטת בו עין הרע, והמעשה עם החלומות היה קודם ברכת עלי עין.
ולכאורה נראה ליישב באופ"א עפ"י ביאור דברי המדרש, דהנה קי"ל דהחלומות הולכים אחר הפה, והנה השבטים באמירת "המלוך תמלוך עלינו" וכו', הרי פתרו את חלומו של יוסף ובזה גופא גרמו שיתקיים החלום, וכ"כ במושב זקנים ובתוס' השלם דאע"פ שהיה זה בלשון תמיה מ"מ נחשב לפתרון החלום ולכן נתקיים, ומתוך דברי המדרש מבואר דכפל הלשון "המלוך תמלוך" מרמז לא רק על מה שהוא עצמו ימלוך, אלא גם על המלוכה של זרעו דהיינו ירבעם.
ועל זה קאמר המדרש, דמ"מ כיון שהפתרון לא היה בדרך חיובי שיאמרו "מלוך תמלוך", אלא בלשון תמיה "המלוך תמלוך", וכוונת תמיה זו היא לומר וכי אתה ראוי למלוך עלינו, וכיון שהחלום הולך אחר הפה, ס"ל דגם צורת האמירה יש לה כח לגרום, וכיון שאמרו זאת בלשון תמיה וכי אתה ראוי למלוך, ממילא נתקיים הפתרון בזרעו שבאמת היו רשעים ולא היו ראויים למלוך.
ולפי"ז לק"מ הקושיא הנ"ל, דזה שנתקיים בזרעו שהיו רשעים הוא מצד ש"חלום הולך אחר הפה" כיון שהם היו הפותרים של החלום, והכוונה "מפני שענו אותו בעין רעה" אינו לכח המזיק של "עין הרע", אלא על מה שעינם היתה רעה בו [כמו בתרומה עין רעה אחד מששים] ומחמת זה פתרו לו באופן של תמיה, אבל אם היו פותרים בעין טובה ויפה בלשון ודאי "מלוך תמלוך", אז היה הפתרון מתקיים בשלימות לטובה ולא היה מעמיד מלכים רשעים שאינם ראויים למלוך, וכנ"ל.
המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו (לז ח)
במדרש רבה פרשה פ"ד סי' י' "רבי לוי ור' סימון, חד אמר מפני שענו אותו בעין רעה לפיכך מעמיד רשעים [דהיינו ירבעם שהיה מלך מזרע יוסף, והיה רשע], וחד אמר מפני שענו אותו בלשון כפול לפיכך הוא מעמיד מלכים". והקשה בחידושי רבי אברהם אמיגו זצ"ל בפרשתינו, הרי ביוסף אין שולטת עין הרע, והטעם לזה פירש רש"י לעיל (לג ז) כיון שיוסף הסתיר את אמו כדי שלא ישלוט בה עשו הרשע, לכן זכה לברכת עלי עין, א"כ איך שלטה בו עין הרע של האחים.
ותירץ שם דאע"פ שבזכות אותו דבר זכה לברכת עלי עין, מ"מ כל זמן שעדיין לא נתברך מיעקב אבינו, עדיין היתה שולטת בו עין הרע, והמעשה עם החלומות היה קודם ברכת עלי עין.
ולכאורה נראה ליישב באופ"א עפ"י ביאור דברי המדרש, דהנה קי"ל דהחלומות הולכים אחר הפה, והנה השבטים באמירת "המלוך תמלוך עלינו" וכו', הרי פתרו את חלומו של יוסף ובזה גופא גרמו שיתקיים החלום, וכ"כ במושב זקנים ובתוס' השלם דאע"פ שהיה זה בלשון תמיה מ"מ נחשב לפתרון החלום ולכן נתקיים, ומתוך דברי המדרש מבואר דכפל הלשון "המלוך תמלוך" מרמז לא רק על מה שהוא עצמו ימלוך, אלא גם על המלוכה של זרעו דהיינו ירבעם.
ועל זה קאמר המדרש, דמ"מ כיון שהפתרון לא היה בדרך חיובי שיאמרו "מלוך תמלוך", אלא בלשון תמיה "המלוך תמלוך", וכוונת תמיה זו היא לומר וכי אתה ראוי למלוך עלינו, וכיון שהחלום הולך אחר הפה, ס"ל דגם צורת האמירה יש לה כח לגרום, וכיון שאמרו זאת בלשון תמיה וכי אתה ראוי למלוך, ממילא נתקיים הפתרון בזרעו שבאמת היו רשעים ולא היו ראויים למלוך.
ולפי"ז לק"מ הקושיא הנ"ל, דזה שנתקיים בזרעו שהיו רשעים הוא מצד ש"חלום הולך אחר הפה" כיון שהם היו הפותרים של החלום, והכוונה "מפני שענו אותו בעין רעה" אינו לכח המזיק של "עין הרע", אלא על מה שעינם היתה רעה בו [כמו בתרומה עין רעה אחד מששים] ומחמת זה פתרו לו באופן של תמיה, אבל אם היו פותרים בעין טובה ויפה בלשון ודאי "מלוך תמלוך", אז היה הפתרון מתקיים בשלימות לטובה ולא היה מעמיד מלכים רשעים שאינם ראויים למלוך, וכנ"ל.