מדוע לא נתמלאה בקשת משה שימלאו בניו מקומו

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה (כז טז)

ברש"י, כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. ובזבחים קב. אמר עולא בקש משה שתהיה המלכות לו ולזרעו ולא נתנו לו, דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות, שנאמר מי אנכי ה' אלקים כי הביאתני עד הלום. וקשה, שבפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ה איתא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, כשנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה שלחו למצרים, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבון כל העולמים השבעה לי שכל מה שאני מבקש לעשות אתה עושה, שלא אדבר דבר לפני פרעה ולא תעשה ויהרגני, ונשבע לו שכל מה שהוא מבקש הוא עושה, חוץ משני דברים מלהכנס בארץ ומיום המות, ע"כ. והרי כאן ביקש משה רבינו מלכות לזרעו, ולא ניתן לו.

ויש ליישב, שמה שנשבע לו הקב"ה היינו על דברים הנוגעים לעניני הכלל ישראל, שעל זה ביקש בשעה ששלחו הקב"ה להנהיג את ישראל, וגם מיתת משה רבינו וכניסתו לארץ ישראל שייכים להנהגת כלל ישראל, אבל שירשו בניו גדולתו היא בקשה פרטית של משה רבינו, ועל זה לא היתה השבועה.​