ב"ה
שלום וברכה,
אכן בעל נפש אינו מדת כל אדם, דכל אדם חי את החיים ומחוייב ליתן דעתו לכוין מעשיו ע"פ שורת ההלכה לבל נטות ימין ושמאל. אולם אינו מחוייב לדקדק בכל הנהגותיו ע"פ היותר ראוי ורצוי לפי שורשן של דברים או עבור מעלות בקנייני הנפש. ובזה יש מדרגות מדרגות, מפני שיש שחיי גופו יותר מקבלים ביטוי אצלו, ויש שחיי נפשו יותר, וזה תלוי בהרבה עניינים, וכן בשליחות וביעוד של כל אדם בעולמו של הקב"ה. וכן, יש אחד שיותר בעלים על נפשו ורגשותיו ותחושותיו, ויש אחד שפחות. אבל על מעשיו כל אדם מחוייב להיות בעלים.
ומעתה, כאשר יש הנהגות שלפי שורת הדין הם מותרות אבל יש מעלה להשתדל בהם עבור קנייני הנפש, או לפי שרשן של דברים, נמצא שהנהגה זו מיועדת בעיקר למי שהוא בעל נפש. אף שבוודאי תועיל ותוסיף ברכה מרובה גם למי שאינו בעל נפש וינהג בה. ובפרט שכאמור יש מדרגות מדרגות בבעל נפש, ונמצא שהנהגות מסויימות הרי הם מדת כל אדם כמעט, והנהגות אחרות מיועדות עבור יחידי סגולה. ויש דוגמאות לכאן ולכאן.
ובאופן כללי נראה שברוב ככל הנידונים שכתוב בהם הנהגות לבעל נפש, ראוי לכל אדם למשוך אחריהם ולהתנהג בהם, ע"מ להביא קניינים חשובים אלו בנפשו, אלא שמי שהוא באותה מדרגה ומדה, עליו יש חובה קדושה לנהוג בזה, ועלול להיתבע אם ימנע מהנהגות אלו בשאט נפש.
ולכן לענין מעשה בדוגמא הנזכרת אם להימנע מאכילת כזית פירות קודם סעודה, אכן מכיון שהוא בחלק המעשי והקרוב למדת כל אדם כמעט, זולתי מי שתאוה נפשו ביותר וקשה עליו ההמנעות, לכן כך נאה ויאה לכל אדם בסתמא לאמץ הנהגה זו, שבכך לא יפסיד ברכה אחרונה לפי אחד מהשורשים העליונים שלא נפסקו להלכה אבל הם קיימים, שאלו ואלו דברי אלקים חיים. וכמ"ש בזה מהרח"ו שאמר לו רבנו האר"י במעשה שאירע עמו, כמובא בפוסקים. (ואין זה דומה ללשון "ירא שמים" שכותב בש"ע, ששם הוא על דרך הפסוק "וירא שמים יצא ידי שניהם", שכאשר יש מחלוקת, שלפי האחד יש לנהוג כך, ולפי השני כך, ירא שמים עושה באופן שיצא ידי חובת שני הדעות, ונמצא שניהם בידו. שהוא ירא וחרד שמא לא עושה כראוי לפי השיטה השניה. וכגון בקריאת שמו"ת שיש מחלוקת אם עדיף רש"י או תרגום, שכתב בש"ע ירא שמים יקרא גם רש"י וגם תרגום, ודו"ק).
בברכה רבה
