ירושלמי של מרן
Active member
זיכרונות ורגעי הוד מהקודש פנימה – מרן ראש הישיבה רבנו חכם שלום הכהן זצוק"ל
ביום ראשון בלילה אור לכ"ה אב תשפ"ב, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים, ההלוויה התקיימה למחרת ביום שני בשעה שתיים בצהרים ויצאה מהיכל ישיבת פורת יוסף גאולה.
ויהי בנסוע הארון - התיישבתי לכתוב קצת ממה שעלה בזיכרוני (חלק מהדברים כתבתי בחיי רבינו זצוק"ל מיד לאחר המעשה), וממה שזכיתי לראות את מרן זצוק"ל במעונו בשכונת רמות (בבית חתנו הרב יצחק זיאת) בהזדמנויות שונות, מאחר וזכיתי להתפלל בקודש פנימה.
שמעתי מפי קודשו של מרן רבינו רה"י חכם שלום הכהן זצוק"ל (לאחר תפילת שחרית ה' טבת תשפ"ב היה במצב רוח מרומם), שכנראה רצה להעיר שיתפללו פד"ז בקצב איטי יותר ומיד לאחר התפילה אמר "אמר לי חכם אחד איני יודע אם היה ספרדי או אשכנזי שלא היה יכול לומר יהי כבוד ה' לעולם וכו' מפני שיש שם בכל פס' שם ה' וצריך לכוון בכל שם ולא היה אומרו שהיה לוקח לו זמן הרבה". והמשיך לדבר בחשיבות כוונה בשם ה' ואמר שצריך לכוון בכל שם ה' כוונת היה הווה ויהיה.
והרחיב על מעלותו וקדושתו של הבן איש חי זיע"א ועל הקשר של אביו זיע"א איתו, שהבן איש חי אמר לחכם אפרים 'אמרתי לאשתי שגם אם אני יושן ואתה מגיע תעירי אותי'. כ"כ היה אוהב אותו.
ואז שאלתי את רבנו זצוק"ל האם אביו זצ"ל גר אצל הבא"ח שנתיים? אמר לי לא... אלא הוריו היו סוחרים ועברו דירה לצורך פרנסתם, ואבי זצ"ל הלך לבא"ח ואמר לו אל תלך איתם תישאר כאן, ומיד אח"כ הבא"ח נפטר ואבא זצ"ל היה בעניות גדולה מאוד ולא היה לו מה לאכול היה אוכל פסולת שברחוב... ועמד איפה שעמד והתפלל לבא"ח 'אני כהן ואני לא יכול להיכנס לבית קברות לקברך ואתה אמרת לי להישאר כאן אין לי מה לאכול'... ובאותו יום קיבל מכתב מהוריו שהם חוזרים. ושאלתי את רבנו זצוק"ל כמה זמן היתה תקופה זו (שלא היה לו מה לאכול) אמר לי כחצי שנה.
וסיפר עוד בשם אביו, שהבא"ח היה מדבר כארבע שעות בשבת (ד' שבתות בשנה) בחצר שהיו בה עשרת אלפים איש וכולם היו שומעים אותו... ואבא שלי אמר לי שזה היה ממש פלא עצום איך שכולם שמעו אותו היטב למרות שלא היה לו קול תקיף וחזק, ממש פלא...
ואמר כמה צדיק היה אבא שלי קדוש וטהור, היה רואה משהו מניח ידו על כתף חברו או מתנשקים היה אומר לו להפסיק מרוב קדושתו וטהרתו. היה לומד קבלה עם הרב שאול הכהן דווק זיע"א. [וכמדומני גם עם הגרש"א אלפנדרי זיע"א].
ואח"כ הרב סימן טוב שאל את מרן זצוק"ל האם זכה לראות את הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זיע"א אמר לא.. נולדתי שנה אחרי שנפטר. וסיפר שאביו סבל הרבה צער ונפטרו הרבה מילדיו, והרב אלפנדרי זצ"ל שאל את אביו כמה ילדים יש לו ואמר לו רק שנים וסיפר לו שילדיו מתים ממחלות רח"ל נכנס הרב אלפנדרי זצ"ל לחדר של ההורים שלי בבית וישב על המיטה ויצא.. לאחר כמה זמן נפטר ואמי התעברה ברוך ה' וקראו לי על שמו... אליעזר לא יכלו לקרואו לי כי לאבא שלי הוסיפו את שם זה בגלל הצרות שהיו לו. לא יודע למה לא קראו לי שלמה ( ואמר אח"כ ששלום ושלמה זה אותו דבר), ואמר הרב 'אולי אני התיקון של עשיו' (וצחק...).
(אח"כ אמר לי הרב שמש שליט"א דאיתא בזוהר ש'שלום' בא לתקן את עשיו ששניהם בגמטריא 376).
ואמר שהרב אלפנדרי זיע"א כתב תשובה בהיותו בגיל 118 האם יחיה עד מאה עשרים, וצחק הרבה..
ואמר עוד מרן זצוק"ל, אני נולדתי פה בארץ, בפורת יוסף... כל החיים שלי...
אח"כ אמר על אביו עם איזה חכמים ענקים גדל... אמרתי לרב זצ"ל 'כבודו זכה לחיות עם כל החכמים שאנו לא זכינו לראותם כלל' והתאנח...
כל פעם שהיה מברך אותי לזרע של קימא היה ממש במאור פנים ובחיוך אוהב ורחמני שממש חיזק ועודד אותי כל פעם מחדש. לאחר שנה ושמונה חודשים מהחתונה נכנסתי למעונו של מרן זצוק"ל בערב לאחר תפילת ערבית עם אשתי שתחי' (כמדומני זה היה בסוף השבוע
ובתחילת השבוע הבאתי לו את המכתב בו רצינו להתייעץ האם להתחיל ללכת לרופאים וכו', ולא ידעתי האם רבנו זוכר מתוכן המכתב ולא ידעתי איך להתחיל להתייעץ איתו על זה, וראה שאני מתמהמה ואמר לי 'חוה הייתה אם כל חי'... (לאשתי שתחי' קוראים חוה, ורצה לומר לי שיודע וזוכר על תוכן המכתב), האמת שליבי דפק מרוב לחץ ואמרתי: 'חכם עובדיה זצ"ל אמר שיש לרב פה קדוש מה שהרב אומר מתקיים, אני רוצה שהרב יגזור שיהיה לנו ילדים בקרוב', הסתכל עלי והינהן בראשו (תנועה מפורסמת למי שמכיר) ולא ענה כלום, ושתק שתיקה ארוכה... ואח"כ אמר לי ללכת לרב שלזינגר לומר לו שהוא שלח אותנו ומה שיאמר לכם תעשו... ובירך שבעזרת ה' נזכה לילדים, (כנראה שעוד לא הגיע הזמן ולכן לא גזר.. ומילמל עוד כמה מילים בשקט).
חודש לפני שרעיתי נפקדה בעוד הזדמנות לאחר התפילה בירך אותי שבקרוב ממש נזכה לזש"ק בחיוך גדול, הרגשתי בליבי שעכשיו זה באמת יהיה והאמנתי באמונה שלימה שאכן כך יהיה, ואכן באותו חודש התבשרנו בבשורות טובות, לאחר כמה חודשים באתי לבשר לו ושמח על כך מאוד... וכן לאחר הלידה באתי לבשר לו ולומר לרב זצוק"ל שהכל עבר בשלום בס"ד ,שמח מאוד מאוד ובירך אותי לעוד בנים ובנות (יש הסרטה) ואמר שבת זה סימן יפה לבנים, ואמרתי לו תודה רבה על כל התפילות והברכות וחייך את חיוכו המפורסם כאילו לא מבין מה הוא עושה...
במערכת בחירות האחרונה הלך הרב זצ"ל לקלפי בשכונת רמות מיד לאחר התפילה כשהוא עטוף בטלית ותפילין (ונתמך בחתנו הרב זיאת והרב דוד בן שמעון), בשביל שכולם יראו כמה זה דבר חשוב ושצריך להזדרז מיד בבוקר לקיים את המצווה, וקצת לפני שהוא נכנס לקלפי הוא התחיל ללכת במהירות ואמר צריך לרוץ לדבר מצוה וחיוך גדול היה על פניו, וכשנכנס לחדר ההצבעה הרים את הטלית על ראשו והיה בשמחה גדולה כל הזמן למרות הקושי הגדול שלו ללכת ולעמוד הרבה זמן וממש ראינו איך מייחס לזה חשיבות רבה מאוד (יש לי הסרטה של זה).
בליל ל"ג בעומר שהיה אסון מירון (תשפ"א שנפטרו 45 אנשים קדושים ה' ירחם), היה הדלקה קטנה בביתו, ורקדנו מסביבו והרגשתי וראיתי עליו שהיה עצוב מאוד... למרות שרקדנו וכו', אח"כ אמרתי לאשתי שתחי' מסכן הרב זיאת כמה הוא רוצה לשמח את חכם שלום ובכל זאת הרב היה עצוב מאוד... ואח"כ סיפר לי חתנו הרב זיאת שלאחר ההדלקה התפוצץ כל הקערה מזכוכית שהיה שם והיה רעש גדול, לאחר שעתיים היה הבשורה הקשה ממירון. (הרב זצ"ל ממש הרגיש שהולך להתרחש משהו לא טוב... ואח"כ אמרו לו שהיה שם 45 פתילות שהדליקו).
מאוד הפריע לרבינו זצוק"ל שבחורים לובשים מכנסיים צמודות (כי סבר שוודאי גם לגברים יש את ענין הצניעות), ופעם העיר לבחור מסוים על כך, אמר לו הבחור שהיום כמעט לא מצוי מכנסיים רחבות, אמר לו שיעשו עליהם חרם ולא יקנו ויהיו חייבים ליצר מכנסיים רחבות,
והירבה להעיר על זה. ופעם אחת העיר לבחור מסוים, ולאחר כמה ימים הגיע והראה לו שקנה מכנסיים רחבות ושמח מאוד ובירך אותו על כך.
התפילה במחיצתו הייתה ממש תענוג עילאי, במתינות ובכוונה, והיה מרבה לדבר על כך שצריך להתפלל לאט ולא במהירות ופזיזות הן מצד הקהל והן מצד החזן. ותפילת הלחש (שמונה עשרה) במחיצתו הייתה אורכת כשלוש עשרה דקות בערך.
וכן בברכת הלבנה שהחזן היה מתחיל לפני שכולם התאספו וראו את הלבנה היה גוער בו לאט לאט... וכי זה קבלת פני שכינה...
בפרט התפילה בהושענה רבה שהייתה תענוג עילאי... והיה אומר את ההקפות במתינות.. ופעם אחת שרנו את הפיוט 'עוזרנו' לאחר נשמת כל חי, והיה שמח מאוד.
כאשר היה הרב זצוק"ל עולה לתורה, בשעת הברכה והקריאה היה מקפיד לתפוס ע"י המטפחת של הקלף של הס"ת, כמדוני כשיטת הב"ח שכתב להחמיר בזה.
היה כהן אחד שעלה לתורה במעונו ובשעת ברכת 'אשר נתן לנו' סגר את הס"ת ורק לאחר מכן בירך, והרב זצוק"ל גער בו ואמר לו שרק יכסה במטפחת את הקלף של הס"ת. ולאחר מכן הראה לו שכך כתב הכה"ח.
סיפר לי ר' יוסף חיים רפאלי הי"ו (ששימש בשנים האחרונות החזן ובעל הקורא במנין של הרב זצוק"ל), שבחודשיו האחרונים יום אחד לאחר התפילה הגיעו כמה אנשים לבשר לרב זצ"ל על כך שברכתו התקיימה והגיעה להם הישועה שציפו לה, לאחר מכן שאל את הרב זצוק"ל איך הרב זכה שהברכות של כבודו מתקיימות? הרב זצ"ל שתק ולאחר כמה רגעים הצביע כלפי מעלה ואמר 'רצון יראיו יעשה'.
והיו אלה מעשים שבכל יום (בפרט בשנה האחרונה) שראיתי שכאשר היו מגיעים לבקש ממנו ברכות לעיתים היה מבטיח לאנשים שהישועה תהיה עד תאריך מסוים, והיו מגיעים לבשר לו על כך, והיה שמח מאוד ואומר שהכל מאיתו יתברך. וכאשר משמים היו רוצים לעכב את הדברים, היו רואים איך שלא היה יוצא מפי קודשו הבטחה מפורשת רק היה אומר בעזרת ה' וכדומה – כל היוצא מפיו יעשה. ולא לחינם אמר עליו מרן רבינו עובדיה זצוק"ל 'יש לו פה קדוש להיזהר לא לעבור על דבריו'.
ועוד סיפר לי, שיום אחד הגיע הרב אברהם סלים שליט"א ר"י מאור התורה עם צוות הישיבה וצלמים ע"מ לבקש ממנו המלצה לדינר שהולכים לערוך עבור הישיבה, וגם לצלמו תורם לישיבה, ואחד מהמשתתפים הוציא מכיסו שטר של מאתיים ש"ח ורצה להביא לרב זצ"ל, הרב לא לקח את הכסף ואמר: מה אתה חושב שאני שקרן?, ואמר למשמשו הרב דוד בן
שמעון להביא לו את הארנק שלו מהחדר והוציא משם שלוש מאות ש"ח והכניס לתוך קופת הישיבה. אמת מארץ תצמח.
סיפר חתנו הרב זיאת: לאחר נישואי הייתה זו תקופה שבה כל הבנות סמינרים היו לומדות הוראה והיה קשה מאוד למצוא משרה, פנו לאשתי מבית ספר ברובע היהודי ואמרו לה שאם שאם תשמש כממלאת מקום במשך ג' חודשים, בתחילת שנת הלימודים היא תשמש כמורה קבועה, אנו גרנו בשכונת רמות, ואשתי הייתה בשמירת הריון ולא יכלה להתנייד באוטובוסים בדרך ארוכה זו, ולכן עברנו לגור ברובע בבית מור חמי זצ"ל לתקופה זו, בחודש אב התארסה בתה של מנהלת הבי"ס, וצריך לדאוג לה למשרה... אמרו לאשתי תלכי לחיים טובים ולשלום אנו מצטרעים אין לנו משרה עבורך... אני ממש כעסתי והתרגזתי, הלכתי לחכם שלום זצ"ל סיפרתי לו דברים כהווייתן, אמר לי 'תעזוב, תשתוק ואל תעשה כלום' לא הייתה לי ברירה. והנה לאחר כמה ימים הגיע מנהל המוסד למור חמי זצ"ל לבקש מכתב המלצה עבור בית הספר לקראת נסיעתו לחו"ל, הרב זצ"ל כתב לו מכתב וברכו לחיים טובים ולשלום, ולא הזכיר לו דבר מכל הנעשה עם בתו (אשתי), אח"כ אמרתי לו למה לא אמרת לו כלום? אמר לי זה שיש לי בעיה שלא סידרו לבת שלי משרה זה אינטרס אישי שלי מה זה קשור למוסד שלו עד כדי שאני לא יתן לו מכתב המלצה???
ומעניין לעניין באותו עניין, סיפר דודי הרב ניסים דרעי שליט"א (בהספד שנערך במוצ"ש פ' ראה במלאות השבעה בהכנ"ס מאורות משה), שהגיעו לצלמו בשביל המגבית שעשה למוסדותיו, נעמד הצלם לצלם איך שהוא חותם וכו' אמר 'הנה עולם השקר בהתגלמותו'.
היה תקופה בה זכיתי להיות חזן קבוע של תפילת ערבית, פעם אחת גער ואמר לי: האם אתה מכוון ב'אני ה' וכו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים' - זכר ליציאת מצרים? מיד הרב דוד בן שמעון (משמשו) אמר לרב זצ"ל כן הוא מכוון ואומר את קטע זה לאט, אמר לו הרב זצ"ל הוא אומר את זה לאט כי הוא מחכה שאני כבר יגמור. אמת בלי פשרות.
פעם אחת לאחר התפילה הביא את דברי הזוה"ק (מובא בחוק לישראל כמדומני בפרשת במדבר) על חשיבות אמירת התחנון לאט ובמתינות ולחשוב שמוסר את נפשו, ולא למהר באמירתו...
פעם הגיע בחור וחבש כובע בתפילת שחרית אמר לו לאחר התפילה מי אמר שצריך ללבוש כובע ולא לשים את הטלית על הראש, הבחור הובך... אמרתי לו להרב זצ"ל האשכנזיים בישיבות מקפידים על זה מאוד, אמר לי אל תבלבל את המוח...
תמיד היה מדהים לראות איך שהיה מתייחס לילדי חלאקה בצורה נפלאה ובמאור פנים מיוחדת, הנוסח היה די קבוע: לוקח סוכריה בידו ואומר 'תהיה צדיק, תהיה צדיק, ואומר לילד 'תגיד אמן' עם חיוך רחב נסוח על פניו. לפעמים היה זה כמה ילדים זה אחר זה וכל פעם כאילו זה הילד הראשון שהגיע אליו היום.
היה מברך הרבה פעמים בציבור 'שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבכם לטובה, וגם מי שאין לו משאלות – שאינו יודע לשאול, שהקב"ה ימלא אותם לטובה. והיה צוחק...
אמר פעם מסכן ר"ת שכולם יוצאים באמצע התפילה בגללו... (בביתו היו יוצאים למרפסת להניח תפילין של ר"ת).
סיפר לי חתנו הרב זיאת: שמרן רה"י זצ"ל היה מקפיד ומחמיר על עצמו לא לאכול מאכלי חלב בחג הפסח כלל, וסיפר שהרבנית ע"ה שאלה אותו פעם מדוע אתה מחמיר בזה מה הבעיה בזה? אמר לה אחרי מאה ועשרים כולם עטופים בטלית יש כאלה עם כתמים גדולים יש כאלה עם פחות יש כאלה רק עם נקודות קטנות, אני רוצה טלית לבנה לגמרי ללא כתמים כלל (סיפר לי את זה בחייו).
פעם הגעתי עם אחיין שלי לאחר הבר מצווה שלו, והיה לו כובע קטן (השוליים), ואמר 'מה זה מה שלובשים היום' אמרתי לו זה מה שהולך היום וצחק... שזה ממש כמו של פעם.
העקביות של מרן זצ"ל היה משהו לא רגיל, מאז שהתחלתי להתפלל אצלו לא היה יום אחד שלא למד חוק לישראל לאחר התפילה (ולאחר שהתחיל בדרך כלל לא היה אוהב שמפסיקים אותו), יום יום לא משנה מה יש, גם כאשר היו בריתות לאחר התפילה קודם כל היה לומד חוק לישראל ורק אח"כ היה מתחיל את שגרת יומו, (וכך בכל אורח יומו, וזה דבר קטן ממה שראיתי בעיני). ביום שישי היה לומד שנים מקרא מתוך ספר תורה מיד לאחר תפילת שחרית כמנהג רבינו האריז"ל.
תמיד קודם התפילה היה לו מבט רציני ממש כהולך לעבוד את המלך עבודה ממש, ולאחר התפילה ההייתי רואה עליו חיוך ושמחה שהצליח לעשות את זה בצורה המושלמת ביותר.
חתנו הרב זיאת ביקש ממנו להתחיל את מנחה בדיוק בזמן כי האברכים צריכים להזדרז ולהוציא את ילדיהם מהגנים... אמר (כמה פעמים שמעתי את זה מפי קודשו) לא יודע למה
בקשתי ממנו ברכה שאשתי תמצא עבודה טובה... אמר לי שתהיה בבית למה היא צריכה עבודה? אמרתי לו הלוואי שהרב יברך אותי שיהיה לי פרנסה בשפע, ובירך אותי על זה.
בתקופה האחרונה לחייו שהיו פיגועים רבים, שאלתי אותו האם יש חובת השתדלות להחזיק גז מדמיע, מחמת שלחרדים אין נשק, שתק, ולאחר מכן אמר לי זה לא יעזור כל כך, הדבר הכי טוב, לפני שאתה יוצא מהבית תניח את היד על המזוזה ותתפלל לקב"ה שישמור עליך.
בקשתי מחתנו הרב זיאת שישאל את מרן רה"י זצוק"ל בקשר לשמות (לבת גיסי אליהו) מה שם יותר טוב מיכל או אילה, לאחר זמן חזר אלי ואמר לי שהרב אמר שמיכל זה שם לא טוב, ואילו אילה זה שם מצוין. ולמחרת סיפר לי שהרב הרחיב להם בענין השם 'מיכל שאינו שם טוב כלל, והרחיב עם כל ענין מיכל בת שאול וכו'.
מרן זצוק"ל היה מדבר בכל הזדמנות שהיא על זה שצריך לעשות רצונו יתברך ללא כל אינטרסים כלל, והיה מרבה לומר מסכן האדם שעושה בשביל הכיסא שלו, ותמיד ההייתי עוקב אחר ענית אמן יהא שמיא רבא שהיה עונה בכוונה ממש ועושה תנועת עם שתי אצבעותיו כלפי מעלה כאומר הכל למען שמו יתברך. ושמעתי (לאחר אסון מירון) מפי קודשו של הרב זצ"ל שאמר בשם הרב שך זצ"ל, את המעשה עם אברהם אבינו והשטן, שהיה בדרך ללכת לעקידה ואמר לו השטן שהוא ייקרא רשע ורוצח, אמר אברהם אף על פי כן אני הולך לשחוט את בני, שאל הרב שך מה חשב היצר הרע לומר לאברהם אבינו בזה, מה הוא היה טיפש חשב שאברהם ישמע לו וישתכנע? אלא ביאר הרב זצוק"ל בשם הרב שך זצ"ל, שאמר היצר הרע לאברהם אבינו שלמרות שאתה הולך לשחוט את בנך אם יתגנב בך מחשבה ולו הקטנה ביותר 'עכשיו כולם יגידו ראית אברהם אבינו שחט את בנו לכבוד הקב"ה כל הכבוד לו איזה צדיק הוא' וברגע שיהיה בך מחשבה כזו ולו הקטנה ביותר לא שווה כלום כל מה שאתה שוחט את בנך.
ועוד איתא בגמ' בחגיגה שרב הונא שהיה מגיע לפסוק 'מי ביקש ממכם רמוש חצרי' היה בוכה, שאל הרב שך זצ"ל למה רב הונא היה בוכה וכי כוונת הפסוק אליו הרי הוא היה אדם צדיק וירא שמים, וביאר שרב הונא בכה מחמת שאמר אדם יכול לעלות לרגל ולבוא לבית המקדש מתוך קדושה וטהרה, אבל אם יכנס בליבו מחשבה הכי קטנה של כבוד וכדומה, לא שווה כלום כל מה שעשיתי. אמר הרב זצוק"ל רואים כמה נקיות וטהרה צריך אפ' בקיום המצוות צריך שהכל יהיה אך ורק לשם שמים ללא שום אינטרסים אישיים.
אמר הרב זצוק"ל (בכנס ההכתרה שלו לשמש כנשיא המועצת בארמונות חן בבני ברק): כל איש ציבור צריך לדעת שהוא בסך הכל פועל ביוב שכאשר יש לי סתימה בביוב אני מדבר איתו שיסדר את זה, ומוטל עליו לעזור לשמש לכולם, אבל עיקר הכבוד שיש לכבד זה את בני התורה שיושבים ועוסקים בתורה כל היום.
סיפר דודי הרב אריה מכלוף דרעי שליט"א, שרב שך זצ"ל אמר 'הלוואי שלאשכנזים יהיו אנשים כמו חכם שלום' ואמר עוד 'חכם שלום איש אמת נישט נגיעות'.
הרב זצוק"ל אהב מאוד מאוד את פירוש הספורנו על התורה והיה אומר מחידושיו הרבה פעמים בשיחותיו.
סיפר הרב לוי פנחסי (אחיינו של הרב זצוק"ל): שהלך להתייעץ עם הרב שך זצ"ל לפני ארבעים שנה, בעניין שידוך של אחיינית של חכם שלום זצ"ל, לאחר ששמע הרב שך שמדובר באחיינית של חכם שלום, משך אותו הרב שך זצ"ל בידו לכיוון הפתח ואמר לו 'יש לך את חכם שלום ואתה מגיע אלי? מה שאני יגיד לך הוא יגיד לך, ומה שהוא יגיד לך אני גם יגיד לך' (והרב זצוק"ל היה בסה"כ בגיל חמישים).
ועוד סיפר: שפעם נסעתי עם הרב זצוק"ל והרבנית ע"ה עם רכבו מב"ב לירושלים והיה לי שירי המקאמים באוטו ששרו שם זמרים מפורסמים (לא זוכר אם זה היה בקלטת או בדיסק), וידעתי שהרב זצוק"ל היה מאוד אוהב ניגונים אלו ורציתי לשמח אותו, השמעתי לו ושמח מאוד, לאחר כמה דקות ראיתי את רבינו זצוק"ל שקוע במחשבה לעצמו... מיד אמרתי לרב: אם זה מפריע אני יכבה את המזיקה, אמר לי רבינו זצוק"ל לימדתי את עצמי לא לשמוע כשאני לא רוצה לשמוע...
מרן רבינו זצוק"ל הקפיד בכל כוחו לברך ברכת הלבנה בזמנה ממש – ז' למולד, פעם אחת היה זה בימי החורף (כמדומני בשנתו האחרונה), לאחר תפילת ערבית יצאו כולם למרפסת לברך ברכת הלבנה והייתה הלבנה מכוסה בעננים, ובמשך דקות ארוכות מאוד הרב זצ"ל עמד כשהוא נשען בהליכון שהיה נתמך בו והוריד את ראשו ומילמל דברים בינו לבין עצמו וכל כמה דקות הרים את ראשו..., ולאחר שעברו כמה דקות והלבנה עדין הייתה מכוסה אמר לו משמשו ר' דוד בן שמעון 'הרב נכנס אולי מחר יהיה לבנה', ראיתי שהרב זצ"ל כאילו לא מתייחס ונשאר שם עומד ואף אחד לא יכל להזיז אותו משם, ולפתע לאחר כמה דקות זזו העננים, עמדי לידו ומיד אמרתי לרב זצ"ל 'הנה הרב העננים זזו' הרב זצ"ל הסתכל בשמחה עצומה ומיד התחיל לברך וכולם אחריו. זכינו לראות אדם בגיל מופלג עם כל התירוצים שיכולים להיות לוותר על הברכה כעת, אבל הרב זצ"ל במסירות נפש של ממש למצווה חיכה וחיכה...
רבינו זצוק"ל היה מקפיד מאוד מאוד שד' כנפות הטלית יהיו מארבע צידי הגוף ולא כפי שנוהגים העולם שכאשר מתיישבים נוטלים את ב' כנפות הטלית משני הצדדים ומתיישבים. וכמה פעמים שהיו אנשים מבני תימן שהגיעו להתפלל במעונו (וכידוע שנוהגים להניח את כל קצוות הטלית על זרועותיהם), היה גוער בהם שאין מנהג זה נכון. ואמר שדיבר על זה עם חכם בן ציון זצוק"ל ואמר לו שתמוה מדוע אנו נוהגים בק"ש שזה שיא זמן מצוות הציצית שלוקחים כל הציציות ביד ואינם מונחים בד' הכנפות. ואמר בקושי בשעת ק"ש אנו עושים כך לכן צריך להקפיד שבכל מהלך התפילה יהיו הציציות בארבע כנפות הגוף.
ורבינו זצוק"ל בעצמו היה נוהג כמנהג העולם בשעת ק"ש כמו שכתב מרן החיד"א לקחת את ד' הכנפות לתוך ידו, והיה מניחם בין הקמיצה לזרת, אך מיד בסיום ק"ש – 'ונחמדים לעד' היה מניחים ולוקח מעט אחורה את קצוות הטלית לשני הצדדים שיהיו מד' הרוחות. והיה מקפיד על זה מאוד.
מרן רבינו זצוק"ל ממש נילחם בשארית כוחותיו לברך כל יום ברכת כהנים (והדבר היה קשה מאוד מחמת שאין לברך את הברכה אם הכהן נשען כדאיתא בסימן קכ"ח), ושאמרו לו שאינו חייב לעשות את הסיבוב תוכ"ד הברכה ( מחמת שמה שצריך להסתובב לקהל תוכ"ד הברכה הוא רק מחמת פשרה במחלוקת ראשונים שיש בזה, ואף הביא הרב אהרן סימן טוב הביא לו מכתב בזה מהרשל"צ שליט"א), וסיבוב זה היה גם מאוד מסוכן לו לא הסכים לוותר כמו על כל קוצו של יו"ד בכל דבר בהלכה, ורק ממש בזמנו האחרון (בערך כחודשיים) התחיל את הברכה עם הפנים לקהל.
היה תקופה ארוכה שהרב זצוק"ל היה הכהן היחידי במניין, ופעם אחת לאחר התפילה אמר הרב זצ"ל 'למה בעוונותינו אנו לא זוכים לשני כהנים' (שלחלק מהשיטות רק בשני כהנים ומעלה הוא מצווה דאורייתא), ובאופן פלא מאותו יום באופן קבוע תמיד היה שני כהנים בתפילה (כהן נוסף חוץ מהרב זצ"ל). בצום י"ז בתמוז האחרון לחייו, לא הגיע כהן נוסף לתפילת שחרית, והיה עלול להיווצר מצב לא נעים בקריאת התורה שהרב זצ"ל לא יוכל לעלות לתורה בעקיבות חולשתו הרבה שלא יכל לצום, ר' יוסף חיים רפאלי הי"ו הלך לחפש כהן נוסף ולא מצא כלל בבכנ"ס שבאזור כהן נוסף, התקשר לכהן שהיה מגיע קבוע ואמר לו הכהן שאינו מרגיש טוב ולצערו לא יוכל לבוא, ר' יוסף רפאלי התקשר לכהן נוסף ואמר לו הכהן שיוכל לבוא מאוחר יותר מחמת שיש לו עיכוב מסוים, בכל אופן המתין ר' יוסף רפאלי בפתח בית הרב זצ"ל לראות אולי יעבור שם כהן נוסף, לפתע עבר שם הכהן שהיה מגיע קבוע ואמר לו 'אני הולך להתפלל במניין מאוחר יותר, אבל תגיד לי מתי ברכת כהנים', אמר לו ממש עוד דקה בערך, אמר לו טוב אני יכנס לפחות לברכת כהנים ונכנס, וברוך ה' היה ב' כהנים, ומיד כשהלך הכהן הראשון הגיע הכהן השני (שאמר שיגיע באיחור) ועלה לתורה. ממש ראינו איך שהקב"ה דאג למרן רה"י – 'רצון יראיו יעשה'.
סיפר לי הרב אהרן סימן טוב שליט"א שבתו הקטנה הייתה מעוכבת הרבה זמן בשידוכים, והגיעו לרב זצוק"ל בקיץ האחרון, הרב זצוק"ל אמר לו 'עד חג השבועות זה בסדר', אמר ר'
אהרן הלוואי... אמר הרב זצוק"ל 'בעז"ה עד שבועות יהיה שבת כלה', וממש כך היה והתארסה בשעה טובה לפני חג השבועות.
ועוד אמר, שכידוע אביו זצ"ל היה נוסע באוטובוסים עד שנותיו האחרונות והתעקש שלא ייקחו אותו אנשים בשביל לא להיות חייב להם, ואמר הרב זצוק"ל שכך ראה את הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שפעם אחת נסע אתו ביחד באוטובוס.
יכלה הזמן והנייר ולא יכלה לספר בגדלותו הענקית של מרן רבינו ראש הישיבה זצוק"ל, וזה רק מקצת דברים מגדולתו הגדולה שחלקם זכיתי לראות עין בעין וחלקם לשמוע מכלי ראשון 'אשרי עין ראתה כל אלה'.
יהי רצון שהפרידה הקשה והכואבת ממרן רבינו ראש הישיבה זי"ע תהיה קצרה מאוד מאוד ובקרוב נזכה לראותו בתחיית המתים ובביאת משיח צדקנו אמן ואמן.
ביום ראשון בלילה אור לכ"ה אב תשפ"ב, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים, ההלוויה התקיימה למחרת ביום שני בשעה שתיים בצהרים ויצאה מהיכל ישיבת פורת יוסף גאולה.
ויהי בנסוע הארון - התיישבתי לכתוב קצת ממה שעלה בזיכרוני (חלק מהדברים כתבתי בחיי רבינו זצוק"ל מיד לאחר המעשה), וממה שזכיתי לראות את מרן זצוק"ל במעונו בשכונת רמות (בבית חתנו הרב יצחק זיאת) בהזדמנויות שונות, מאחר וזכיתי להתפלל בקודש פנימה.
- שמעתי מפי קודשו של מרן רה"י רבנו חכם שלום הכהן זצוק"ל (ביום ה' באב התשפ"א לאחר תפילת מנחה), שדיבר על יום ט"ו באב, דאיתא בסוף מסכת תענית, שביום זה פסקו מתי מדבר למות, ושאל מה היה טמון בשמחה זו, וביאר דהנה ידוע שבמשך ארבעים שנה כל שנה בח' באב היו נכנסים לקבריהם כל מי שבין גיל עשרים לשישים ובט' באב היו מתים חמישה עשר אלף איש מתוכם, ובשנה האחרונה נשארו רק חמשה עשר אלף איש וביום ט' באב קמו כולם ולא מתו וחשבו שמסתמא התבלבלו בתאריך ונשארו בקבריהם ורק כאשר הגיע ט"ו באב שאז ראו את הלבנה במלואה אמרו שבוודאי לא טעו, ואמר הרב זצ"ל שבוודאי בכל שנה היו כולם מתפללים שלא ימותו, א"כ במה הייתה שונה שנה זו שלא מתו כלל, וביאר שבכל השנים תפילתם לא הייתה מעומק הלב כל כך, שהרי היו כ"כ הרבה אנשים וכל אחד חשב לעצמו מי אמר שאני ימות מסתמא חבר שלי ימות... אבל בשנה האחרונה שנשארו חמשה עשר אלף איש בלבד כל אחד ידע שהוא הולך למות, ורק ע"י תפילה ממעמקי הלב ובדמעות ובהשתפכות הנפש הם יוכלו להיוושע, ואכן הקב"ה קיבל את תפילתם, וזה השמחה הגדולה ביום ט"ו באב שידעו שפסקו מלמות, ובזה נדע את גודל מעלת התפילה מעומק הלב לדעת שרק הקב"ה יכול לעזור לנו ולהושיענו.
שמעתי מפי קודשו של מרן רבינו רה"י חכם שלום הכהן זצוק"ל (לאחר תפילת שחרית ה' טבת תשפ"ב היה במצב רוח מרומם), שכנראה רצה להעיר שיתפללו פד"ז בקצב איטי יותר ומיד לאחר התפילה אמר "אמר לי חכם אחד איני יודע אם היה ספרדי או אשכנזי שלא היה יכול לומר יהי כבוד ה' לעולם וכו' מפני שיש שם בכל פס' שם ה' וצריך לכוון בכל שם ולא היה אומרו שהיה לוקח לו זמן הרבה". והמשיך לדבר בחשיבות כוונה בשם ה' ואמר שצריך לכוון בכל שם ה' כוונת היה הווה ויהיה.
והרחיב על מעלותו וקדושתו של הבן איש חי זיע"א ועל הקשר של אביו זיע"א איתו, שהבן איש חי אמר לחכם אפרים 'אמרתי לאשתי שגם אם אני יושן ואתה מגיע תעירי אותי'. כ"כ היה אוהב אותו.
ואז שאלתי את רבנו זצוק"ל האם אביו זצ"ל גר אצל הבא"ח שנתיים? אמר לי לא... אלא הוריו היו סוחרים ועברו דירה לצורך פרנסתם, ואבי זצ"ל הלך לבא"ח ואמר לו אל תלך איתם תישאר כאן, ומיד אח"כ הבא"ח נפטר ואבא זצ"ל היה בעניות גדולה מאוד ולא היה לו מה לאכול היה אוכל פסולת שברחוב... ועמד איפה שעמד והתפלל לבא"ח 'אני כהן ואני לא יכול להיכנס לבית קברות לקברך ואתה אמרת לי להישאר כאן אין לי מה לאכול'... ובאותו יום קיבל מכתב מהוריו שהם חוזרים. ושאלתי את רבנו זצוק"ל כמה זמן היתה תקופה זו (שלא היה לו מה לאכול) אמר לי כחצי שנה.
וסיפר עוד בשם אביו, שהבא"ח היה מדבר כארבע שעות בשבת (ד' שבתות בשנה) בחצר שהיו בה עשרת אלפים איש וכולם היו שומעים אותו... ואבא שלי אמר לי שזה היה ממש פלא עצום איך שכולם שמעו אותו היטב למרות שלא היה לו קול תקיף וחזק, ממש פלא...
ואמר כמה צדיק היה אבא שלי קדוש וטהור, היה רואה משהו מניח ידו על כתף חברו או מתנשקים היה אומר לו להפסיק מרוב קדושתו וטהרתו. היה לומד קבלה עם הרב שאול הכהן דווק זיע"א. [וכמדומני גם עם הגרש"א אלפנדרי זיע"א].
ואח"כ הרב סימן טוב שאל את מרן זצוק"ל האם זכה לראות את הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זיע"א אמר לא.. נולדתי שנה אחרי שנפטר. וסיפר שאביו סבל הרבה צער ונפטרו הרבה מילדיו, והרב אלפנדרי זצ"ל שאל את אביו כמה ילדים יש לו ואמר לו רק שנים וסיפר לו שילדיו מתים ממחלות רח"ל נכנס הרב אלפנדרי זצ"ל לחדר של ההורים שלי בבית וישב על המיטה ויצא.. לאחר כמה זמן נפטר ואמי התעברה ברוך ה' וקראו לי על שמו... אליעזר לא יכלו לקרואו לי כי לאבא שלי הוסיפו את שם זה בגלל הצרות שהיו לו. לא יודע למה לא קראו לי שלמה ( ואמר אח"כ ששלום ושלמה זה אותו דבר), ואמר הרב 'אולי אני התיקון של עשיו' (וצחק...).
(אח"כ אמר לי הרב שמש שליט"א דאיתא בזוהר ש'שלום' בא לתקן את עשיו ששניהם בגמטריא 376).
ואמר שהרב אלפנדרי זיע"א כתב תשובה בהיותו בגיל 118 האם יחיה עד מאה עשרים, וצחק הרבה..
ואמר עוד מרן זצוק"ל, אני נולדתי פה בארץ, בפורת יוסף... כל החיים שלי...
אח"כ אמר על אביו עם איזה חכמים ענקים גדל... אמרתי לרב זצ"ל 'כבודו זכה לחיות עם כל החכמים שאנו לא זכינו לראותם כלל' והתאנח...
כל פעם שהיה מברך אותי לזרע של קימא היה ממש במאור פנים ובחיוך אוהב ורחמני שממש חיזק ועודד אותי כל פעם מחדש. לאחר שנה ושמונה חודשים מהחתונה נכנסתי למעונו של מרן זצוק"ל בערב לאחר תפילת ערבית עם אשתי שתחי' (כמדומני זה היה בסוף השבוע
ובתחילת השבוע הבאתי לו את המכתב בו רצינו להתייעץ האם להתחיל ללכת לרופאים וכו', ולא ידעתי האם רבנו זוכר מתוכן המכתב ולא ידעתי איך להתחיל להתייעץ איתו על זה, וראה שאני מתמהמה ואמר לי 'חוה הייתה אם כל חי'... (לאשתי שתחי' קוראים חוה, ורצה לומר לי שיודע וזוכר על תוכן המכתב), האמת שליבי דפק מרוב לחץ ואמרתי: 'חכם עובדיה זצ"ל אמר שיש לרב פה קדוש מה שהרב אומר מתקיים, אני רוצה שהרב יגזור שיהיה לנו ילדים בקרוב', הסתכל עלי והינהן בראשו (תנועה מפורסמת למי שמכיר) ולא ענה כלום, ושתק שתיקה ארוכה... ואח"כ אמר לי ללכת לרב שלזינגר לומר לו שהוא שלח אותנו ומה שיאמר לכם תעשו... ובירך שבעזרת ה' נזכה לילדים, (כנראה שעוד לא הגיע הזמן ולכן לא גזר.. ומילמל עוד כמה מילים בשקט).
חודש לפני שרעיתי נפקדה בעוד הזדמנות לאחר התפילה בירך אותי שבקרוב ממש נזכה לזש"ק בחיוך גדול, הרגשתי בליבי שעכשיו זה באמת יהיה והאמנתי באמונה שלימה שאכן כך יהיה, ואכן באותו חודש התבשרנו בבשורות טובות, לאחר כמה חודשים באתי לבשר לו ושמח על כך מאוד... וכן לאחר הלידה באתי לבשר לו ולומר לרב זצוק"ל שהכל עבר בשלום בס"ד ,שמח מאוד מאוד ובירך אותי לעוד בנים ובנות (יש הסרטה) ואמר שבת זה סימן יפה לבנים, ואמרתי לו תודה רבה על כל התפילות והברכות וחייך את חיוכו המפורסם כאילו לא מבין מה הוא עושה...
במערכת בחירות האחרונה הלך הרב זצ"ל לקלפי בשכונת רמות מיד לאחר התפילה כשהוא עטוף בטלית ותפילין (ונתמך בחתנו הרב זיאת והרב דוד בן שמעון), בשביל שכולם יראו כמה זה דבר חשוב ושצריך להזדרז מיד בבוקר לקיים את המצווה, וקצת לפני שהוא נכנס לקלפי הוא התחיל ללכת במהירות ואמר צריך לרוץ לדבר מצוה וחיוך גדול היה על פניו, וכשנכנס לחדר ההצבעה הרים את הטלית על ראשו והיה בשמחה גדולה כל הזמן למרות הקושי הגדול שלו ללכת ולעמוד הרבה זמן וממש ראינו איך מייחס לזה חשיבות רבה מאוד (יש לי הסרטה של זה).
בליל ל"ג בעומר שהיה אסון מירון (תשפ"א שנפטרו 45 אנשים קדושים ה' ירחם), היה הדלקה קטנה בביתו, ורקדנו מסביבו והרגשתי וראיתי עליו שהיה עצוב מאוד... למרות שרקדנו וכו', אח"כ אמרתי לאשתי שתחי' מסכן הרב זיאת כמה הוא רוצה לשמח את חכם שלום ובכל זאת הרב היה עצוב מאוד... ואח"כ סיפר לי חתנו הרב זיאת שלאחר ההדלקה התפוצץ כל הקערה מזכוכית שהיה שם והיה רעש גדול, לאחר שעתיים היה הבשורה הקשה ממירון. (הרב זצ"ל ממש הרגיש שהולך להתרחש משהו לא טוב... ואח"כ אמרו לו שהיה שם 45 פתילות שהדליקו).
מאוד הפריע לרבינו זצוק"ל שבחורים לובשים מכנסיים צמודות (כי סבר שוודאי גם לגברים יש את ענין הצניעות), ופעם העיר לבחור מסוים על כך, אמר לו הבחור שהיום כמעט לא מצוי מכנסיים רחבות, אמר לו שיעשו עליהם חרם ולא יקנו ויהיו חייבים ליצר מכנסיים רחבות,
והירבה להעיר על זה. ופעם אחת העיר לבחור מסוים, ולאחר כמה ימים הגיע והראה לו שקנה מכנסיים רחבות ושמח מאוד ובירך אותו על כך.
התפילה במחיצתו הייתה ממש תענוג עילאי, במתינות ובכוונה, והיה מרבה לדבר על כך שצריך להתפלל לאט ולא במהירות ופזיזות הן מצד הקהל והן מצד החזן. ותפילת הלחש (שמונה עשרה) במחיצתו הייתה אורכת כשלוש עשרה דקות בערך.
וכן בברכת הלבנה שהחזן היה מתחיל לפני שכולם התאספו וראו את הלבנה היה גוער בו לאט לאט... וכי זה קבלת פני שכינה...
בפרט התפילה בהושענה רבה שהייתה תענוג עילאי... והיה אומר את ההקפות במתינות.. ופעם אחת שרנו את הפיוט 'עוזרנו' לאחר נשמת כל חי, והיה שמח מאוד.
כאשר היה הרב זצוק"ל עולה לתורה, בשעת הברכה והקריאה היה מקפיד לתפוס ע"י המטפחת של הקלף של הס"ת, כמדוני כשיטת הב"ח שכתב להחמיר בזה.
היה כהן אחד שעלה לתורה במעונו ובשעת ברכת 'אשר נתן לנו' סגר את הס"ת ורק לאחר מכן בירך, והרב זצוק"ל גער בו ואמר לו שרק יכסה במטפחת את הקלף של הס"ת. ולאחר מכן הראה לו שכך כתב הכה"ח.
סיפר לי ר' יוסף חיים רפאלי הי"ו (ששימש בשנים האחרונות החזן ובעל הקורא במנין של הרב זצוק"ל), שבחודשיו האחרונים יום אחד לאחר התפילה הגיעו כמה אנשים לבשר לרב זצ"ל על כך שברכתו התקיימה והגיעה להם הישועה שציפו לה, לאחר מכן שאל את הרב זצוק"ל איך הרב זכה שהברכות של כבודו מתקיימות? הרב זצ"ל שתק ולאחר כמה רגעים הצביע כלפי מעלה ואמר 'רצון יראיו יעשה'.
והיו אלה מעשים שבכל יום (בפרט בשנה האחרונה) שראיתי שכאשר היו מגיעים לבקש ממנו ברכות לעיתים היה מבטיח לאנשים שהישועה תהיה עד תאריך מסוים, והיו מגיעים לבשר לו על כך, והיה שמח מאוד ואומר שהכל מאיתו יתברך. וכאשר משמים היו רוצים לעכב את הדברים, היו רואים איך שלא היה יוצא מפי קודשו הבטחה מפורשת רק היה אומר בעזרת ה' וכדומה – כל היוצא מפיו יעשה. ולא לחינם אמר עליו מרן רבינו עובדיה זצוק"ל 'יש לו פה קדוש להיזהר לא לעבור על דבריו'.
ועוד סיפר לי, שיום אחד הגיע הרב אברהם סלים שליט"א ר"י מאור התורה עם צוות הישיבה וצלמים ע"מ לבקש ממנו המלצה לדינר שהולכים לערוך עבור הישיבה, וגם לצלמו תורם לישיבה, ואחד מהמשתתפים הוציא מכיסו שטר של מאתיים ש"ח ורצה להביא לרב זצ"ל, הרב לא לקח את הכסף ואמר: מה אתה חושב שאני שקרן?, ואמר למשמשו הרב דוד בן
שמעון להביא לו את הארנק שלו מהחדר והוציא משם שלוש מאות ש"ח והכניס לתוך קופת הישיבה. אמת מארץ תצמח.
סיפר חתנו הרב זיאת: לאחר נישואי הייתה זו תקופה שבה כל הבנות סמינרים היו לומדות הוראה והיה קשה מאוד למצוא משרה, פנו לאשתי מבית ספר ברובע היהודי ואמרו לה שאם שאם תשמש כממלאת מקום במשך ג' חודשים, בתחילת שנת הלימודים היא תשמש כמורה קבועה, אנו גרנו בשכונת רמות, ואשתי הייתה בשמירת הריון ולא יכלה להתנייד באוטובוסים בדרך ארוכה זו, ולכן עברנו לגור ברובע בבית מור חמי זצ"ל לתקופה זו, בחודש אב התארסה בתה של מנהלת הבי"ס, וצריך לדאוג לה למשרה... אמרו לאשתי תלכי לחיים טובים ולשלום אנו מצטרעים אין לנו משרה עבורך... אני ממש כעסתי והתרגזתי, הלכתי לחכם שלום זצ"ל סיפרתי לו דברים כהווייתן, אמר לי 'תעזוב, תשתוק ואל תעשה כלום' לא הייתה לי ברירה. והנה לאחר כמה ימים הגיע מנהל המוסד למור חמי זצ"ל לבקש מכתב המלצה עבור בית הספר לקראת נסיעתו לחו"ל, הרב זצ"ל כתב לו מכתב וברכו לחיים טובים ולשלום, ולא הזכיר לו דבר מכל הנעשה עם בתו (אשתי), אח"כ אמרתי לו למה לא אמרת לו כלום? אמר לי זה שיש לי בעיה שלא סידרו לבת שלי משרה זה אינטרס אישי שלי מה זה קשור למוסד שלו עד כדי שאני לא יתן לו מכתב המלצה???
ומעניין לעניין באותו עניין, סיפר דודי הרב ניסים דרעי שליט"א (בהספד שנערך במוצ"ש פ' ראה במלאות השבעה בהכנ"ס מאורות משה), שהגיעו לצלמו בשביל המגבית שעשה למוסדותיו, נעמד הצלם לצלם איך שהוא חותם וכו' אמר 'הנה עולם השקר בהתגלמותו'.
היה תקופה בה זכיתי להיות חזן קבוע של תפילת ערבית, פעם אחת גער ואמר לי: האם אתה מכוון ב'אני ה' וכו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים' - זכר ליציאת מצרים? מיד הרב דוד בן שמעון (משמשו) אמר לרב זצ"ל כן הוא מכוון ואומר את קטע זה לאט, אמר לו הרב זצ"ל הוא אומר את זה לאט כי הוא מחכה שאני כבר יגמור. אמת בלי פשרות.
פעם אחת לאחר התפילה הביא את דברי הזוה"ק (מובא בחוק לישראל כמדומני בפרשת במדבר) על חשיבות אמירת התחנון לאט ובמתינות ולחשוב שמוסר את נפשו, ולא למהר באמירתו...
פעם הגיע בחור וחבש כובע בתפילת שחרית אמר לו לאחר התפילה מי אמר שצריך ללבוש כובע ולא לשים את הטלית על הראש, הבחור הובך... אמרתי לו להרב זצ"ל האשכנזיים בישיבות מקפידים על זה מאוד, אמר לי אל תבלבל את המוח...
תמיד היה מדהים לראות איך שהיה מתייחס לילדי חלאקה בצורה נפלאה ובמאור פנים מיוחדת, הנוסח היה די קבוע: לוקח סוכריה בידו ואומר 'תהיה צדיק, תהיה צדיק, ואומר לילד 'תגיד אמן' עם חיוך רחב נסוח על פניו. לפעמים היה זה כמה ילדים זה אחר זה וכל פעם כאילו זה הילד הראשון שהגיע אליו היום.
היה מברך הרבה פעמים בציבור 'שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבכם לטובה, וגם מי שאין לו משאלות – שאינו יודע לשאול, שהקב"ה ימלא אותם לטובה. והיה צוחק...
אמר פעם מסכן ר"ת שכולם יוצאים באמצע התפילה בגללו... (בביתו היו יוצאים למרפסת להניח תפילין של ר"ת).
סיפר לי חתנו הרב זיאת: שמרן רה"י זצ"ל היה מקפיד ומחמיר על עצמו לא לאכול מאכלי חלב בחג הפסח כלל, וסיפר שהרבנית ע"ה שאלה אותו פעם מדוע אתה מחמיר בזה מה הבעיה בזה? אמר לה אחרי מאה ועשרים כולם עטופים בטלית יש כאלה עם כתמים גדולים יש כאלה עם פחות יש כאלה רק עם נקודות קטנות, אני רוצה טלית לבנה לגמרי ללא כתמים כלל (סיפר לי את זה בחייו).
פעם הגעתי עם אחיין שלי לאחר הבר מצווה שלו, והיה לו כובע קטן (השוליים), ואמר 'מה זה מה שלובשים היום' אמרתי לו זה מה שהולך היום וצחק... שזה ממש כמו של פעם.
העקביות של מרן זצ"ל היה משהו לא רגיל, מאז שהתחלתי להתפלל אצלו לא היה יום אחד שלא למד חוק לישראל לאחר התפילה (ולאחר שהתחיל בדרך כלל לא היה אוהב שמפסיקים אותו), יום יום לא משנה מה יש, גם כאשר היו בריתות לאחר התפילה קודם כל היה לומד חוק לישראל ורק אח"כ היה מתחיל את שגרת יומו, (וכך בכל אורח יומו, וזה דבר קטן ממה שראיתי בעיני). ביום שישי היה לומד שנים מקרא מתוך ספר תורה מיד לאחר תפילת שחרית כמנהג רבינו האריז"ל.
תמיד קודם התפילה היה לו מבט רציני ממש כהולך לעבוד את המלך עבודה ממש, ולאחר התפילה ההייתי רואה עליו חיוך ושמחה שהצליח לעשות את זה בצורה המושלמת ביותר.
חתנו הרב זיאת ביקש ממנו להתחיל את מנחה בדיוק בזמן כי האברכים צריכים להזדרז ולהוציא את ילדיהם מהגנים... אמר (כמה פעמים שמעתי את זה מפי קודשו) לא יודע למה
בקשתי ממנו ברכה שאשתי תמצא עבודה טובה... אמר לי שתהיה בבית למה היא צריכה עבודה? אמרתי לו הלוואי שהרב יברך אותי שיהיה לי פרנסה בשפע, ובירך אותי על זה.
בתקופה האחרונה לחייו שהיו פיגועים רבים, שאלתי אותו האם יש חובת השתדלות להחזיק גז מדמיע, מחמת שלחרדים אין נשק, שתק, ולאחר מכן אמר לי זה לא יעזור כל כך, הדבר הכי טוב, לפני שאתה יוצא מהבית תניח את היד על המזוזה ותתפלל לקב"ה שישמור עליך.
בקשתי מחתנו הרב זיאת שישאל את מרן רה"י זצוק"ל בקשר לשמות (לבת גיסי אליהו) מה שם יותר טוב מיכל או אילה, לאחר זמן חזר אלי ואמר לי שהרב אמר שמיכל זה שם לא טוב, ואילו אילה זה שם מצוין. ולמחרת סיפר לי שהרב הרחיב להם בענין השם 'מיכל שאינו שם טוב כלל, והרחיב עם כל ענין מיכל בת שאול וכו'.
מרן זצוק"ל היה מדבר בכל הזדמנות שהיא על זה שצריך לעשות רצונו יתברך ללא כל אינטרסים כלל, והיה מרבה לומר מסכן האדם שעושה בשביל הכיסא שלו, ותמיד ההייתי עוקב אחר ענית אמן יהא שמיא רבא שהיה עונה בכוונה ממש ועושה תנועת עם שתי אצבעותיו כלפי מעלה כאומר הכל למען שמו יתברך. ושמעתי (לאחר אסון מירון) מפי קודשו של הרב זצ"ל שאמר בשם הרב שך זצ"ל, את המעשה עם אברהם אבינו והשטן, שהיה בדרך ללכת לעקידה ואמר לו השטן שהוא ייקרא רשע ורוצח, אמר אברהם אף על פי כן אני הולך לשחוט את בני, שאל הרב שך מה חשב היצר הרע לומר לאברהם אבינו בזה, מה הוא היה טיפש חשב שאברהם ישמע לו וישתכנע? אלא ביאר הרב זצוק"ל בשם הרב שך זצ"ל, שאמר היצר הרע לאברהם אבינו שלמרות שאתה הולך לשחוט את בנך אם יתגנב בך מחשבה ולו הקטנה ביותר 'עכשיו כולם יגידו ראית אברהם אבינו שחט את בנו לכבוד הקב"ה כל הכבוד לו איזה צדיק הוא' וברגע שיהיה בך מחשבה כזו ולו הקטנה ביותר לא שווה כלום כל מה שאתה שוחט את בנך.
ועוד איתא בגמ' בחגיגה שרב הונא שהיה מגיע לפסוק 'מי ביקש ממכם רמוש חצרי' היה בוכה, שאל הרב שך זצ"ל למה רב הונא היה בוכה וכי כוונת הפסוק אליו הרי הוא היה אדם צדיק וירא שמים, וביאר שרב הונא בכה מחמת שאמר אדם יכול לעלות לרגל ולבוא לבית המקדש מתוך קדושה וטהרה, אבל אם יכנס בליבו מחשבה הכי קטנה של כבוד וכדומה, לא שווה כלום כל מה שעשיתי. אמר הרב זצוק"ל רואים כמה נקיות וטהרה צריך אפ' בקיום המצוות צריך שהכל יהיה אך ורק לשם שמים ללא שום אינטרסים אישיים.
אמר הרב זצוק"ל (בכנס ההכתרה שלו לשמש כנשיא המועצת בארמונות חן בבני ברק): כל איש ציבור צריך לדעת שהוא בסך הכל פועל ביוב שכאשר יש לי סתימה בביוב אני מדבר איתו שיסדר את זה, ומוטל עליו לעזור לשמש לכולם, אבל עיקר הכבוד שיש לכבד זה את בני התורה שיושבים ועוסקים בתורה כל היום.
סיפר דודי הרב אריה מכלוף דרעי שליט"א, שרב שך זצ"ל אמר 'הלוואי שלאשכנזים יהיו אנשים כמו חכם שלום' ואמר עוד 'חכם שלום איש אמת נישט נגיעות'.
הרב זצוק"ל אהב מאוד מאוד את פירוש הספורנו על התורה והיה אומר מחידושיו הרבה פעמים בשיחותיו.
סיפר הרב לוי פנחסי (אחיינו של הרב זצוק"ל): שהלך להתייעץ עם הרב שך זצ"ל לפני ארבעים שנה, בעניין שידוך של אחיינית של חכם שלום זצ"ל, לאחר ששמע הרב שך שמדובר באחיינית של חכם שלום, משך אותו הרב שך זצ"ל בידו לכיוון הפתח ואמר לו 'יש לך את חכם שלום ואתה מגיע אלי? מה שאני יגיד לך הוא יגיד לך, ומה שהוא יגיד לך אני גם יגיד לך' (והרב זצוק"ל היה בסה"כ בגיל חמישים).
ועוד סיפר: שפעם נסעתי עם הרב זצוק"ל והרבנית ע"ה עם רכבו מב"ב לירושלים והיה לי שירי המקאמים באוטו ששרו שם זמרים מפורסמים (לא זוכר אם זה היה בקלטת או בדיסק), וידעתי שהרב זצוק"ל היה מאוד אוהב ניגונים אלו ורציתי לשמח אותו, השמעתי לו ושמח מאוד, לאחר כמה דקות ראיתי את רבינו זצוק"ל שקוע במחשבה לעצמו... מיד אמרתי לרב: אם זה מפריע אני יכבה את המזיקה, אמר לי רבינו זצוק"ל לימדתי את עצמי לא לשמוע כשאני לא רוצה לשמוע...
מרן רבינו זצוק"ל הקפיד בכל כוחו לברך ברכת הלבנה בזמנה ממש – ז' למולד, פעם אחת היה זה בימי החורף (כמדומני בשנתו האחרונה), לאחר תפילת ערבית יצאו כולם למרפסת לברך ברכת הלבנה והייתה הלבנה מכוסה בעננים, ובמשך דקות ארוכות מאוד הרב זצ"ל עמד כשהוא נשען בהליכון שהיה נתמך בו והוריד את ראשו ומילמל דברים בינו לבין עצמו וכל כמה דקות הרים את ראשו..., ולאחר שעברו כמה דקות והלבנה עדין הייתה מכוסה אמר לו משמשו ר' דוד בן שמעון 'הרב נכנס אולי מחר יהיה לבנה', ראיתי שהרב זצ"ל כאילו לא מתייחס ונשאר שם עומד ואף אחד לא יכל להזיז אותו משם, ולפתע לאחר כמה דקות זזו העננים, עמדי לידו ומיד אמרתי לרב זצ"ל 'הנה הרב העננים זזו' הרב זצ"ל הסתכל בשמחה עצומה ומיד התחיל לברך וכולם אחריו. זכינו לראות אדם בגיל מופלג עם כל התירוצים שיכולים להיות לוותר על הברכה כעת, אבל הרב זצ"ל במסירות נפש של ממש למצווה חיכה וחיכה...
רבינו זצוק"ל היה מקפיד מאוד מאוד שד' כנפות הטלית יהיו מארבע צידי הגוף ולא כפי שנוהגים העולם שכאשר מתיישבים נוטלים את ב' כנפות הטלית משני הצדדים ומתיישבים. וכמה פעמים שהיו אנשים מבני תימן שהגיעו להתפלל במעונו (וכידוע שנוהגים להניח את כל קצוות הטלית על זרועותיהם), היה גוער בהם שאין מנהג זה נכון. ואמר שדיבר על זה עם חכם בן ציון זצוק"ל ואמר לו שתמוה מדוע אנו נוהגים בק"ש שזה שיא זמן מצוות הציצית שלוקחים כל הציציות ביד ואינם מונחים בד' הכנפות. ואמר בקושי בשעת ק"ש אנו עושים כך לכן צריך להקפיד שבכל מהלך התפילה יהיו הציציות בארבע כנפות הגוף.
ורבינו זצוק"ל בעצמו היה נוהג כמנהג העולם בשעת ק"ש כמו שכתב מרן החיד"א לקחת את ד' הכנפות לתוך ידו, והיה מניחם בין הקמיצה לזרת, אך מיד בסיום ק"ש – 'ונחמדים לעד' היה מניחים ולוקח מעט אחורה את קצוות הטלית לשני הצדדים שיהיו מד' הרוחות. והיה מקפיד על זה מאוד.
מרן רבינו זצוק"ל ממש נילחם בשארית כוחותיו לברך כל יום ברכת כהנים (והדבר היה קשה מאוד מחמת שאין לברך את הברכה אם הכהן נשען כדאיתא בסימן קכ"ח), ושאמרו לו שאינו חייב לעשות את הסיבוב תוכ"ד הברכה ( מחמת שמה שצריך להסתובב לקהל תוכ"ד הברכה הוא רק מחמת פשרה במחלוקת ראשונים שיש בזה, ואף הביא הרב אהרן סימן טוב הביא לו מכתב בזה מהרשל"צ שליט"א), וסיבוב זה היה גם מאוד מסוכן לו לא הסכים לוותר כמו על כל קוצו של יו"ד בכל דבר בהלכה, ורק ממש בזמנו האחרון (בערך כחודשיים) התחיל את הברכה עם הפנים לקהל.
היה תקופה ארוכה שהרב זצוק"ל היה הכהן היחידי במניין, ופעם אחת לאחר התפילה אמר הרב זצ"ל 'למה בעוונותינו אנו לא זוכים לשני כהנים' (שלחלק מהשיטות רק בשני כהנים ומעלה הוא מצווה דאורייתא), ובאופן פלא מאותו יום באופן קבוע תמיד היה שני כהנים בתפילה (כהן נוסף חוץ מהרב זצ"ל). בצום י"ז בתמוז האחרון לחייו, לא הגיע כהן נוסף לתפילת שחרית, והיה עלול להיווצר מצב לא נעים בקריאת התורה שהרב זצ"ל לא יוכל לעלות לתורה בעקיבות חולשתו הרבה שלא יכל לצום, ר' יוסף חיים רפאלי הי"ו הלך לחפש כהן נוסף ולא מצא כלל בבכנ"ס שבאזור כהן נוסף, התקשר לכהן שהיה מגיע קבוע ואמר לו הכהן שאינו מרגיש טוב ולצערו לא יוכל לבוא, ר' יוסף רפאלי התקשר לכהן נוסף ואמר לו הכהן שיוכל לבוא מאוחר יותר מחמת שיש לו עיכוב מסוים, בכל אופן המתין ר' יוסף רפאלי בפתח בית הרב זצ"ל לראות אולי יעבור שם כהן נוסף, לפתע עבר שם הכהן שהיה מגיע קבוע ואמר לו 'אני הולך להתפלל במניין מאוחר יותר, אבל תגיד לי מתי ברכת כהנים', אמר לו ממש עוד דקה בערך, אמר לו טוב אני יכנס לפחות לברכת כהנים ונכנס, וברוך ה' היה ב' כהנים, ומיד כשהלך הכהן הראשון הגיע הכהן השני (שאמר שיגיע באיחור) ועלה לתורה. ממש ראינו איך שהקב"ה דאג למרן רה"י – 'רצון יראיו יעשה'.
סיפר לי הרב אהרן סימן טוב שליט"א שבתו הקטנה הייתה מעוכבת הרבה זמן בשידוכים, והגיעו לרב זצוק"ל בקיץ האחרון, הרב זצוק"ל אמר לו 'עד חג השבועות זה בסדר', אמר ר'
אהרן הלוואי... אמר הרב זצוק"ל 'בעז"ה עד שבועות יהיה שבת כלה', וממש כך היה והתארסה בשעה טובה לפני חג השבועות.
- שמעתי שהביאו לו אתרוגים מרוקאיים בחודשו האחרון לברך מה לברך (בדרך כלל היה מברך על תימני, אך היה זה מחמת שנת השמיטה) ושאלו אותו מה הרב בחר לברך עליו בסוכות בעז"ה ולא ענה כלום, כך כמה פעמים...
- בהלוויה הספידו הרב שמואל בצלאל שליט"א מראשי ישיבת פ"י, ואמר שמעולם לא ביקש להביא לו עוד מלח או סוכר לא לפגוע במי שהביא לו (וכן אמר לי הרב אהרן סימן טוב שליט"א ששמע מפי הרב זצוק"ל שאמר 'שמעולם לא פגע באף אדם'), והיה הרב זצ"ל בקי ממש בכל ספר חובת הלבבות.
ועוד אמר, שכידוע אביו זצ"ל היה נוסע באוטובוסים עד שנותיו האחרונות והתעקש שלא ייקחו אותו אנשים בשביל לא להיות חייב להם, ואמר הרב זצוק"ל שכך ראה את הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שפעם אחת נסע אתו ביחד באוטובוס.
- (וראיתי פעם מאמר שפורסם משמו של הרב זצוק"ל, שסיפר שספר חובת הלבבות תמיד היה מונח בחיקו של מרן רה"י חכם עזרא עטייה זצ"ל והיה נר לרגליו, וכידוע הרב זצוק"ל היה שולט בספר חובת הלבבות וניהל את אורך חייו על פיו והיה משננו תמיד, וכנראה למד כן מרבו חכם עזרא זצוק"ל) .
יכלה הזמן והנייר ולא יכלה לספר בגדלותו הענקית של מרן רבינו ראש הישיבה זצוק"ל, וזה רק מקצת דברים מגדולתו הגדולה שחלקם זכיתי לראות עין בעין וחלקם לשמוע מכלי ראשון 'אשרי עין ראתה כל אלה'.
יהי רצון שהפרידה הקשה והכואבת ממרן רבינו ראש הישיבה זי"ע תהיה קצרה מאוד מאוד ובקרוב נזכה לראותו בתחיית המתים ובביאת משיח צדקנו אמן ואמן.
