שאלה: עוגה שמיעוטה קמח, ואין בה כזית בכדי אכילת פרס. לדוגמה, העוגה מכילה 10% קמח, ואדם אכל 50 גרם, משמע 5 גרם קמח ו-45 גרם מהיתר, (סוכר, ביצים , וכדומה). האם במקרה זה, לא מברכים ברכה אחרונה כלל, משום ספק ברכות להקל. או מברכים ברכת בורא נפשות, כי אכל כזית משאר הדברים.
תשובה: במקום שיש לנו ספק, האם הברכה האחרונה היא על המחייה או בורא נפשות, הכף החיים כותב, צריך לברך ברכת בורא נפשות, ואז לפטור מספק. ואילו מרן הראש"ל חולק ע"כ, בספרו ילקוט יוסף בשם מרן זצ"ל (מהערה בכתב יד), שכיוון שיש אומרים שברכת בורא נפשות לא פוטרת ברכת על המחייה, לכן אנו לא מברכים בורא נפשות ולא מברכים על המחייה.
אם רוצה להחמיר, יאכל משהו אחר שמברכים אחריו בורא נפשות, ומשהו אחר שמברכים אחריו על המחייה, ויפתור את הבעייה.
והיה מקום לדון כאן, שבכל דין של עיקר וטפל, אדם שאכל דבר שהוא עיקר ואין בו שיעור כזית, וגם אכל דבר שהוא טפל ויש בו שיעור כזית, אנו אומרים שכיוון שא"א לברך על העיקר ברכה אחרונה, לכן אנו נברך על הטפל.
כגון אדם שאכל דג מלוח, ביחד עם לחם. אם הוא מברך ברכה ראשונה ואחרונה על הדג, הוא פוטר את הלחם מברכה ראשונה ואחרונה[1]. אבל אם הוא אכל מעט מהדג, ומהפת אכל רק כזית. אין כאן ברכה אחרונה לדג. במקרה זה כותב מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ז (סי' לב): מברכים על הטפל (פת) ברכה אחרונה.
והרי לכאורה גם בעוגה זו, שיש 10% קמח, והוא לא יכול לברך על המחייה, אז אולי יברך בורא נפשות על שאר המרכיבים. אלא התשובה, הכל כאן נעשה מקשה אחת, ויש אומרים שכל המקשה הזו ברכתה מזונות וי"א שכולה נפשות. אין כאן שני מאכלים שאחד עיקר והשני טפל, אלא יש מאכל אחד שנקרא עוגה. ורק יש פה ספק, האם יש מספיק דגן בשביל להחיל על כל הבלילה שם של דגן, וממילא בכזית מהעוגה נחשב שאכל כזית דגן, או אין מספיק דגן בשביל להחיל על הכל שם דגן. ובדבר זה יש מחלוקת בראשונים כמה דגן צריך, האם מספיק כל שהוא, או שצריך שישית, ולכן כשיש פחות משישית, אנו מברכים מזונות, וברכה אחרונה לא מברכים כלל, בגלל שיש מחלוקת, ובכל דבר שיש ספק לא מברכים. וא"א לברך בורא נפשות, בגלל שלמי שאומר שברכתה על המחיה, גם שאר המרכיבים (סוכר, ביצים, וכדומה) הם קבלו שם של פת הבאה בכסנין וברכתם על המחיה.
למסקנה: ברכה ראשונה מברכים מזונות, וברכה אחרונה לא מברכים כלל.
[1] וזה רק כאשר הוא לא שבע מהלחם, ואכל רק שיעור כזית מהלחם. (ואם הוא שבע, זה דאורייתא, ויש לו דין אחר).
תשובה: במקום שיש לנו ספק, האם הברכה האחרונה היא על המחייה או בורא נפשות, הכף החיים כותב, צריך לברך ברכת בורא נפשות, ואז לפטור מספק. ואילו מרן הראש"ל חולק ע"כ, בספרו ילקוט יוסף בשם מרן זצ"ל (מהערה בכתב יד), שכיוון שיש אומרים שברכת בורא נפשות לא פוטרת ברכת על המחייה, לכן אנו לא מברכים בורא נפשות ולא מברכים על המחייה.
אם רוצה להחמיר, יאכל משהו אחר שמברכים אחריו בורא נפשות, ומשהו אחר שמברכים אחריו על המחייה, ויפתור את הבעייה.
והיה מקום לדון כאן, שבכל דין של עיקר וטפל, אדם שאכל דבר שהוא עיקר ואין בו שיעור כזית, וגם אכל דבר שהוא טפל ויש בו שיעור כזית, אנו אומרים שכיוון שא"א לברך על העיקר ברכה אחרונה, לכן אנו נברך על הטפל.
כגון אדם שאכל דג מלוח, ביחד עם לחם. אם הוא מברך ברכה ראשונה ואחרונה על הדג, הוא פוטר את הלחם מברכה ראשונה ואחרונה[1]. אבל אם הוא אכל מעט מהדג, ומהפת אכל רק כזית. אין כאן ברכה אחרונה לדג. במקרה זה כותב מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ז (סי' לב): מברכים על הטפל (פת) ברכה אחרונה.
והרי לכאורה גם בעוגה זו, שיש 10% קמח, והוא לא יכול לברך על המחייה, אז אולי יברך בורא נפשות על שאר המרכיבים. אלא התשובה, הכל כאן נעשה מקשה אחת, ויש אומרים שכל המקשה הזו ברכתה מזונות וי"א שכולה נפשות. אין כאן שני מאכלים שאחד עיקר והשני טפל, אלא יש מאכל אחד שנקרא עוגה. ורק יש פה ספק, האם יש מספיק דגן בשביל להחיל על כל הבלילה שם של דגן, וממילא בכזית מהעוגה נחשב שאכל כזית דגן, או אין מספיק דגן בשביל להחיל על הכל שם דגן. ובדבר זה יש מחלוקת בראשונים כמה דגן צריך, האם מספיק כל שהוא, או שצריך שישית, ולכן כשיש פחות משישית, אנו מברכים מזונות, וברכה אחרונה לא מברכים כלל, בגלל שיש מחלוקת, ובכל דבר שיש ספק לא מברכים. וא"א לברך בורא נפשות, בגלל שלמי שאומר שברכתה על המחיה, גם שאר המרכיבים (סוכר, ביצים, וכדומה) הם קבלו שם של פת הבאה בכסנין וברכתם על המחיה.
למסקנה: ברכה ראשונה מברכים מזונות, וברכה אחרונה לא מברכים כלל.
[1] וזה רק כאשר הוא לא שבע מהלחם, ואכל רק שיעור כזית מהלחם. (ואם הוא שבע, זה דאורייתא, ויש לו דין אחר).