מה מברכים על מיץ ענבים שעשו ממנו ארטיק?

[הרב יוסף חיים עדני]

מה מברכים על מיץ ענבים שעשו ממנו ארטיק, עיינתי בפוסקים ולא ראיתי משהו ברור?
וכן אשמח לעוד מקורות

 

[בנימין לוריא]

כתבו בזה קצת כאן.

 

[אלעזר אטיאס]

מזמור לדוד 422

הנה על היין תיקנו ברכה מיוחדת שהיא 'בורא פרי הגפן' – משום שהוא סועד את הלב ומשמחו )שו"ע סי' ר"ב ס"א ובמ"ב סק"ב( . ואף על מיץ ענבים מברכים הגפן - וכפי שנפסק בשו"ע )סי' רע"ב ס"ב( "וסוחט אדם אשכול של ענבים ]קודם השבת – ע"ש במ"ב סק"ו ובשעה"צ[ ואומר עליו קידוש היום". ואע"פ שבמיץ ענבים אין את תכונות היין שסועד הלב ומשמחו )סועד הלב אינו משום התזונה הרבה שיש בו – עי' הליכות ברכות סי' ר"ב הע' ג'( מ"מ היות שהוא ראוי להיות יין ואף במצבו עתה טוב לשתותו הרי שחל עליו מיד 'שם' יין לברכה וכו' )שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ד'( . והנה ידוע שנח' הפוס' בדין מיץ ענבים שעבר תהליך מסוים ועי"ז שוב אינו יכול לבוא במצבו עתה לידי תסיסה האם עדיין ברכתו הגפן )משום שכבר חל עליו 'שם יין' כשנסחט ונשאר עליו 'שם' זה כיון שגם עתה הוא ראוי לשתייה ]הגרשז"א וכו'. והיינו לכאו' ראוי לשתייה כפי שהיה קודם לכן כשהיה ראוי להיות יין ודו"ק[. או שיש עליו 'שם יין' דווקא כשראוי עתה להיות יין וכיון שבמצבו עתה כ בר אינו ראוי להיות יין הוי כמיץ פירות בעלמא שברכתו שהכל ]הגריש"א[(. ומ"מ לעניין הלכה בלא"ה ידוע שדעת רוב הפוס' לברך על מיץ ענבים בורא פרי הגפן היות שהיה זמן שהיה ראוי מיץ הענבים להיות יין ושמו זה נשאר עליו וכנ"ל – וכך נהוג עלמא )ואין נידו"ז שייך לדין יין מבושל שבזה דעת השו"ע סי' ר"ב ס"א שברכתו הגפן היות ואף עתה אחר בישולו נשאר הוא יין. ואף שיש סוברים שברכתו שהכל לא אמרינן בזה סב"ל. ועי' ב חזו "ע ברכות עמ' קי"א ובהליכות ברכות סי' ר"ב עמ' ה' במש"כ בזה ]ומ"מ לעניין קידוש אף שהביא השו"ע בסתם שאפשר לקדש על יין מבושל מ"מ הבי א א ת דעת הרמב"ם שפוסלו )להב"י אי"ז משום שס"ל שברכתו שהכל אלא ברכתו הגפן ומ"מ פסול לקידוש משום שפסול לניסוך ואכמ"ל( ויש פוס' שחששו לכתחילה לדעת הרמב"ם ואכמ"ל[(. ומ"מ ראיתי מובא מהגרי"ש אלישיב )שיעורי הגריש"א ברכות עמ' שע"א. ועי' ג"כ בשבות יצחק פסח פי"א אות ג' ובהליכות ברכות סי' ר"ב עמ' ב' וכו'( שכיום יש להורות )בד"כ( לברך על מיץ ענבים בורא פרי הגפן. כיון שאופן עשיית מיץ ענבים בימינו - שלאחר סחיטת הענבים נותנים במיץ הענבים גז גופרית הקוטל את חיידקי התסיסה והיות שהגופרית הוא רעל גמור לכן לפני שממלאים את המיץ בבקבוקים מוציאים ממנו את הגופרית ע"י חימום המיץ שעי"ז הוא מתאדה )ובכל יקב יש מעבדה קטנה לבדוק אם אכן זה התנדף( ושוב ראוי המיץ לתסוס ולהיות יין )וזה למרות שהיין מגיע ע"י האידוי לחום של כ 201 מעלות( ואז תיכף סוגרים אותו בבקבוק ובכך מונעים את כניסתם מחדש של חיידקי התסיסה. אכן אם יניחו את המיץ גלוי לאוויר יכנסו בו חיידקי התסיסה ויתסוס ויהפך ליין. והעיד יינן של יקב גדול לפני הגריש"א שבזמן הבציר יש כמויות גדולות של ענבים ואין פנאי לפקח על התסיסה לכן הוא נותן בכל החביות גז גופרית למנוע תסיסה ואח"כ במשך השנה הוא משחרר את הגז לפי הכמות הצריכה לו ונותן למיץ לתסוס ועושה ממנו יינות משובחים. ועל כן הורה הגריש"א שלכתחילה יש לברך עליו הגפן )שאין חסרון במה שהיה בו מתחילה חומר המונעו מלהיות יין, אם עתה הוא ראוי להיות יין. אמנם יש מעט יקבים שבמקום גז הגופרית נותנים במיץ אבקה של חומר משמר ולא ניתן לחזור ולהוציאה ממנו. ובזה הורה הגריש"א שיש לברך עליו שהכל. ולחולקים הנ"ל עדיין ברכתו הגפן(. ויש להסתפק במי שהקפיא מיץ ענבים בכוס ובא לאוכלו ע"י מציצה וכדרך שאוכלים ארטיק מה ברכתו. וראיתי לפוס' רבים שהרחיבו בזה. ואנו נכתוב בזה רק את עיקרי הדברים. הנה הפמ"ג בפתיחתו להלכות ברכות )אות י"א( כ' "או יין הקרוש בקור וכדומה, מהו מברך, אם פרי הגפן או פרי העץ, עיין ר"מ הלכות טומאת אוכלין פ"א הי"ט ופ"ט ה"א וב' ובהשגות הר"א ז"ל ובכסף משנה, וצ"ע כעת" ע"כ. ולכאו' חזינן מדבריו שהספק הינו רק האם ברכתו הגפן או בורא פרי העץ – אבל ברכת שהכל בוודאי לא. והיינו שסו"ס מיץ הנסחט מענבים חשוב כגוף הפרי ולא זיעה בעלמא כשאר פירות )וכעניין זה לכאו' מצאנו ]עי' להגר"ז בסדר ברכת הנהנין פ"ו ס"ט[ במי שנתן ענב על שפתיו ומצצו שצריך לברך עליו בורא פרי העץ ]ברכת הגפן אינו מברך היות ולא הגיע לאויר העולם[. ויל"ד לחלק בין העניינים וצ"ע(. אולם עי' בב"י בסי' ר"ב שהביא מהארחות חיים שעל משקה הארופי מברכים שהכל. ועי' בברכ"י סי' ר"ב )סק"ב( שכ' "על ארופי שהוא מיץ ענבים שנקפא , מברך שהכל". ועי' בכה"ח )סקט"ז( שהביא דבריו בזה. ומבואר שאדרבה יש לברך על מיץ ענבים שנקפא שהכל. וראיתי לכמה פוס' )הליכות ברכות וכו'( שלמדו מזה לעניין מיץ ענבים קפוא שיש לברך עליו שהכל. אולם האמת שהמעיין בפוס' יראה ש'משקה הארופי' הינו עניין אחר ששם ניתן בו אבקה מסוימת אחרי שדרכו את הענבים קודם שנעשה יין ואח"כ מחממים אותו )בשיעור פחות מיד סולדת. ובכה"ח כתוב בחום של יד סולדת ואכמ"ל( ועי"ז הוא נקרש ונשאר במצב זה. ולכן מלבד מה שי"ל שמחמת כך יצא מתורת יין כי לעולם לא ישתנה מצב זה משא"כ במיץ ענבים קפוא שע"י שיניחו זמן מועט בחוץ יפשיר וי"ל שלא פקע ממנו 'שם יין' )ועי' בשו"ת יורו משפטיך סי' ג' עמ' כ"ד שהשיב ע"ז שמסתכלים על מצבו עתה שכשהוא קפוא אינו חשוב משקה( . עוד י"ל ששונה משקה הארופי שע"י האבקה שניתנת בו נגרם שלעולם לא היה זמן בו היה חשוב יין )שהרי כנ"ל מה שמברכים הגפן על מיץ ענבים משום שהיה זמן שיכול היה להיעשות יין( משא"כ מיץ ענבים קפוא לא נאבד שמו רק מחמת שעתה הוא קפוא )עי' שבט הקהתי ח"ו סי' קכ"ג וס' מקור הברכה ח"ב עמ' קכ"ב(. ויש להוכיח חילוק זה בפשיטות ממה שהסתפק הפמ"ג בדין יין קפוא ולא הוכיח דין זה מדין 'משקה הארופי' וצ"ע. ועי' בשבט הלוי )ח"ט סי' ל"ט( שג"כ דן בברכת ארטיק העשוי מיין והביא ראיה מהמשנה בטהרות )פ"ג מ"ב( ששם מבואר שיין נחשב למשקה לעניין טומאה אפי' כשנקרש, אך הר"ש שם מבאר ע"פ התוספתא שכוונת המשנה רק לעניין שאם חזר ונימוח לא בטל ממנו שם יין, אבל כ ”ז שהוא קרוש אין דינו כמשקה לעניין טומאה )ולכן אף שנאמר שאין הל' כר"ש שזורי מ"מ בזה כלל לא נח' ע"ש( . וא"כ חזינן שיש ליין קפוא דין אוכל. וכיון שכן י"ל שאין ברכתו הגפן – כיון שתקנו ברכת הגפן על משקה ולא על אוכל ע"ש. אולם לכאו' יש להשיב ע"ז שאע"פ שאכן כך הסבירו ר"ש והרא"ש מ"מ הרמב"ם והרע"ב )וע"ש בר"ש במה שהביא מר"ת. וע"ע במרומי שדה שם וצ"ע( הסבירו את המשנה שמדובר ביין קרוש ואעפ"כ איננו יוצא מתורת משקה לעולם והריהו 'תחילה לעולם' ע"ש )וע"ש בתפא"י במה שיישב את התוספתא לפי' הרמב"ם והרע"ב. ומ"מ מבואר ברמב"ם שהטעם שיין קרוש נחשב תמיד משקה משום שאין קרישתו קרישה גמורה ויל"ד אם זה נכון אף לגבי ארטיק וצ"ב( . אך יל"ד עוד בזה כיון שלכאו' להרמב"ם לא פסקינן כר"ש שזורי וא"כ י"ל שנידון כאוכל )ע"ש ברע"ב ועי' ברמב"ם הל' טומאת אוכלים פ"ט ה"א( ויש להרחיב הרבה בזה אלא שאכמ"ל. ויש שהוכיחו כן עוד ממה שפסק הרמ"א )יו"ד סי' קכ"ג ס"ה( שיין שנקרש לא נאסר במגע עכו"ם ע"ש. ומשמע שיין קרוש נידון כאוכל ולא כמשקה. וראיתי בחשוקי חמד )יומא ע"ו ע"ב( שעמד על ראיות אלו ודחה שיש לחלק בין דיני טומאה ויין נסך לעניין ברכה – שבדיני טומאה צורת הדבר היא שקובעת וכאן אין צורתו כמשקה. וכן יין נסך האיסור משום קירוב דעת ויין קרוש אינו גורם זאת )וכן אין דרכו בניסוך(. אבל ב'ברכות הנהנין' מעלת הדבר היא קובעת את סוג הברכה ואף בשלגון יש את מעלת הסעיד ומשמח )והיינו אף במיץ ענבים ששייך בו עניין זה וכנ"ל( ע"ש. ובפרט שאפשר שיש חילוק בין קרוש לקפוא שנראה עתה כיין ובנקל ישוב לקדמותו ע"י הפשרתו וכנ"ל. ולמעשה רבו הדעות בזה. אך מ"מ רבים מהפוס' תפסו שיש לברך ע"ז ברכת הגפן )והרחיב בזה בטוטו"ד ידידי הגרמ"ש דיין שליט"א בשו"ת גם אני אודך ח"ה סי' י' והביא פוס' רבים שכך סוברים(. אולם אין להתעלם שדעת כו"כ גדולים שיש לברך ע"ז שהכל )ואפי' לא העץ וצ"ע( . וכ"פ השבה"ל ובשו"ת יורו משפטיך ובהליכות ברכות וכו'. )ומ"מ מסתבר שאם זה נעשה בצורה של ברד יש להקל יותר לברך בזה הגפן(.

 

[הרב יוסף חיים עדני]

מזמור לדוד 422

הנה על היין תיקנו ברכה מיוחדת שהיא 'בורא פרי הגפן' – משום שהוא סועד את הלב ומשמחו )שו"ע סי' ר"ב ס"א ובמ"ב סק"ב( . ואף על מיץ ענבים מברכים הגפן - וכפי שנפסק בשו"ע )סי' רע"ב ס"ב( "וסוחט אדם אשכול של ענבים ]קודם השבת – ע"ש במ"ב סק"ו ובשעה"צ[ ואומר עליו קידוש היום". ואע"פ שבמיץ ענבים אין את תכונות היין שסועד הלב ומשמחו )סועד הלב אינו משום התזונה הרבה שיש בו – עי' הליכות ברכות סי' ר"ב הע' ג'( מ"מ היות שהוא ראוי להיות יין ואף במצבו עתה טוב לשתותו הרי שחל עליו מיד 'שם' יין לברכה וכו' )שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ד'( . והנה ידוע שנח' הפוס' בדין מיץ ענבים שעבר תהליך מסוים ועי"ז שוב אינו יכול לבוא במצבו עתה לידי תסיסה האם עדיין ברכתו הגפן )משום שכבר חל עליו 'שם יין' כשנסחט ונשאר עליו 'שם' זה כיון שגם עתה הוא ראוי לשתייה ]הגרשז"א וכו'. והיינו לכאו' ראוי לשתייה כפי שהיה קודם לכן כשהיה ראוי להיות יין ודו"ק[. או שיש עליו 'שם יין' דווקא כשראוי עתה להיות יין וכיון שבמצבו עתה כ בר אינו ראוי להיות יין הוי כמיץ פירות בעלמא שברכתו שהכל ]הגריש"א[(. ומ"מ לעניין הלכה בלא"ה ידוע שדעת רוב הפוס' לברך על מיץ ענבים בורא פרי הגפן היות שהיה זמן שהיה ראוי מיץ הענבים להיות יין ושמו זה נשאר עליו וכנ"ל – וכך נהוג עלמא )ואין נידו"ז שייך לדין יין מבושל שבזה דעת השו"ע סי' ר"ב ס"א שברכתו הגפן היות ואף עתה אחר בישולו נשאר הוא יין. ואף שיש סוברים שברכתו שהכל לא אמרינן בזה סב"ל. ועי' ב חזו "ע ברכות עמ' קי"א ובהליכות ברכות סי' ר"ב עמ' ה' במש"כ בזה ]ומ"מ לעניין קידוש אף שהביא השו"ע בסתם שאפשר לקדש על יין מבושל מ"מ הבי א א ת דעת הרמב"ם שפוסלו )להב"י אי"ז משום שס"ל שברכתו שהכל אלא ברכתו הגפן ומ"מ פסול לקידוש משום שפסול לניסוך ואכמ"ל( ויש פוס' שחששו לכתחילה לדעת הרמב"ם ואכמ"ל[(. ומ"מ ראיתי מובא מהגרי"ש אלישיב )שיעורי הגריש"א ברכות עמ' שע"א. ועי' ג"כ בשבות יצחק פסח פי"א אות ג' ובהליכות ברכות סי' ר"ב עמ' ב' וכו'( שכיום יש להורות )בד"כ( לברך על מיץ ענבים בורא פרי הגפן. כיון שאופן עשיית מיץ ענבים בימינו - שלאחר סחיטת הענבים נותנים במיץ הענבים גז גופרית הקוטל את חיידקי התסיסה והיות שהגופרית הוא רעל גמור לכן לפני שממלאים את המיץ בבקבוקים מוציאים ממנו את הגופרית ע"י חימום המיץ שעי"ז הוא מתאדה )ובכל יקב יש מעבדה קטנה לבדוק אם אכן זה התנדף( ושוב ראוי המיץ לתסוס ולהיות יין )וזה למרות שהיין מגיע ע"י האידוי לחום של כ 201 מעלות( ואז תיכף סוגרים אותו בבקבוק ובכך מונעים את כניסתם מחדש של חיידקי התסיסה. אכן אם יניחו את המיץ גלוי לאוויר יכנסו בו חיידקי התסיסה ויתסוס ויהפך ליין. והעיד יינן של יקב גדול לפני הגריש"א שבזמן הבציר יש כמויות גדולות של ענבים ואין פנאי לפקח על התסיסה לכן הוא נותן בכל החביות גז גופרית למנוע תסיסה ואח"כ במשך השנה הוא משחרר את הגז לפי הכמות הצריכה לו ונותן למיץ לתסוס ועושה ממנו יינות משובחים. ועל כן הורה הגריש"א שלכתחילה יש לברך עליו הגפן )שאין חסרון במה שהיה בו מתחילה חומר המונעו מלהיות יין, אם עתה הוא ראוי להיות יין. אמנם יש מעט יקבים שבמקום גז הגופרית נותנים במיץ אבקה של חומר משמר ולא ניתן לחזור ולהוציאה ממנו. ובזה הורה הגריש"א שיש לברך עליו שהכל. ולחולקים הנ"ל עדיין ברכתו הגפן(. ויש להסתפק במי שהקפיא מיץ ענבים בכוס ובא לאוכלו ע"י מציצה וכדרך שאוכלים ארטיק מה ברכתו. וראיתי לפוס' רבים שהרחיבו בזה. ואנו נכתוב בזה רק את עיקרי הדברים. הנה הפמ"ג בפתיחתו להלכות ברכות )אות י"א( כ' "או יין הקרוש בקור וכדומה, מהו מברך, אם פרי הגפן או פרי העץ, עיין ר"מ הלכות טומאת אוכלין פ"א הי"ט ופ"ט ה"א וב' ובהשגות הר"א ז"ל ובכסף משנה, וצ"ע כעת" ע"כ. ולכאו' חזינן מדבריו שהספק הינו רק האם ברכתו הגפן או בורא פרי העץ – אבל ברכת שהכל בוודאי לא. והיינו שסו"ס מיץ הנסחט מענבים חשוב כגוף הפרי ולא זיעה בעלמא כשאר פירות )וכעניין זה לכאו' מצאנו ]עי' להגר"ז בסדר ברכת הנהנין פ"ו ס"ט[ במי שנתן ענב על שפתיו ומצצו שצריך לברך עליו בורא פרי העץ ]ברכת הגפן אינו מברך היות ולא הגיע לאויר העולם[. ויל"ד לחלק בין העניינים וצ"ע(. אולם עי' בב"י בסי' ר"ב שהביא מהארחות חיים שעל משקה הארופי מברכים שהכל. ועי' בברכ"י סי' ר"ב )סק"ב( שכ' "על ארופי שהוא מיץ ענבים שנקפא , מברך שהכל". ועי' בכה"ח )סקט"ז( שהביא דבריו בזה. ומבואר שאדרבה יש לברך על מיץ ענבים שנקפא שהכל. וראיתי לכמה פוס' )הליכות ברכות וכו'( שלמדו מזה לעניין מיץ ענבים קפוא שיש לברך עליו שהכל. אולם האמת שהמעיין בפוס' יראה ש'משקה הארופי' הינו עניין אחר ששם ניתן בו אבקה מסוימת אחרי שדרכו את הענבים קודם שנעשה יין ואח"כ מחממים אותו )בשיעור פחות מיד סולדת. ובכה"ח כתוב בחום של יד סולדת ואכמ"ל( ועי"ז הוא נקרש ונשאר במצב זה. ולכן מלבד מה שי"ל שמחמת כך יצא מתורת יין כי לעולם לא ישתנה מצב זה משא"כ במיץ ענבים קפוא שע"י שיניחו זמן מועט בחוץ יפשיר וי"ל שלא פקע ממנו 'שם יין' )ועי' בשו"ת יורו משפטיך סי' ג' עמ' כ"ד שהשיב ע"ז שמסתכלים על מצבו עתה שכשהוא קפוא אינו חשוב משקה( . עוד י"ל ששונה משקה הארופי שע"י האבקה שניתנת בו נגרם שלעולם לא היה זמן בו היה חשוב יין )שהרי כנ"ל מה שמברכים הגפן על מיץ ענבים משום שהיה זמן שיכול היה להיעשות יין( משא"כ מיץ ענבים קפוא לא נאבד שמו רק מחמת שעתה הוא קפוא )עי' שבט הקהתי ח"ו סי' קכ"ג וס' מקור הברכה ח"ב עמ' קכ"ב(. ויש להוכיח חילוק זה בפשיטות ממה שהסתפק הפמ"ג בדין יין קפוא ולא הוכיח דין זה מדין 'משקה הארופי' וצ"ע. ועי' בשבט הלוי )ח"ט סי' ל"ט( שג"כ דן בברכת ארטיק העשוי מיין והביא ראיה מהמשנה בטהרות )פ"ג מ"ב( ששם מבואר שיין נחשב למשקה לעניין טומאה אפי' כשנקרש, אך הר"ש שם מבאר ע"פ התוספתא שכוונת המשנה רק לעניין שאם חזר ונימוח לא בטל ממנו שם יין, אבל כ ”ז שהוא קרוש אין דינו כמשקה לעניין טומאה )ולכן אף שנאמר שאין הל' כר"ש שזורי מ"מ בזה כלל לא נח' ע"ש( . וא"כ חזינן שיש ליין קפוא דין אוכל. וכיון שכן י"ל שאין ברכתו הגפן – כיון שתקנו ברכת הגפן על משקה ולא על אוכל ע"ש. אולם לכאו' יש להשיב ע"ז שאע"פ שאכן כך הסבירו ר"ש והרא"ש מ"מ הרמב"ם והרע"ב )וע"ש בר"ש במה שהביא מר"ת. וע"ע במרומי שדה שם וצ"ע( הסבירו את המשנה שמדובר ביין קרוש ואעפ"כ איננו יוצא מתורת משקה לעולם והריהו 'תחילה לעולם' ע"ש )וע"ש בתפא"י במה שיישב את התוספתא לפי' הרמב"ם והרע"ב. ומ"מ מבואר ברמב"ם שהטעם שיין קרוש נחשב תמיד משקה משום שאין קרישתו קרישה גמורה ויל"ד אם זה נכון אף לגבי ארטיק וצ"ב( . אך יל"ד עוד בזה כיון שלכאו' להרמב"ם לא פסקינן כר"ש שזורי וא"כ י"ל שנידון כאוכל )ע"ש ברע"ב ועי' ברמב"ם הל' טומאת אוכלים פ"ט ה"א( ויש להרחיב הרבה בזה אלא שאכמ"ל. ויש שהוכיחו כן עוד ממה שפסק הרמ"א )יו"ד סי' קכ"ג ס"ה( שיין שנקרש לא נאסר במגע עכו"ם ע"ש. ומשמע שיין קרוש נידון כאוכל ולא כמשקה. וראיתי בחשוקי חמד )יומא ע"ו ע"ב( שעמד על ראיות אלו ודחה שיש לחלק בין דיני טומאה ויין נסך לעניין ברכה – שבדיני טומאה צורת הדבר היא שקובעת וכאן אין צורתו כמשקה. וכן יין נסך האיסור משום קירוב דעת ויין קרוש אינו גורם זאת )וכן אין דרכו בניסוך(. אבל ב'ברכות הנהנין' מעלת הדבר היא קובעת את סוג הברכה ואף בשלגון יש את מעלת הסעיד ומשמח )והיינו אף במיץ ענבים ששייך בו עניין זה וכנ"ל( ע"ש. ובפרט שאפשר שיש חילוק בין קרוש לקפוא שנראה עתה כיין ובנקל ישוב לקדמותו ע"י הפשרתו וכנ"ל. ולמעשה רבו הדעות בזה. אך מ"מ רבים מהפוס' תפסו שיש לברך ע"ז ברכת הגפן )והרחיב בזה בטוטו"ד ידידי הגרמ"ש דיין שליט"א בשו"ת גם אני אודך ח"ה סי' י' והביא פוס' רבים שכך סוברים(. אולם אין להתעלם שדעת כו"כ גדולים שיש לברך ע"ז שהכל )ואפי' לא העץ וצ"ע( . וכ"פ השבה"ל ובשו"ת יורו משפטיך ובהליכות ברכות וכו'. )ומ"מ מסתבר שאם זה נעשה בצורה של ברד יש להקל יותר לברך בזה הגפן(.

חזק וברוך