מה עדיף? להיפטר מספק מצוה או לעשותה בלי ברכה מחמת סב"ל.

[ינון]

לכבוד הרבנים הגאונים שליט"א
שלום רב!
נסתפקתי לדוגמא בשוטף פרי לאכילה. האם כדאי שינגב אותו וכך לא נכנס לספק האם צריך ליטול ידיו לטיבולו במשקה, אלא שאז מפסיד מצוה לרוב הפוסקים שמחייבים נטילה. או שמא עדיף שיטול ידיו כדי לקיים את מצוות נטילת ידיים לרוב הפוסקים, אלא שאז לא יוכל לברך מחמת סב"ל. וידוע שאע"פ שברכות אינן מעכבות מ"מ לכתחילה אסור לעשות מצוה בלא ברכה ולפיכך אמרו שאסור לתרום ערום כי לא יכול לברך.
כמו כן אדם שפשט את טליתו או שנפלה מעליו. שלדעת מרן השו"ע חייב לברך שנית. האם כדאי יותר שלא יתעטף שוב בטלית ויפסיד מצוה או שמא עדיף שיתעטף בלא ברכה. וכן כל כיוצ"ב.

 

[הרב אורן נזרית]

שלום וברכה
נראה שלדידן שקבלנו עלינו הוראות מרן השולחן ערוך, במצוה שמרן השולחן ערוך ס"ל לקיימה בלא ברכה, אין לחוש מלבטלה מחמת הפוסקים שס"ל שיש לברך על קיום אותה מצוה, אולם במצוה שמרן השולחן ס"ל שיש לברך על אותה מצוה, ולדידן שחוששים לספק ברכות להקל גם נגד מרן השולחן, אם כבר קיים את אותה מצוה, הנכון שלא לקיימה ללא ברכה, אלא אם כן הסיח דעתו שאז חוזר לברך על המצוה לכל הדעות.
לכן בנטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה שפסק מרן השולחן ערוך (בסימן קנח ס"ד) שנוטל ללא ברכה, אף שיש פוסקים שס"ל שצריך לברך, אין כדאי לנגב הפרי ולהפסיד המצוה, כיון שמקיים בזה מצוה מדרבנן, ומה שאינו מברך לשיטת הסוברים שצריך לברך, גם הוא מצוה לשמוע בקול דברי חכמים, ממה שלמדונו בחומר אזהרת התורה "לא תשא שם ה' אלוקיך לשוא".
אולם בטלית שפשט או שנפלה שדעת מרן השולחן (בסימן ח' סעיפים יד, טו) שדעת מרן השולחן לברך, ואנו נוקטים להלכה לחוש נגד מרן שלא לברך, אם כבר קיים המצוה כגון שהוא נמצא בסוף התפילה, לא יחזור להתעטף בה כדי שלא יכנס לספק ברכות, שלדעת מרן השולחן צריך לברך, ולמעשה אנו חוששים שלא לברך מחמת הפוסקים החולקים, והוא כבר קיים המצוה (אף שהיא מצוה קיומית ולא חיובית), וכן פסק באור לציון (ח"ב פמ"ד הי"א), אלא אם כן הסיח דעתו שאז חוזר לברך לכל הדעות. וכן כל כיוצא בזה.
בברכה רבה