בספר שערי יוסף עמ' 83 כתב כך:
בדין טיול בסוכה
במש"כ הטור והובא בסוגרים על השו"ע שכיצד מצות ישיבת סוכה שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל, והנה צ"ב מדוע מרן לא כתב לשון הטור בשלמותו, שגם וישן ומטיל, והנה הדין שאין ישן חוץ לסוכה כך כבר משמע בלשון מרן בסעיף ב' שכתב שאין ישנים חוץ לסוכה אפ' שנת עראי, ומשמע שישנים בתוך הסוכה. אבל מטייל צ"ב מדוע מרן לא כתב דין זה שצריך לטייל את יטייל בתוך הסוכה.
והנה נח' בזה הראשונים, שבתוס' רבי יהודה החסיד במס' ברכות (דף יא ע"ב) כתב שאינו עובר על איסור טיול כשמטיל חוץ לסוכה והטעם מחמת שטיול אינו כאכילה ושתיה, שאדם אוכל בתוך ביתו, דהרי טיול הוא שהאדם מטייל מחוץ לביתו.
אבל בבעל המאור במס' פסחים (דף כז ע"א מדפי הרי"ף) וברבינו מנוח (פ"ו מהל' וסוכה ה"ט) משמע מדבריהם שהחיוב לטייל בסוכה הוא כמו אכילה ושתיה, וכן משמע מדברי המאירי בסוכה (דף כט ע"א) שכתב שא"צ להוציא את הצלחות אלא בגמר הסעודה, משום שאז צריך הוא לישון ולטייל בסוכה, משמע מדבריו דבעינן לטייל בתוך הסוכה.
ולכאורה צ"ב טעם מדוע שיהא בעינן לטייל בסוכה הרי בדרך כלל טיול הוא בחוץ, וצ"ל דהכוונה בדבריהם טיול להוריד האכילה והוא טיול קצר, וע"כ יש חיוב לעשותו בתוך סוכתו באם יש לו מקום.
והנה אח"כ ראיתי בגליון מים חיים (גליון 349) שהביא מה שנהג מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל שהוא נהג ללכת ד' אמות אחרי האכילה, וכמבואר בגמ' במס' בבא מציעא (דף קיג ע"א) שלאחר האכילה לא ישן עד שילך ד' אמות לפני שהולך לישכב, וע"כ הקפיד הגראי"ל שלא לעשות את ההליכה של הד' אמות מחוץ לסוכה, שהרי יוצא כמה דקות מן הסוכה, וע"כ עשה סיבוב ד' אמות בתוך הסוכה כדי לא להפסיד כמה רגעים של מצות עשה, ומוכח ממה שנהג כמו השיטה שטיול להוריד האכילה זה בסוכה, ולא טיול לשם טיול ברחובות העיר, (ועין מש"כ בזה זקני הגרא"פ טהרני שליט"א בספר אורה של שבת, פי"ב בגנות טיולים אלו).
והנה את מנהג הגראי"ל כן הביאו בכאיל תערוג על המועדים, וכתבו שם בהערות שא"א לומר שמה שכתב הרמ"א מטייל זה כמו שנהג מרן זצוק"ל משום שהוא עצמו פירש במק"א דהכוונה מטייל הינו משחק, אך מה שפירש בביאור מטיל צ"ב גדול כדלקמן.
ויש להביא ראיה לדברינו ממש"כ בספר יסוד ושרש העבודה פי"ב וז"ל וטיול הוא כמו שהולך אדם לפעמים הילך והילך ולפעמים הוא יושב אף שלא בשעת אכילה ושתיה וכו' עכ"ל, ועי"ש שסיע לדבריו מהאבודרהם, ומוכח מדבריו שהכוונה טיול בתוך הסוכה, משום שרגילים לעשות כזה טיול בתוך ביתו, אלא שהוא כתב אפילו שלא בשעת האכילה וצ"ע.
והנה י"ל שאיכא חידוש שאע"פ שבדרך כלל טיול זה חוץ לביתו, מ"מ הכא הכוונה בתוך הסוכה משום שהרי יש מצוה חיובית להיות כל רגע ורגע בסוכה, וכמ"ש לעיל בסימן ו' לדון בזה וא"כ עדיף להחמיר כל רגע ורגע להיות בסוכה, ואע"פ שסוכה היא לא בית האסורים, וא"כ י"ל האדם כן יטיל בחוץ, מ"מ עדיפא להיות בתוך הסוכה ואע"פ שזה דלא תשבו כעין תדורו.
י"ל ע"פ מש"כ לבאר בקונ' שיח יוסף ח"ד סימן ח' שבסוכה נאמר דין תשבו כעין תדורו, וחוץ מזה איכא דין של קדושת וחשיבות מצות הסוכה להיות בצילא דמהימנותא וא"כ י"ל שלכן איכא עדיפות וחיוב להיות בתוך הסוכה אף בשעת הטיול, אם יכול לעשות טיול בסוכתו.
אמנם בתשובות אביגדור הלוי או"ח סימן תרל"ט שאלו להגאון האדיר רבי אביגדור נבנצל שליט"א מה הביטוי של לטייל בסוכה הרי בעינן לכך וכה גדולה, וביאר דבר מחודש שהכוונה לטייל להסתופף בצל, (טולא), וכתבו שם ללעין בספר מנחת ש"י ואבן עזרא (נחמיה ג' טו') ובתוס' בכתובות דף סא ע"ב (ד"ה טיילין). ובספר תורת הסוכה עמ' ערב כתב לחדש שמא י"ל טיול דאין הכוונה שהאדם עושה סיבוב, אל מה שהאדם יושב בביתו ומבלה את זמנו במנוחה , וכזה דבר האדם רגיל לעשות בתוך ביתו, ועי"ש שנדחק בדבריו.
וע"פ שני ספרים אלו נראה לומר דהוי מנוחה מאמצע ענין לנוח מן הצל, והינו להתעכב ולנוח כ"כ בספר שבילי דוד, ועל פי זה מובן, מש"כ בשו"ע הרב (סעיף ט"ו) וז"ל ואפי' אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו אלא שנכנס לתוכה לישן ולטייל צריך לברך לישב בסוכה שאין שינה וטיול שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך בסוכה אחרת עכ"ל, ומשמע מדבריו דהכוונה לנוח ודו"ק.
ואח"כ ראיתי שכ"כ בספר ילקוט יוסף על (הל' סוכה עמ' תערג') שביאר ע"פ מש"כ בספר הערוך עך טייל שביאר את דברי הגמ' בכתובות דף סב ע"א שאיתא שם הטיילין בכל יום כגון ר' שמואל בר שילת דאכיל ושתי מדיליה וגני בטולא דאפדניה וביאר שם בשטמ"ק וז"ל הטיילין אינו לשון טיול אלא ע"ש שדרים בטולא דפדנייהו בלא עמל עכ"ל, וכ"כ שם בתוס', וא"כ כתב בילקוט יוסף שזה הכונה טיול דהינו לנוח מן הצל, וכ"כ בתוספת ביכורים סימן תר"מ, וכ"כ בפסקי תשובות (ריש סימן תרל"ט).
ולפי זה ישב התוס' ביכורים מה שהקשה בחידושי הרמב"ן בסוכה על מה שכתוב ומטייל בסוכה וקשה הרי הסוכה הזאת אינה ראויה לטיול, שהרי סוכה כשירה ז' על ז', ותירץ התוס' ביכורים שאי נימא שהכוונה לנוח מן הצל א"ש.
אמנם מקושית הרמב"ן לא משמע הכי, וכמו שהוכחנו מהאבני נזר (שנביא לקמן) וע"כ כמ"ש, אלא שלפעמים הכוונה טיולן לנוח כמו שהיה בגמ' בכתובות, והכא לנוח בסוכה, ברור שצריך לנוח בסוכה הרי תשבו כעין תדרו, והיה אפש"ל שבסוכה איכא קצת שמש וא"כ אינו חשוב לנוח מן הצל.
ועוד ראיתי ביאור בשם הגרש"מ דיסקין זצ"ל והובא בספר שלהי דקייטא (עמ' שעב') שאמר דהנה כתוב בבריתא ומטייל בסוכה וצ"ב מ"ש טיול בבית ומ"ש טיול בסוכה , ועוד איתא שהקב"ה אמר לירבעם בן נבט בא אני ואתה ובן ישי לטייל בגן עדן וצ"ב וכי בגן עדן יש שבילים לטייל בהם, אלא ביאר שטיול אינו לשון טיול שמקובל בימינו אלא אלא נקרא לעשות משהו באיזה מקום, ונקרא לבלות ודו"ק.
אמנם נראה לומר שבהכרח הכוונה טיול כמ"ש שהינו טיול להוריד האכילה וכמו שנהג הגראי"ל ואותו טיול יעשה בתוך סוכתו, והראיה ממה שכת בשו"ת אבני נזר (סי' ת"פ ס"ק ב') כתב שאף דמבואר בשו"ע דבענין שתהא הסוכה ראויה לאכילה ושינה ואי לא ראויה לשינה אף לאכילה פסולה אבל לא בעינן שתהא ראויה לכל שאר הדברים שמקימים על ידם מצות ישיבת סוכה אלא רק לאותם דברים שמחויבים בסוכה וראייתו שהרי אחד מאופני קיום מצות ישיבת סוכה הוא מטיילין והרי בסוכה ז' על ז' בגובה י' א"א לקים טיול ואפי"ה כשירה לאכילה ושינה. ומבואר שפירש מטיילין ללכת הנה והנה כמו שהרגילות בלשוננו לקרות טיול דהינו ללכת והינו טיול להוריד האכילה ולא טיול כמו שאנחנו קוראים לזה לגמרי.
והראיה לזה ממה שראיתי מובא על מרן הגרי"ז זלל"ה, שראוהו מתהלך בסוכתו מצד לצד ושאלוהו לפשר הדבר וענה הלוא הוא מבואר בגמ' דמטילין בסוכה (ספר אש פנחס להגר"פ הירשפרונג ממנטריאול שהוא ראה ושאל), ומבואר שהינו ממש טיול, וצ"ל דנהג כמו הגראי"ל וזה הכוונה טיול. וע"ע בספר דחזיתיה לרבי מאיר ח"א מש"כ בזה.
