• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מי שלא הלך לפני י"ז בתמוז לים ולבריכה, מה דינו?

ים - ישנה מימרא המורגלת בפיהם של אנשים שמי שלא הלך לבריכה או לים לפני י"ז בתמוז שוב אין לו ללכת לאחר י"ז בתמוז ואין לזה שום מקור ויסוד ע"פ ההלכה.

כן הביא בספר קרא עלי מועד (הע' ח' פ"ב סי"ב) ששאל את הגר"ח קנייבסקי זצ"ל אם יש מקור שמי שלא הלך לבריכה קודם י"ז בתמוז אסור לו לילך אח"כ? והשיב בזה"ל: אין לזה טעם וריח והוא טעות גדול. עכלה"ק.

וכן בספר פסקי הלכות (ח"ו עמ' ער) שאל בזה את הגרח"ק זצ"ל, והשיב לו: אין איסור גם אם לא הלכו קודם רק צריך להזהר שלא ללכת למקום סכנה. ע"כ.

וכ"כ בספר קובץ מבית לוי (י"ג עמ' כ"ב) בשם מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל שמותר לילך לרחוץ בים ובבריכה בימים אלו אף מי שלא הלך קודם י"ז בתמוז אלא שיזהר לא להיכנס לסכנה.

וכן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות (ח"ב סי' רס"ג) כתב דהא דמרגלא בפומיה דאנשי שמי שלא הלך לבריכה או לים קודם י"ז תמוז שוב אין לו ללכת לאחר י"ז בתמוז אין לזה שום מקור ויסוד עפ"י הלכה. עכ"ל.

וכן בקובץ גליונות מרי"ח ניחוח (תשע"ה עמ' 23) הביא שנשאל הגאון רבי מאיר מאווז זצ"ל האם יש מקור למנהג שמי שלא נסע לים לפני שלושת השבועות לא יוכל לנסוע עד אחרי תשעה באב? והשיב: אין מקור למנהג הנ"ל רק חשש ופחד בעלמא. ע"כ.

וכ"כ הרב אביגדור נבנצל שליט"א בתשובות אביגדור הלוי (עמ' שפז) שאין לזה מקור.

וכ"כ כתב בספר פסקי תשובות (סימן תקנא הערה 238) דהא דמרגלא בפומיה דאינשי שמי שלא הלך לבריכה או לים לפני י"ז תמוז שוב אין לו ללכת לאחר י"ז תמוז אין לזה שום מקור ויסוד עפ"י הלכה. אלא האיסור הוא רק לאחר ר"ח אב. אמנם כתב שם בדין למעלה (אות מו) שבמקומות שיש חשש סכנה נכון להזהר בימים אלו לא לשוט ולהתרחץ, כי הימים מסוגלים ר"ל לדברים בלתי רצויים. ע"ש.

וע"ע בשדי חמד (ח"ה פאת השדה מע' בין המצרים סי' א' אות ו').

ובטעם שיבוש העולם בזה ראיתי בספר כי בא מועד על ארבע תעניות ובין המצרים (סי' תקנא בהערה תשטו, עמ' פד) שכתב, וזת"ד: ונראה לי ששמועה זו יצאה עקב תשובתו של הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' כט, ד"ה גם עוד נראה) שדן שם לגבי לימוד שחיה לאחר ר"ח אב, וכתב שמי שהתחיל ללמוד שחיה לפני ר"ח אב מותר לו להמשיך גם לאחר ר"ח אב, כי זה במלאכתו הוא עוסק ואין כוונתו לתענוג. ע"ש. ואין קשר משם למקרה דנן. ע"כ. והביא שכך דעת הגרשז"א (בהליכות שלמה עמ' תיג) והגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג עמ' תסא) והאו"ל (ח"ג פכ"ה אות ה), להתיר לשחות כהרגלו בבין המצרים (קודם ר"ח אב) גם במים עמוקים (אם יודע לשחות טוב). ע"ש. ועיין עוד בכי בא מועד שם (עמ' פד) מה שהביא עוד בנושא זה.​
 
ללכת לים בימי העומר

כמו"כ יש הרבה שמתחלף להם הדינים הנוהגים בימי בין המצרים לדינים הנוהגים בעומר, וכמו שאמר לי אחד שסבר במשך שנים שאסור לטייל וללכת לים וכד' בימי העומר, אבל זה אינו, דדוקא בימי בין המצרים מחמירים בכך משום המזיקים ואינו ענין לאבלות, וכמו שהביא בשדי חמד (מערכת בין המצרים אסיפת דינים פאת השדה ס' א אות י) בשם ספר משא חיים למרן החבי"ף (דף ב אות ג) שעשו בעירו איזמיר הסכמה ותקנה בכח תורתינו הקדושה שמיום שבעה עשר בתמוז עד אחר ט' באב לא יוכל שום בר ישראל לטייל בגנות ופרדסים ועל שפת הים והנהר. ע"ש. משמע שכל התקנה היתה לבין המצרים ולא לימי הספירה.

ושו"ר שכ"כ האדמו"ר ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' מד) וגם בספרו דרכי חיים ושלום (אות תרכז) "מה שיש רוצים לאסור טיולים בימי ספירת העומר אדרבה הם ימים מוצלחים לנסיעה, לאסור זאת הוא נגד דעת התורה שציותה לעלות לרגל בחג המצות ובחג השבועות ופנית בבוקר והלכך לאהליך והרי כל ההליכה היא בין פסח לעצרת הלוך ושוב לירושלים, ואין לחלק בין נסיעה לצורך מצוה כגון לעלות לרגל לשאר נסיעות" וכו'. ע"ש.

וכ"כ בחזון עובדיה יו"ט (הל' ספירת העומר עמ' עדר) דיש הנוהגים להימנע מלצאת בימי הספירה אולם להלכה אין להקפיד בזה כלל ובפרט במקום הצורך, וכן אין להקפיד מלרחוץ בנהר בימים אלה זולת במקום שנהגו להחמיר. ע"ש.

וכן בספר קום התהלך בארץ (סי' סד עמוד רעג) הביא בשם הגר"א נבנצל שמותר לטייל בימי ספירת העומר.

וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל (ג יג) ובשו"ת ציץ אליעזר (יח מא ב) ובשו"ת נר לעזרא (ב פג) ובספר חיי משה (תצג עמ' רכח) ובילקוט אברהם (או"ח תצג) ועוד.

וכן איתא בספר אורחות רבינו (ח"ב עמוד צה) ובספר פסקי שמועות מהגרי"ש אלישיב (שבועות עמוד נ) שהליכה לים ובריכה בימי ספירת העומר מותרת. וע"ע בשו"ת אבני דרך (ח, שעו).

וראיתי בקובץ גליונות מרי"ח ניחוח (תשע"ד עמ' 26) שנשאל האם מותר לערוך לכתחילה טיולים בימי הספירה? והשיב דבשו"ע (סי' תצג סעי' ד) כתוב דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך, וכתב המ"ב (ס"ק יט) הטעם, משום שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה, ויש עוד טעם בטור לפי שאז זה זמן ספירת העומר ובעומר כתיב "שבע שבתות" מלשון שבות דהינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה ולפי טעם זה לאחר שספר מותר תכף במלאכה, ומוכח דבשעת השקיעה יש לאסור לצאת לטייל אבל בכל היום כולו מותר לטייל כמו מלאכה המותרת, ולטעמו של הטור יברך על ספירת העומר ויוכל לטייל אף בלילה ולא ראיתי בפוסקים שיש לאסור, ופוק חזי מאי עמא דבר. עכ"ד.

הנה מה שכתב דבשעת השקיעה יש לאסור ולטייל זה אינו חדא דהשו"ע איירי שרק נשים נהגו בכך, ועוד דטיול ודאי לא חשיב מלאכה תדע דא"כ אדם לא יסע באוטובוס בעירו כלל בשעה זו משום דהוי מלאכה.​
 
ללכת לים בימי העומר

כמו"כ יש הרבה שמתחלף להם הדינים הנוהגים בימי בין המצרים לדינים הנוהגים בעומר, וכמו שאמר לי אחד שסבר במשך שנים שאסור לטייל וללכת לים וכד' בימי העומר, אבל זה אינו, דדוקא בימי בין המצרים מחמירים בכך משום המזיקים ואינו ענין לאבלות, וכמו שהביא בשדי חמד (מערכת בין המצרים אסיפת דינים פאת השדה ס' א אות י) בשם ספר משא חיים למרן החבי"ף (דף ב אות ג) שעשו בעירו איזמיר הסכמה ותקנה בכח תורתינו הקדושה שמיום שבעה עשר בתמוז עד אחר ט' באב לא יוכל שום בר ישראל לטייל בגנות ופרדסים ועל שפת הים והנהר. ע"ש. משמע שכל התקנה היתה לבין המצרים ולא לימי הספירה.

ושו"ר שכ"כ האדמו"ר ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' מד) וגם בספרו דרכי חיים ושלום (אות תרכז) "מה שיש רוצים לאסור טיולים בימי ספירת העומר אדרבה הם ימים מוצלחים לנסיעה, לאסור זאת הוא נגד דעת התורה שציותה לעלות לרגל בחג המצות ובחג השבועות ופנית בבוקר והלכך לאהליך והרי כל ההליכה היא בין פסח לעצרת הלוך ושוב לירושלים, ואין לחלק בין נסיעה לצורך מצוה כגון לעלות לרגל לשאר נסיעות" וכו'. ע"ש.

וכ"כ בחזון עובדיה יו"ט (הל' ספירת העומר עמ' עדר) דיש הנוהגים להימנע מלצאת בימי הספירה אולם להלכה אין להקפיד בזה כלל ובפרט במקום הצורך, וכן אין להקפיד מלרחוץ בנהר בימים אלה זולת במקום שנהגו להחמיר. ע"ש.

וכן בספר קום התהלך בארץ (סי' סד עמוד רעג) הביא בשם הגר"א נבנצל שמותר לטייל בימי ספירת העומר.

וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל (ג יג) ובשו"ת ציץ אליעזר (יח מא ב) ובשו"ת נר לעזרא (ב פג) ובספר חיי משה (תצג עמ' רכח) ובילקוט אברהם (או"ח תצג) ועוד.

וכן איתא בספר אורחות רבינו (ח"ב עמוד צה) ובספר פסקי שמועות מהגרי"ש אלישיב (שבועות עמוד נ) שהליכה לים ובריכה בימי ספירת העומר מותרת. וע"ע בשו"ת אבני דרך (ח, שעו).

וראיתי בקובץ גליונות מרי"ח ניחוח (תשע"ד עמ' 26) שנשאל האם מותר לערוך לכתחילה טיולים בימי הספירה? והשיב דבשו"ע (סי' תצג סעי' ד) כתוב דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך, וכתב המ"ב (ס"ק יט) הטעם, משום שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה, ויש עוד טעם בטור לפי שאז זה זמן ספירת העומר ובעומר כתיב "שבע שבתות" מלשון שבות דהינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה ולפי טעם זה לאחר שספר מותר תכף במלאכה, ומוכח דבשעת השקיעה יש לאסור לצאת לטייל אבל בכל היום כולו מותר לטייל כמו מלאכה המותרת, ולטעמו של הטור יברך על ספירת העומר ויוכל לטייל אף בלילה ולא ראיתי בפוסקים שיש לאסור, ופוק חזי מאי עמא דבר. עכ"ד.

הנה מה שכתב דבשעת השקיעה יש לאסור ולטייל זה אינו חדא דהשו"ע איירי שרק נשים נהגו בכך, ועוד דטיול ודאי לא חשיב מלאכה תדע דא"כ אדם לא יסע באוטובוס בעירו כלל בשעה זו משום דהוי מלאכה.​
אשריך רבי אורי
 
חזור
חלק עליון