לב העולם אתה
Member
זכורני שראיתי מובא באחד בעלוני השיעור השבועי של מרן הראשל שליט"א (בזמנו בית מרן) שאין כל חשש להיכנס במסטיק לבית הכיסא.
אשמח אם מישהו יודע מקור כל שהוא ????
אשמח אם מישהו יודע מקור כל שהוא ????
מסטיק בבית הכיסא
- Thread starter לב העולם אתה
- תאריך התחלה
- צופים 9
אלעזר אטיאס
Active member
אולי הכוונה שאין איסור ע"פ הפשט
וזכור לי לפני כמה שנים טובות [שהרב יצחק התחיל לדבר בלוין והיה רב מקדים הרב בניהו שמואלי והוא אמר שאסור לאכול בבית הכסא אז הרב יצחק הגיב מיד מותר
וזכור לי לפני כמה שנים טובות [שהרב יצחק התחיל לדבר בלוין והיה רב מקדים הרב בניהו שמואלי והוא אמר שאסור לאכול בבית הכסא אז הרב יצחק הגיב מיד מותר
י.א. ישראל
Active member
מרן שליט"א אמר הרבה פעמים שאין כל איסור לאכול ולשתות בבית הכיסא (נפק"מ לעניין היס"ד עיין בעין יצחק בדין שינוי מקום)
ע"פ הסוד זה עניין אחר ולפי פשט ההלכה מותר!
ע"פ הסוד זה עניין אחר ולפי פשט ההלכה מותר!
אויבער חוכם
Active member
צודק גם אני זוכר כן
אליהו חמוי
Active member
כמדומה בעבר ראיתי דנים לגבי הנקת תינוק בבית הכסא [כאשר אין מקום צנוע אחר] ועכ''פ נראה שיש חילוק בין המשך לעיסת דבר מאכל לבין אכילה חדשה שכנודע רו''ר שורה על אוכלים ומשקים שבבית הכסא ואפשר דמר [הרב בניהו] אמר חדא ומר [ר''י] אמר חדא ולא פליגי
לפ''ז כל אוכל הנמצא בפה ולא דוקא מסטיק
יהודה בן דוד - משנת יוסף
Well-known member
המקור הוא מדברי הרמב"ן במלחמת ה' (פסחים כד. מדפי הרי"ף) שכ' "ומיעל לאיפנוי לא הוה הפסק אבל בעל הלכות גדולות אמר דהדר שארי המוציא וטעמא דמילתא משום דגברא דחיא הוא" ומשמע שלדעתו שלא הוי הפסק לא הוי גברא דחיא, והיינו משום שמותר לאכול בביהכ"ס.
ומצו"ב תשובת מרן הראש"ל שליט"א בזה:
בס"ד, ט' אלול תשע"ד
1522-2/ע"ד
לכבוד
תלמידנו היקר והחביב, ונוגה לו סביב, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב אבשלום אברהמי נר"ו
שלום וברכה וישע רב,
למענה לשאלותיו הנני להשיב:
ע' בספר עין יצחק ח"ב (עמ' תק"ה) לענין השותה תה או קפה, וכל כיו"ב בדברים שאינן טעונים ברכה אחרונה במקומן, וכן פירות וכדו', ובאמצע השתיה או האכילה נכנס לבית הכסא לצרכיו, אם כשחוזר צריך לחזור ולברך, הנה לפני שנים כתבנו בילקוט יוסף הלכות ברכות (עמ' רי"ח) שי"א שאינו צריך לחזור ולברך על הפירות, ויש חולקים שצריך לחזור ולברך ברכה ראשונה על הפירות, ואפי' אם אכל בתחלה שיעור כזית, ומי שאינו מברך יש לו ע"מ לסמוך, וביארנו שם מאחר שבחדר השרותים אינו יכול להמשיך את אכילתו הוי הפסק גמור וכאילו יצא לחוץ, ואף שאין איסור בעצם האכילה בשירותים, ורק מצד הברכה אינו יכול לאכול שם, מ"מ כיון שרוב ככל האנשים נמנעים מלאכול או לשתות בשרותים, הוי כהיסח הדעת, ושאני דין הנצרך לנקביו בתוך הסעודה, שאינו חוזר לברך המוציא, ששם מחוייב לחזור למקום קביעות סעודתו, משא"כ בנידון דידן, וכן הוא בביאור הלכה (ס"וס קע"ח) על דברי הרמ"א שזה דוקא בסעודת פת, אבל בפירות ובמשקין הוי הפסק.
אמנם נראה דלא יצא הדבר ממחלוקת, כי המהריק"ש בהגהותיו כתב הנצרך לנקביו בתוך הסעודה, והוא יחידי, נ"ל שהוא תלוי במחלוקת בדין שינוי מחדר לחדר, ואולי לא חשיב שינוי והיסח הדעת כיון דלא סגי בלאו הכי, וא"כ אפי' להמצריכים לברך בשינוי מחדר לחדר בזה לא יצריכו לברך, וכן ראוי לנהוג, ואין זו סברא יחידאה. וכן הוא דעת הגר"ז שאין חשיב הפסק, וכ"כ בספר זכרונות אליהו מני שדין זה אפי' בפירות, וע' בספר הליכות עולם ח"ב (עמ' מ"א) שהביא משם המהרי"ש והרב זכרונות אליהו הנ"ל, וכתב ע"ז שחוזר לברך כיון שאין המקום שנכנס אליו ראוי לשתיה. ע"ש.
ואחר שנים ראיתי במלחמות ה' להרמב"ן (פסחים פרק י' דף כ"ד, בדפי הרי"ף) שכתב, ומיעל לאיפני לא הוה הפסק, אבל בעל הלכות גדולות אמר דהדר שארי המוציא, וכו'. ע"ש. ולכאורה אין גילוי מה דעתו לענין פירות אי הוי הפסק, אלא שמסברא שכתב דגברא דחיא הוא יתכן לפ"ז גם יציאה לבית הכסא, אלא די"ל דבזמנם של הראשונים בית הכסא היה מחוץ לבית, ובזה דנו אם הוי הפסק, אך בזמננו שהוא בתוך הבית יתכן ולא הוי הפסק, דהא לא יצא מחוץ לביתו, ואף שאין רגילות לאכול ולשתות בבית הכסא, מ"מ כיון שמעיקר הדין מותר לאכול ולשתות בבית הכסא, ורק מצד הברכה שאינו יכול לברך אינו אוכל שם, ולא יצא מחוץ לבית לא הוי הפסק.
ולדינא דיברנו עם מרן זיע"א, ואמר שאחר התבוננות נוספת בענין נראה דאיה"נ בבית הכסא של זמננו אם הפסיק באמצע אכילת פירות וירקות ונכנס לבית הכסא, כשחוזר לאכול לא יברך שוב, דסו"ס לא יצא מהבית, והוסיף שאין מנהגו כאחרים המתעקשים על דבריהם, וכל מטרתו להגיע לאמתה של תורה.
ובדבר מה ששאלת אם מותר לאכול בבית הכסא מעיקר הדין, א"כ מדוע אין ליטול ידים בבית הכסא, ע' בשו"ת יביע אומר ח"ג (סי' ב') דפירש דבר זה, בהיות שהטינופת נמצאת בזמן שבתו לעשות צרכיו עד שמושך את ידית המים, תורת בית הכסא עליו, ותו לא פקע, כבית הכסא שפינהו שאסור לקרות כנגדו, כמ"ש באו"ח (ר"ס פ"ג), וכתב מרן הב"י שם בשם רבינו יונה שאסורו מן התורה, דלא קרינן ביה מחניך קדוש ע"ש, וע' בשו"ת בית יהודה עיאש (או"ח סי' י') שכתב אפילו רחצוהו וניקוהו, כל שנדחה שעה אחת אין לו היתר לעולם, שאינו נקרא מחנה קדוש ע"ש, וה"ה לנטילת ידיים שם דלא קרינן ביה מחנה קדוש, אבל לענין אכילה ושתיה אין בעיא של והיה מחניך קדוש חוץ מלברך שם שאי אפשר, אבל האכילה והשתיה מותרת מעיקר הדין לאכול ולשתות שם, אלא שאין רגילות מחמת הברכה. וכן מחמת הרוח רעה, שבודאי מן הראוי שלא לאוכל בבית הכסא, אבל אינו מעיקר ההלכה לאסור בזה איסור גמור. ונפ"מ שהנכנס לשירותים יכול להשאיר את הסוכריה שבפיו, ואינו חייב להוציא הסוכרייה.
בברכת התורה ולומדיה
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
וראש ישיבת חזון עובדיה
ומצו"ב תשובת מרן הראש"ל שליט"א בזה:
בס"ד, ט' אלול תשע"ד
1522-2/ע"ד
לכבוד
תלמידנו היקר והחביב, ונוגה לו סביב, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב אבשלום אברהמי נר"ו
שלום וברכה וישע רב,
למענה לשאלותיו הנני להשיב:
ע' בספר עין יצחק ח"ב (עמ' תק"ה) לענין השותה תה או קפה, וכל כיו"ב בדברים שאינן טעונים ברכה אחרונה במקומן, וכן פירות וכדו', ובאמצע השתיה או האכילה נכנס לבית הכסא לצרכיו, אם כשחוזר צריך לחזור ולברך, הנה לפני שנים כתבנו בילקוט יוסף הלכות ברכות (עמ' רי"ח) שי"א שאינו צריך לחזור ולברך על הפירות, ויש חולקים שצריך לחזור ולברך ברכה ראשונה על הפירות, ואפי' אם אכל בתחלה שיעור כזית, ומי שאינו מברך יש לו ע"מ לסמוך, וביארנו שם מאחר שבחדר השרותים אינו יכול להמשיך את אכילתו הוי הפסק גמור וכאילו יצא לחוץ, ואף שאין איסור בעצם האכילה בשירותים, ורק מצד הברכה אינו יכול לאכול שם, מ"מ כיון שרוב ככל האנשים נמנעים מלאכול או לשתות בשרותים, הוי כהיסח הדעת, ושאני דין הנצרך לנקביו בתוך הסעודה, שאינו חוזר לברך המוציא, ששם מחוייב לחזור למקום קביעות סעודתו, משא"כ בנידון דידן, וכן הוא בביאור הלכה (ס"וס קע"ח) על דברי הרמ"א שזה דוקא בסעודת פת, אבל בפירות ובמשקין הוי הפסק.
אמנם נראה דלא יצא הדבר ממחלוקת, כי המהריק"ש בהגהותיו כתב הנצרך לנקביו בתוך הסעודה, והוא יחידי, נ"ל שהוא תלוי במחלוקת בדין שינוי מחדר לחדר, ואולי לא חשיב שינוי והיסח הדעת כיון דלא סגי בלאו הכי, וא"כ אפי' להמצריכים לברך בשינוי מחדר לחדר בזה לא יצריכו לברך, וכן ראוי לנהוג, ואין זו סברא יחידאה. וכן הוא דעת הגר"ז שאין חשיב הפסק, וכ"כ בספר זכרונות אליהו מני שדין זה אפי' בפירות, וע' בספר הליכות עולם ח"ב (עמ' מ"א) שהביא משם המהרי"ש והרב זכרונות אליהו הנ"ל, וכתב ע"ז שחוזר לברך כיון שאין המקום שנכנס אליו ראוי לשתיה. ע"ש.
ואחר שנים ראיתי במלחמות ה' להרמב"ן (פסחים פרק י' דף כ"ד, בדפי הרי"ף) שכתב, ומיעל לאיפני לא הוה הפסק, אבל בעל הלכות גדולות אמר דהדר שארי המוציא, וכו'. ע"ש. ולכאורה אין גילוי מה דעתו לענין פירות אי הוי הפסק, אלא שמסברא שכתב דגברא דחיא הוא יתכן לפ"ז גם יציאה לבית הכסא, אלא די"ל דבזמנם של הראשונים בית הכסא היה מחוץ לבית, ובזה דנו אם הוי הפסק, אך בזמננו שהוא בתוך הבית יתכן ולא הוי הפסק, דהא לא יצא מחוץ לביתו, ואף שאין רגילות לאכול ולשתות בבית הכסא, מ"מ כיון שמעיקר הדין מותר לאכול ולשתות בבית הכסא, ורק מצד הברכה שאינו יכול לברך אינו אוכל שם, ולא יצא מחוץ לבית לא הוי הפסק.
ולדינא דיברנו עם מרן זיע"א, ואמר שאחר התבוננות נוספת בענין נראה דאיה"נ בבית הכסא של זמננו אם הפסיק באמצע אכילת פירות וירקות ונכנס לבית הכסא, כשחוזר לאכול לא יברך שוב, דסו"ס לא יצא מהבית, והוסיף שאין מנהגו כאחרים המתעקשים על דבריהם, וכל מטרתו להגיע לאמתה של תורה.
ובדבר מה ששאלת אם מותר לאכול בבית הכסא מעיקר הדין, א"כ מדוע אין ליטול ידים בבית הכסא, ע' בשו"ת יביע אומר ח"ג (סי' ב') דפירש דבר זה, בהיות שהטינופת נמצאת בזמן שבתו לעשות צרכיו עד שמושך את ידית המים, תורת בית הכסא עליו, ותו לא פקע, כבית הכסא שפינהו שאסור לקרות כנגדו, כמ"ש באו"ח (ר"ס פ"ג), וכתב מרן הב"י שם בשם רבינו יונה שאסורו מן התורה, דלא קרינן ביה מחניך קדוש ע"ש, וע' בשו"ת בית יהודה עיאש (או"ח סי' י') שכתב אפילו רחצוהו וניקוהו, כל שנדחה שעה אחת אין לו היתר לעולם, שאינו נקרא מחנה קדוש ע"ש, וה"ה לנטילת ידיים שם דלא קרינן ביה מחנה קדוש, אבל לענין אכילה ושתיה אין בעיא של והיה מחניך קדוש חוץ מלברך שם שאי אפשר, אבל האכילה והשתיה מותרת מעיקר הדין לאכול ולשתות שם, אלא שאין רגילות מחמת הברכה. וכן מחמת הרוח רעה, שבודאי מן הראוי שלא לאוכל בבית הכסא, אבל אינו מעיקר ההלכה לאסור בזה איסור גמור. ונפ"מ שהנכנס לשירותים יכול להשאיר את הסוכריה שבפיו, ואינו חייב להוציא הסוכרייה.
בברכת התורה ולומדיה
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
וראש ישיבת חזון עובדיה
בדרכי האבות
Active member
גם לדעת הזוהר יש להקל היום מכיון שאין טינוף בבית הכיסא שלנו ולכן אותה הרוח לא נמצאת.
יוסף דהן
Well-known member
אבל היום נוהגים להחמיר או טוב להחמיר ליטול ידיו רק אם נכנס לביה''כ אף שלא עשה צרכיו כלל כגון לקחת משם משהו כמבו' בילקו'י