כתב התשב"ץ סי' ק' להוכיח מלשון המשנה בשבועות כ"ט ע"א [וכעי"ז נדרים ט"ז ע"א] שהנשבע שלא לעשות סוכה לא חלה השבועה, ולכאורה הלא מלבד לילה ראשון אין חיוב ורק אם רוצה לאכול או לישון חייב לשבת בסוכה [עיי"ש שהוסיף שגם לא מוכרח לישון כי יכול לנמנם, וע"כ שמכיון שסו"ס אם אוכל וישן בסוכה מקיים מצווה נחשב נשבע לבטל את המצווה, ומזה הוכיח לנשבע שלא לייבם. ובסוף התשובה הביא משו"ת הרשב"א שהנשבע שלא לייבם חלה השבועה כיון שיכול לחלוץ. וביישוב הקושיא מהמשנה יתכן לדון ע"פ דברי הר"ן שכל שבעת הימים יהיה לו סוכה, אף שאינו חייב לשבת, וזה ניחא שהוי נשבע לבטל את המצווה וזה רק אם נימא שדברי הר"ן כפשטם שזה חיוב גמור; עי' מש"כ כאן.
נערך לאחרונה: