בילקו"י פורים עמ' שמ, פסק שתושב ירושלים שהתחייב בערי הפרזות בי"ד, ושוב חזר לירושלים בט"ו, יחזור לקיים את כל המצות בט"ו בלי ברכה
ובעמ' שמה, פסק שאם אחד בערי הפרזות קיים את כל המצות בעירו, ונסע לירושלים העיקר לדינא שאינו חייב לחזור לקיים המצות בירושלים אלא המחמיר תע"ב
מה החילוק בין רישא דמשמע שצריך לחזור ולקיים המצוות, לסיפא שאינו חייב? אולי יש לחלק בין אחד שעירו בירושלים והוא קיים את המצוות לא בעירו, וחזר לעירו. לבין מי שקיים את המצוות בעירו והלך לעיר אחרת?
ובעמ' שמה, פסק שאם אחד בערי הפרזות קיים את כל המצות בעירו, ונסע לירושלים העיקר לדינא שאינו חייב לחזור לקיים המצות בירושלים אלא המחמיר תע"ב
מה החילוק בין רישא דמשמע שצריך לחזור ולקיים המצוות, לסיפא שאינו חייב? אולי יש לחלק בין אחד שעירו בירושלים והוא קיים את המצוות לא בעירו, וחזר לעירו. לבין מי שקיים את המצוות בעירו והלך לעיר אחרת?