מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ושמחת בחגך (טז יד)
בגמ' במועד קטן יד: אמרינן, שאבל אינו נוהג אבילותו ברגל, משום שהעשה של "ושמחת בחגך" הוא עשה דרבים, ודוחה את האבילות שהיא רק עשה דיחיד. ומבואר חידוש, ששמחה חשובה "עשה דרבים" אע"פ שכל יחיד מקיים אותה בפני עצמו, כיון שכולם מחוייבים בה. והקשה בספר יד אליהו לרבי אליהו רגולר זצ"ל כללים אות ע' בענין עשה דרבים, דא"כ גם תפילין הוי עשה דרבים כיון שכולם חייבים בו, ונימא שידחה את העשה דיחיד של האבילות, ואמאי קי"ל דאבל אינו מניח תפילין.
ובספר עמק סוכות עמ"ס סוכה דף כה. כתב דתפילין אינו נקרא עשה דרבים משום דנשים אינן חייבות בזה. אמנם קשה על תירוץ זה, דהא גם בשמחה איכא למ"ד בקידושין לד: דנשים פטורות, ד"אשה בעלה משמחה", ומ"מ שפיר חשיב עשה דרבים ודוחה את האבילות. [ויש ליישב, שהרי באמת גם לנשים נדחית האבילות מפני הרגל, וקשה למ"ד דנשים פטורות משמחה, וע"כ דהכא אין הכוונה למצות "ושמחת בחגך", אלא לעצם שם רגל דיש בו שמחה וזה הוא המבטל את האבילות, וא"כ דבר זה הרי הוא שוה בכל].
ושמחת בחגך (טז יד)
בגמ' במועד קטן יד: אמרינן, שאבל אינו נוהג אבילותו ברגל, משום שהעשה של "ושמחת בחגך" הוא עשה דרבים, ודוחה את האבילות שהיא רק עשה דיחיד. ומבואר חידוש, ששמחה חשובה "עשה דרבים" אע"פ שכל יחיד מקיים אותה בפני עצמו, כיון שכולם מחוייבים בה. והקשה בספר יד אליהו לרבי אליהו רגולר זצ"ל כללים אות ע' בענין עשה דרבים, דא"כ גם תפילין הוי עשה דרבים כיון שכולם חייבים בו, ונימא שידחה את העשה דיחיד של האבילות, ואמאי קי"ל דאבל אינו מניח תפילין.
ובספר עמק סוכות עמ"ס סוכה דף כה. כתב דתפילין אינו נקרא עשה דרבים משום דנשים אינן חייבות בזה. אמנם קשה על תירוץ זה, דהא גם בשמחה איכא למ"ד בקידושין לד: דנשים פטורות, ד"אשה בעלה משמחה", ומ"מ שפיר חשיב עשה דרבים ודוחה את האבילות. [ויש ליישב, שהרי באמת גם לנשים נדחית האבילות מפני הרגל, וקשה למ"ד דנשים פטורות משמחה, וע"כ דהכא אין הכוונה למצות "ושמחת בחגך", אלא לעצם שם רגל דיש בו שמחה וזה הוא המבטל את האבילות, וא"כ דבר זה הרי הוא שוה בכל].
◆ ◆ ◆
והנה רש"י בכתובות ו. כתב דהטעם שאבל פטור מן התפילין, הוא משום דאבל מעולל בעפר קרנו ואין זה פאר לתפילין, ומבואר דהוי מדין ה"תפילין" דאין זה פאר להם לחובשם בשעת אבילות, ולא מדין האבילות. ולפי"ז לק"מ, דלא שייך כאן לומר דעשה דרבים של תפילין ידחה את האבילות, דאדרבה אין זה מדין האבילות אלא מדין התפילין עצמם.
אמנם רש"י בסוכה כה. כתב דהטעם הוא משום דכשמתפאר בתפילין מראה בעצמו שאינו אבל, מבואר דהוי מדין האבילות.
וכן מבואר בדברי המאירי במועד קטן טו. דהנה הגמ' שם מסתפקת האם מנודה אסור בתפילין כמו אבל, והקשו הראשונים מדוע לא פשטו שמנודה מותר בתפילין מהא סנהדרין סח. שנכנס בנו של רבי אליעזר לחלוץ לו תפיליו, אע"פ שהיה מבורך מאז מעשה תנורו של עכנאי, וכתב המאירי ליישב דמשום כבודו של רבי אליעזר פירשו בנידויו להקל בתפילין שהם עיקר גדול לתלמיד חכם, ויש רשות ביד המנדים להקל בדיני הנידוי במה שירצו, עי"ש. מבואר דהוי מדיני הנידוי ולכן יש להם כח לשייר, דאם הוי מדין כבוד התפילין אין שייך שיור בזה, וכמובן.
ולפי זה הדרא הקושיא לדוכתא, אי הוי מדיני האבילות יבוא עשה דרבים של תפילין וידחה עשה דיחיד של האבילות.
◆ ◆ ◆
ונראה לתרץ, דזה ודאי דעשה כזה שכל יחיד מקיים לעצמו אין זה עשה דרבים גמור שדוחה עשה דיחיד בקום ועשה, דלדחות עשה הוא רק כאשר קיום מצוה של רבים תלויה בזה, ולא כאשר היחיד מקיים "עשה דרבים" שכולם חייבים בו [ועי' ברא"ש מו"ק פ"ג סי' ג' שכבר כתב יסוד זה, דאי"ז עשה דרבים גמור כיון שאינו מזכה את הרבים באותו המעשה].
וכל מה דאמרינן דיבוא עשה דרבים של שמחה וידחה עשה דיחיד של אבילות, היינו משום דאבילות ושמחה לא יתכנו ביחד, וחד מהם מוכרח להדחות, שלא יחול כלל, ולענין האם יחול דין שמחה או דין אבילות בליבו, אין שייך כלל לומר שב ואל תעשה, כי שניהם סותרים גם בשב ואל תעשה, לכן אמרינן דעכ"פ יש עדיפות לעשה דשמחה משום דהוא עשה דרבים, ודוחה את האבילות, ושוב ממילא מותר גם בקום ועשה לעבור על דיני האבילות, דכיון שאינו אבל עכשיו, ממילא יכול לעבור על דיני האבילות, ולא שהמצות שמחה מתירה לו לעבור בקום ועשה על דיני האבילות, רק דמצות שמחה דוחה את האבילות שלא תחול עליו, ושוב ממילא מותר.
וכל זה שייך באבילות כנגד מצות שמחה, אבל בתפילין הרי אינו סותר לעצם האבילות ואינו יכול לגרום שתדחה האבילות, רק שיעבור על דיני האבילות בקום ועשה, בזה אינו נחשב עשה דרבים לדחות עשה דיחיד בקום ועשה, ואמרינן מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ושב ואל תעשה עדיף, דלדחות עשה בקום ועשה בעינן רק עשה דרבים גמור, שהקיום של הרבים תלוי באותו דבר.
◆ ◆ ◆
עוד יש לומר, דהנה בביאור הדבר ששמחה היא עשה דרבים, כתב רבינו יהונתן מלוניל במו"ק שם משום דהוי מצוה על כל ישראל, והיינו משום שכולם מחוייבים בזה, אמנם ברש"י כת"י במו"ק שם כתב וז"ל "שכל ישראל עושין ביחד שמחת יום טוב", הרי שהוסיף תיבת "ביחד", משום דסבירא ליה דעצם מה שכולם מחוייבים אין זה נחשב עשה דרבים, אלא משום דדרך השמחה היא באופן שכולם שמחים יחד ואי אפשר לשמוח כל הצורך לבדו, ואם אחד מן הציבור אינו שמח, הרי זה מגרע בשמחה של כל הציבור, ולכן מיקרי עשה דרבים.
ועי' בשיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפריס כאן, שכתב בדעת הסוברים דאבילות בדברים שבצנעא נוהג ביו"ט, "דלא מיקרי מועד עשה דרבים אלא לדברים שבפרהסיא, דהוה מילי דרבים", והביאור כנ"ל דהטעם דחשיב עשה דרבים היינו רק משום שפוגע בשמחת הרבים, [וגם להחולקים וסוברים דאף דברים שבצנעא הותרו, היינו משום דנדחית האבילות לגמרי, ועוד אפשר דסו"ס כל כמה שהיחיד שמח יותר הדבר מוסיף לאחרים ג"כ].
ולפי"ז לק"מ, דכל מה דחשיב שמחה עשה דרבים היינו משום דשמחת היחיד שייכת לשמחה של הרבים, וכנ"ל, משא"כ תפילין שהיא מצוה על כל יחיד בפני עצמו, אין זה חשוב עשה דרבים.