נשמח למקור, ומי ניקד את זה. הרמב"ם או המוציא לאור?!
הניקוד הוא לא של 'המוציא לאור'.
יש דיון האם הוא של הרמב"ם בעצמו או של מישהו אחר, אבל זה ודאי ניקוד קדום מאוד מזמן הראשונים, והמנקד ניקד איך ששמע והיה רגיל.
ודאי שזה עדיף מניקוד של חכמי הספרדים בדור האחרון...
מניין לך שבאמת צריך לכתוב עם וא"ו? יש המון מילים שהניקוד הוא כך, לדוגמא המילה "כל", פעם ראית עם וא"ו ??!!
'כל' זה 'בסמיכות, ולכן זה בחולם.
כל המילים האחרות בתלמוד שהם בחולם - הם מלאות, דוק ותשכח. וכבר הבאתי לך לעיל שהרמב"ם ניקד מר בקמץ, ותו לא מידי.
ראיתי באחד הקבצים ת"ח אחד שכתב כך:
הרמב"ם בפהמ"ש שבת פ"א כתב ושם 'אלבכאר' הבל. וכן תרגם המדריך המספיק בערך הבל 'בכאר' עי"ש. והרס"ג בפירושו לקהלת בתחלתו כתב וז"ל ואנחנו מעדיפים [לפרש מלת הבל] 'מסתחיל' 'ומתלאשי' [כולה ונאפס], 'והאלבכאר' הנֶאֶפס הכולה ידוע בלשון האבות הבל, הבל תינוקות של בית רבן, כדי שיהבילו, לפי שכונתו מה שאין לו קיום ולא תמידיות שהוא איפוא כולה ונאפס עי"ש.
ומבואר שהמלה הֶבֶל האמורה בקהלת היא אותה כונה ומובן המלה הֶבֶל המוזכרת בחז"ל גבי מוסיף הבל, והכונה לכל דבר שהוא כעשן כלה כאד העולה מן החום וכהבל פיו של האדם וכדומה, וא"כ עיקר ניקוד מלה זו כמו הבל שבמקרא.
וכן מתבאר מדברי מדרש רבה קהלת בתחלתו: ר' הונא בשם ר' אחא אמר וכו' דוד אמר אדם להבל דמה, לאיזה הבל אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש בא שלמה בנו ופירש הדא הוא דכתיב הבל הבלים אמר קהלת ע"כ. ופירש מהרז"ו וז"ל ודעת המדרש שהבל פירושו אויר של חום והוא לשון חכמים במסכת שבת דבר שמוסיף הבל ושאינו מוסיף הבל ע"כ, ומבואר שהניקוד הוא בסגול כמו אדם להבל דמה.
