מתנה בשבת

[abc123]

שלום לכבוד @הרב שמעון ללוש
בעניין מתנה בשבת כאשר זה לצורך מצוה. האם ההיתר לצורך מצוה זה עצם זה שספר קודש הוא המתנה ובעתיד ילמדו בו (גם אם לא בשבת) או רק אם זה שהנתינה בשבת תעזור יותר כגון שילמדו בשבת, או שיותר קל להגיע לבן אדם זה המצוה?

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
ביסוד ההיתר שכתבו בזה הפוסקים, לגבי חתן או חתן בר מצוה שדורש ומקבל מתנה, היה מדובר בכלים או דברי מאכל, ולא בספרים, ואעפ"כ כתבו הפוסקים סמך להקל מחמת שהוא לשמחת חתן וכלה, וכן לכבוד התורה (שדורש ומקבל מתנה), ולעודד את חתן הבר מצוה שישקוד על תלמודו. אלא שבדורות אחרונים הוסיפו טעם לשבח, לפי המנהג שהתקבל ליתן לחתן ספרי קודש במתנה, כך שאפשר שילמוד בהם גם בשבת, ודומה לדברי מאכל שמותר מפני שיש בהם צורך היום.

בברכה רבה

 

[abc123]

רציתי יותר להבין, האם העידוד הוא המצוה שבדבר ויסוד ההיתר. או עצם הספר קודש.
ולמה אני שואל? למשל במקרים שאין את העידוד אלא פשוט לתת מתנה ספר קודש, האם זה מצוה בפני עצמה שתתיר מתנה בשבת, כמו כן האם זה שבשבת יותר נח לתת לאדם אז זה גם בגדר המצוה?

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
כיון שבנתינת ספר קודש יש זכות שילמד בזה אח"כ, יש בזה מצוה,
ובפרט שיכול להשתמש בו גם בשבת, כך שזה דומה לדבר מאכל,
אולם בלאו הכי כתבו הפוסקים שלכתחילה יקנה לו מבעוד יום.

בברכה רבה

 

[abc123]

אם עושה את המתנה הזו לא לשם מתנה אלא לזיכוי הרבים, שילמדו בספר הזה תורה, אלא שכיוון שמוגבל בכמות מעדיף לתת לקרוביו, האם בעייתי? (מדובר כשלא הקנה מע"ש).

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
בזה אין חשש,
כל הבעיה במתנה זה כשנותן לו בסגנון רשמי לשם מתנה, אבל כשנותן לחברו איזה חפץ בסתמא, כגון שמתארח אצלו ווכשרואהו מתעניין בחפץ מסויים אומר לו 'לי אין בו שימוש אם אתה רוצה תיקח אותו בשבילך' וכדומה, אין בזה גדר של מתנה האסורה בשבת, אלא זו מסירה שמוסר אליו שישתמש וישאר אצלו, אבל אין כוונת הקנאה בגדרי מקח וממכר באופן ניכר, ולפע"ד מסגנון דברי הפוסקים בכהאי גוונא לא גזרו. (בדומה ל'אל יאמר הלויני אלא השאילני', ודו"ק).

 

[abc123]

אם עושה את המתנה הזו לא לשם מתנה אלא לזיכוי הרבים, שילמדו בספר הזה תורה, אלא שכיוון שמוגבל בכמות מעדיף לתת לקרוביו, האם בעייתי? (מדובר כשלא הקנה מע"ש).

ב"ה
בזה אין חשש,
כל הבעיה במתנה זה כשנותן לו בסגנון רשמי לשם מתנה, אבל כשנותן לחברו איזה חפץ בסתמא, כגון שמתארח אצלו ווכשרואהו מתעניין בחפץ מסויים אומר לו 'לי אין בו שימוש אם אתה רוצה תיקח אותו בשבילך' וכדומה, אין בזה גדר של מתנה האסורה בשבת, אלא זו מסירה שמוסר אליו שישתמש וישאר אצלו, אבל אין כוונת הקנאה בגדרי מקח וממכר באופן ניכר, ולפע"ד מסגנון דברי הפוסקים בכהאי גוונא לא גזרו. (בדומה ל'אל יאמר הלויני אלא השאילני', ודו"ק).

הדוגמא שהרב הביא היא קשורה לשאלה הזו? כי פה לא דובר באקראי. דובר שלוקח נגיד ספרי קודש שקנה ממש לשם זיכוי הרבים, ומחלק אותם בשבת, אלא שאולי יש כאן איזשהו עניין של מתנה כי נותן למקורביו כי מוגבל...