שלום וברכה
מנהג הספרדים לכסות את ספר התורה במפה בשעת הברכות בין גברא לגברא, ואם משוררים או שהיו צריכים בשעת הצורך להפסיק בדרשה וכיו"ב יסגרו הספר תורה ולא יסתפקו במפה.
מרן בשו"ע (סימן קלט סעיף ה) כתב נהגו לכסות הכתב בסודר, בין גברא לגברא. והרמ"א כתב שם ובמדינות אלו נהגו שהיא מגוללת בין גברא לגברא, וכן עיקר.
ובהלכה ברורה (שם) כתב אחר שסיים הקריאה בתורה יסגור העולה לתורה את ספר התורה ויברך ברכה אחרונה כשספר התורה סגור.
ומנהג הספרדים ועדות המזרח שלא לסגור את ספר התורה אלא מכסים הכתב במטפחת ספר התורה ונשאר כתב ספר התורה מכוסה עד שיעלה העולה שלאחריו.
והאשכנזים נהגו לסגור את ספר התורה ונשאר הספר תורה סגור עד שיעלה העולה שלאחריו. ולמנהגם אין צריך גם לסגור את ספר התורה וגם לכסותו ורק אחר שעלה השביעי לתורה נוהגים גם לסגור את ספר התורה, וגם לכסותו בשעה שאומרים חצי קדיש. וכן אם מפסיקים בין עליה לעליה כדי לשיר לכבוד חתן או כדי לעשות מי שבירך לעולה נוהגים גם לסגור הספר תורה וגם לכסותו.
ויש שנהגו תמיד גם לסגור הספר תורה וגם לכסותו. ובספרי תורה של הספרדים שיש להם תיק נוהגים רק לכסות הכתב בין עולה לעולה, ורק אחר שעלה השביעי ואומרים חצי קדיש נוהגים לסגור את ספר התורה.
וכ"כ מרן הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף (סימנים קמה-קמו סעיף י) יש מקומות שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או לכבוד בעלי ברית, וחתן בר - מצוה לפני עלייתם לתורה. ונכון לסגור את הספר תורה בעת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בעת השירה]. אבל לא יאריכו בשירה, ולא יטריחו יותר מדאי על הצבור. וכבר פשט המנהג בכל המקומות לומר מי שברך לעולה לספר תורה, ולא חששו בזה להפסק. ויש המאריכים מאד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו', וגורמים לטורח צבור. ואין לעשות כן. ועוד כתב (שם בסעיף ח) כתב קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה עומד הרב ומפרש את הפסוקים בלשון שהקהל מבין, בין גברא לגברא, יש להם על מה שיסמוכו במנהגם זה, שדוקא לעשות תקנה בדרך של חיוב ולתרגם את הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה לא רצו חז"ל להנהיג כן, מה שאין כן באופן זה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים נכון שיסגרו את הספר תורה, ולא יסתפקו בהנחת מטפחת על כתב הספר תורה. ע"ש.
בברכה רבה
