ניסיך שבכל עת חרבות ברזל

[ירושלמי של מרן]

מספר ר' אלי שושן מביתר:
כל מה שאסרה תורה התירה לך כנגדו...
אני אברך תושב ביתר, וכחלק מהתיקון שלי בחיים נגזר עלי לסבול צער גידול בנים.
אחד מבני, יאיר, פרש ל''ע מדרכי התורה.
יש המכנים זאת ''יצא בשאלה'', אני קורא לזה ''יצא בהשאלה''.
יען כי נשמתו הושאלה באופן זמני לכוחות הס''א, עד כי יבוא אי''ה היום ותפקחנה עיניו,
ותעבור עליו רוח טהרה לשוב לאביו שבשמים.
למזלי הטוב, יאיר הוא בעל שכל חריף וגם אדם ישר בטבעו, ושלא כמו רבים מחבריו,
הוא אינו מרמה את עצמו להאשים אותי ואת בני ביתי בחליו ובקשייו.
הוא יודע כי היצר לכד אותו ברשתו והוא מתקשה להתגבר עליו.
את אביו ואמו הוא מכבד, הוא משתף אותנו בעובר עליו, ובבית הוא משתדל בכל יכלתו
להמנע מלצער אותנו.
בערב חג הסוכות שאלתי את יאיר מה התוכניות שלו לימי החג.
הוא ענה לי שבחג הראשון הוא מתכוון להיות עמנו בבית, ואילו בשמחת תורה הוא
מתכוון להיות עם חברים בדרום...
משום מה לבי התקומם. למרות הכל, שמחת תורה... גם הרגשה רעה התלוותה למחשבות
אלו, הרגשה עמומה וכבדה שלא ידעתי לפרשה כהוגן.
אמרתי ליאיר שאני מבקש ממנו שיעשה עמי טובה, אני מתחנן שגם בחג שמחת תורה
יהיה עמנו בבית.
יאיר לא מיהר להסכים.
יש מסיבה גדולה, ''משהו בינלאומי, מסיבת טבע'', זה לא דבר שרואים כל יום... הוא לא
מוכן להפסיד.
שאלתי את יאיר מה יש שם במסיבה הכל כך נחשקת, ולמרבה הבושה הוא הסביר לי כי
מביאים עגל זהב ענק של ע''ז, ורוקדים מסביבו אחרי ששותים לשכרה, וכו'.
מעי התהפכו לשמוע על ''תוכנית'' שכזו לשמחת תורה, אבל כבשתי את רגשותי, ואמרתי
ליאיר: הגמרא אומרת שכל מה שאסרה התורה, היא גם התירה כמותו: אסרה לאכול דם
אך התירה אכילת כבד; אסרה אכילת חֵ לב בהמה אך התירה חלב חיה; אסרה חזיר, אך
התירה מוח של שיבוטא, וכן הלאה. הבה ונחפש תחליף להנאות שאתה מחפש לעשות
באיסור, ונמצא דרך לעשותם בהיתר, כאן בבית, העיקר שלא תצטרך לנסוע למסיבה
המזעזעת הזו בדרום...
יאיר הביט בי מופתע, איך בדיוק הוא יהנה בהיתר בשמחת תורה?
אמרתי לו כך:
פה בקצה הרחוב יש בית כנסת גדול של חב''ד.
בשמחת תורה נשפך שם אלכוהול כמים, שותים לשכרה ורוקדים עד כלות הנפש.
אתה הרי למדת בישיבות ליטאיות וגדלת על ההשקפה ש''חב''ד זה עבודה זרה'', אז הנה
לך הכל יחד: ריקודים ללא גבול, אלכוהול כמים, ועבודה זרה... כל מה שרצית, ובהיתר...
]מחובתי להבהיר, ח''ו אין לי דבר נגד חב''ד, ולהיפך. רק השתמשתי בהשאלה בביטוי המיתולוגי הזה כדי לשכנע
את יאיר[. יאיר שמע את הדברים, חשב מעט, ואח''כ הודיע לי שהוא מוכן לתוכנית
החילופית, אך בתנאי שיתאפשר לו לארח חבר בבית, אותו חבר שעמו תכנן לנסוע
למסיבה בקיבוץ רעים...
וכי ברירה יש בידי? הבעתי את הסכמתי.
בהושענא רבה אחר הצהריים הגיע הצמד, יאיר יחד עם חברו, אדם.
הזמנתי אותם לסוכה לסעודת חג, אבל אמרתי להם שלפני הסעודה צריך לברך על
הלולב. גם אם הם לא מקפידים כל כך, אבל אני מקפיד ביותר על תשעים אמנים ליום,
ועדיין חסרים לי כמה...
שני החברים ברכו על הלולב, כאשר אדם מברך גם שהחיינו...
אחר כך הם חבטו את הערבות כנהוג, ונטלו ידיים לסעודה דשנה עם ברכת ''לישב
בסוכה''.
אחרי שאכלו ושתו כהוגן פנינו ''להיפרד מן הסוכה'', שתינו יין טוב, ופצחנו בריקוד
מסביב לשולחן. האווירה היתה טובה ואדם החזיק בידו את הלולב ורקד ורקד...
אחרי מנוחה שלחתי את הצמד לבית הכנסת חב''ד כפי שסוכם, שם הם השתלבו מצוין
בתוך הקהל, ובשעה מאוחרת הם שבו הביתה למנוחה.
בבוקר של שמחת תורה התעוררנו יחד עם כל בית ישראל לקול האזעקה המייללת...
אדם שש על ההזדמנות, ''פיקוח נפש'' ! ואץ לפתוח את מכשיר הטלפון.
עברו מס' דקות ואדם חזר מהחדר, מראהו משונה, פניו מחליפות צבעים.
לפתע הוא קפץ לעברי והתחיל לחבק אותי, בתחילה חשבנו שדעתו נשתבשה עליו...
האזעקה מייללת והוא מצא לו זמן להמטיר חיבוקים ונשיקות...
אך אדם החל לזעוק בקול ניחר:
המסיבה הארורה! תודה! תודה לך! הצלת את חיינו!
ה''כיבוד הורים'' של יאיר הציל את חייו ואת חיי מייסורי איוב ומיתה משונה...
הריקודים של הקפות היום כבר נשאו אופי אחר, זה כבר לא היה הענין של אלכוהול...
אדם גם הפך לכוכב הערב בביהכנ''ס כמי שיודע לספק חדשות מהמקור, ה''י.
למחרת בבוקר, אסרו חג, אדם ביקש להניח תפילין לפני הפרדו מאיתנו לשלום.
ואילו יאיר הכריז:
אבא, יהיה מה שיהיה, אני - נשאר בבית!

 

[ציון ש]

מספר ר' אלי שושן מביתר:
כל מה שאסרה תורה התירה לך כנגדו...
אני אברך תושב ביתר, וכחלק מהתיקון שלי בחיים נגזר עלי לסבול צער גידול בנים.
אחד מבני, יאיר, פרש ל''ע מדרכי התורה.
יש המכנים זאת ''יצא בשאלה'', אני קורא לזה ''יצא בהשאלה''.
יען כי נשמתו הושאלה באופן זמני לכוחות הס''א, עד כי יבוא אי''ה היום ותפקחנה עיניו,
ותעבור עליו רוח טהרה לשוב לאביו שבשמים.
למזלי הטוב, יאיר הוא בעל שכל חריף וגם אדם ישר בטבעו, ושלא כמו רבים מחבריו,
הוא אינו מרמה את עצמו להאשים אותי ואת בני ביתי בחליו ובקשייו.
הוא יודע כי היצר לכד אותו ברשתו והוא מתקשה להתגבר עליו.
את אביו ואמו הוא מכבד, הוא משתף אותנו בעובר עליו, ובבית הוא משתדל בכל יכלתו
להמנע מלצער אותנו.
בערב חג הסוכות שאלתי את יאיר מה התוכניות שלו לימי החג.
הוא ענה לי שבחג הראשון הוא מתכוון להיות עמנו בבית, ואילו בשמחת תורה הוא
מתכוון להיות עם חברים בדרום...
משום מה לבי התקומם. למרות הכל, שמחת תורה... גם הרגשה רעה התלוותה למחשבות
אלו, הרגשה עמומה וכבדה שלא ידעתי לפרשה כהוגן.
אמרתי ליאיר שאני מבקש ממנו שיעשה עמי טובה, אני מתחנן שגם בחג שמחת תורה
יהיה עמנו בבית.
יאיר לא מיהר להסכים.
יש מסיבה גדולה, ''משהו בינלאומי, מסיבת טבע'', זה לא דבר שרואים כל יום... הוא לא
מוכן להפסיד.
שאלתי את יאיר מה יש שם במסיבה הכל כך נחשקת, ולמרבה הבושה הוא הסביר לי כי
מביאים עגל זהב ענק של ע''ז, ורוקדים מסביבו אחרי ששותים לשכרה, וכו'.
מעי התהפכו לשמוע על ''תוכנית'' שכזו לשמחת תורה, אבל כבשתי את רגשותי, ואמרתי
ליאיר: הגמרא אומרת שכל מה שאסרה התורה, היא גם התירה כמותו: אסרה לאכול דם
אך התירה אכילת כבד; אסרה אכילת חֵ לב בהמה אך התירה חלב חיה; אסרה חזיר, אך
התירה מוח של שיבוטא, וכן הלאה. הבה ונחפש תחליף להנאות שאתה מחפש לעשות
באיסור, ונמצא דרך לעשותם בהיתר, כאן בבית, העיקר שלא תצטרך לנסוע למסיבה
המזעזעת הזו בדרום...
יאיר הביט בי מופתע, איך בדיוק הוא יהנה בהיתר בשמחת תורה?
אמרתי לו כך:
פה בקצה הרחוב יש בית כנסת גדול של חב''ד.
בשמחת תורה נשפך שם אלכוהול כמים, שותים לשכרה ורוקדים עד כלות הנפש.
אתה הרי למדת בישיבות ליטאיות וגדלת על ההשקפה ש''חב''ד זה עבודה זרה'', אז הנה
לך הכל יחד: ריקודים ללא גבול, אלכוהול כמים, ועבודה זרה... כל מה שרצית, ובהיתר...
]מחובתי להבהיר, ח''ו אין לי דבר נגד חב''ד, ולהיפך. רק השתמשתי בהשאלה בביטוי המיתולוגי הזה כדי לשכנע
את יאיר[. יאיר שמע את הדברים, חשב מעט, ואח''כ הודיע לי שהוא מוכן לתוכנית
החילופית, אך בתנאי שיתאפשר לו לארח חבר בבית, אותו חבר שעמו תכנן לנסוע
למסיבה בקיבוץ רעים...
וכי ברירה יש בידי? הבעתי את הסכמתי.
בהושענא רבה אחר הצהריים הגיע הצמד, יאיר יחד עם חברו, אדם.
הזמנתי אותם לסוכה לסעודת חג, אבל אמרתי להם שלפני הסעודה צריך לברך על
הלולב. גם אם הם לא מקפידים כל כך, אבל אני מקפיד ביותר על תשעים אמנים ליום,
ועדיין חסרים לי כמה...
שני החברים ברכו על הלולב, כאשר אדם מברך גם שהחיינו...
אחר כך הם חבטו את הערבות כנהוג, ונטלו ידיים לסעודה דשנה עם ברכת ''לישב
בסוכה''.
אחרי שאכלו ושתו כהוגן פנינו ''להיפרד מן הסוכה'', שתינו יין טוב, ופצחנו בריקוד
מסביב לשולחן. האווירה היתה טובה ואדם החזיק בידו את הלולב ורקד ורקד...
אחרי מנוחה שלחתי את הצמד לבית הכנסת חב''ד כפי שסוכם, שם הם השתלבו מצוין
בתוך הקהל, ובשעה מאוחרת הם שבו הביתה למנוחה.
בבוקר של שמחת תורה התעוררנו יחד עם כל בית ישראל לקול האזעקה המייללת...
אדם שש על ההזדמנות, ''פיקוח נפש'' ! ואץ לפתוח את מכשיר הטלפון.
עברו מס' דקות ואדם חזר מהחדר, מראהו משונה, פניו מחליפות צבעים.
לפתע הוא קפץ לעברי והתחיל לחבק אותי, בתחילה חשבנו שדעתו נשתבשה עליו...
האזעקה מייללת והוא מצא לו זמן להמטיר חיבוקים ונשיקות...
אך אדם החל לזעוק בקול ניחר:
המסיבה הארורה! תודה! תודה לך! הצלת את חיינו!
ה''כיבוד הורים'' של יאיר הציל את חייו ואת חיי מייסורי איוב ומיתה משונה...
הריקודים של הקפות היום כבר נשאו אופי אחר, זה כבר לא היה הענין של אלכוהול...
אדם גם הפך לכוכב הערב בביהכנ''ס כמי שיודע לספק חדשות מהמקור, ה''י.
למחרת בבוקר, אסרו חג, אדם ביקש להניח תפילין לפני הפרדו מאיתנו לשלום.
ואילו יאיר הכריז:
אבא, יהיה מה שיהיה, אני - נשאר בבית!

מרגש ממש!!
פעם ראשונה ששמעתי את הסיפור המלא וואו גדול.

 

[nati]

מביאים עגל זהב ענק של ע''ז, ורוקדים מסביבו אחרי ששותים לשכרה, וכו'.

רק בגלל המשפט הזה אני מעדיף לא להאמין לסיפור

 

[יצחק כהן הי"ו]

באגב מגיעים למורנו הראשון לציון שליט"א כל הזמן אנשים עם סיפורים שהיו שם פשוט מבהיל.

 

[ציון ש]

באגב מגיעים למורנו הראשון לציון שליט"א כל הזמן אנשים עם סיפורים שהיו שם פשוט מבהיל.

נו... אז שתף אותנו במבחר מהסיפורים

 

[במאמר פיו]

שאלתי את יאיר מה יש שם במסיבה הכל כך נחשקת, ולמרבה הבושה הוא הסביר לי כי
מביאים עגל זהב ענק של ע''ז, ורוקדים מסביבו אחרי ששותים לשכרה, וכו'.

האם הכוונה היא לפסל שהיה שם?
כי עגל זהב? היה שם עגל זהב? באמת?
אם כן- ואוו..

 

[מתגעגע]

האם הכוונה היא לפסל שהיה שם? כי עגל זהב? היה שם עגל זהב? באמת? אם כן- ואוו..

הכוונה אכן לפסל שהיה שם רק שהוא זהוב, לכן משתמשים בביטוי הזה

 

[בנימין לוריא]

ניתן לשמוע כאן את הסיפור מכלי שני.

 

[בנימין לוריא]

 

[בנימין לוריא]

 

[בנימין לוריא]

הרב זמיר כהן מספר על משפחה שניצלה בזכות שמירת שבת.
ניתן לצפות כאן.

 

[בנימין לוריא]

 

[יצחק משען]

אגב, החיילים בתוך עזה בלי פלאפונים, נכון לעכשיו הם יושנים בטנקים, אין פיג'מה ולא נעלי בית ולא מקלחת חמה, אוכלים מנות קרב, כי לשם אי אפשר להיכנס לפנק אותם, ההורים לא יודעים כלום מה איתם, חוץ ממה שהרס"ר שולח בקבוצות שלהם עדכונים מלמעלה איפה הכוחות נמצאים
היום שאמר לי את זה האבא של החייל אמרתי לעצמי איפה אנחנו הולכים עם הטלפון לאיפה שרוצים... יושנים במיטה כמו אבועלי, לא מפחדים מטיל נ.ט שיכול להגיע בהפתעה ח"ו בלי אזעקה

 

[בנימין לוריא]

* איך ניצלו מתפללי בית הכנסת מהמחבלים
* הרב בנימין חותה מספר על המוות קליני

 

[מתגעגע]

הצג קובץ מצורף 14090
אגב, החיילים בתוך עזה בלי פלאפונים, נכון לעכשיו הם יושנים בטנקים, אין פיג'מה ולא נעלי בית ולא מקלחת חמה, אוכלים מנות קרב, כי לשם אי אפשר להיכנס לפנק אותם, ההורים לא יודעים כלום מה איתם, חוץ ממה שהרס"ר שולח בקבוצות שלהם עדכונים מלמעלה איפה הכוחות נמצאים
היום שאמר לי את זה האבא של החייל אמרתי לעצמי איפה אנחנו הולכים עם הטלפון לאיפה שרוצים... יושנים במיטה כמו אבועלי, לא מפחדים מטיל נ.ט שיכול להגיע בהפתעה ח"ו בלי אזעקה

תיקון טעות קטנה: עם הבת זוג שלו בתל אביב

 

[אלעד. ע]

את הסיפור הבא שמעתי מכלי ראשון.
הסיפור המופלא של הצלת כפר מימון ביום שמח"ת.
בית העלמין של "כפר מימון שוכן" בחלקו האחורי של המושב, ומשם בחרו המחבלים להיכנס.
אחד מחברי כיתת הכוננות (מ. ר.) של המושב שזיהה אותם מרחוק, עמד באקדח מול כארבעים מחבלים והבין שזה לא עסק, אך אין לו משהו אחר לעשות, התקשר לבני ביתו והודיעם שאינו יודע מה יהיה, אבל שהם לפחות ינעלו את עצמם בממ"ד.
בעודו רואה את עשרות המחבלים מתקרבים, עבר מעליהם מסוק של צה"ל.
המחבלים ירו על המסוק נ"ט, שפגע בו וגרם לו לנזק קל, אך נאלץ לנחות בדחיפות, כאשר מעליו קופצים ארבעים חיילים צנחנים.
המסוק שניסה שוב להתרוממם נורה פעם נוספת והושבת.
קרב של 5 שעות התנהל מול המחבלים שם, בפתחו האחורי של המושב, שבסופו חוסלו כל המחבלים.
לא קשה לנחש מה היה קורה אלמלא, חלילה, לא היו יורים נ"ט על המסוק או שלא היו פוגעים בו או שהיו פוגעים בו בצורה אחרת...
אז מי ששואל איפה היה אלקים? התשובה היא חד משמעית - כאן!!!
גם אם איננו מבינים..


****
בס"ד ג' מרחשוון התשפ"ד יום הילולת מרן הגרע"י זצ"ל וזיע"א
נס הצלתו של ערן בוסקילה הי"ו
ערן בוסקילה – מתגורר במושב זמרת שבעוטף עזה, מגולל את סיפור הצלתו במלחמת שמחת תורה.
"אני עובד כבר למעלה מעשור בכבאות והצלה של מחוז אשכול" מספר ערן, "והשבת, כמו כל שבת שמגיעה התורנות שלי, יצאתי בשבת בבוקר מן הבית בשעה 6:20".
"בכל אותן השנים", נאנח ערן, "כאב לי מאד על חילול השבת שאני נאלץ לעשות (לצורכי היתר, אך עם זאת קדושת השבת חזקה עלי), ולכן החלטתי להמעיט ככל האפשר בחילולי שבת, ובמקום להגיע לתחנה שלי ברכב, אני שוכר נהג מונית ערבי ומשלם לו על כך מכיסי הפרטי".
באותה שבת, לא רואה ערן את אורות המונית מבצבצים מבעד לשער המושב, ונכנס חשש בליבו על כך שאולי יהיה עיכוב ויצטרך להתקשר למפקד התחנה ולהוסיף חילול שבת מיותר.
בניסיון לדחוק את הקץ, המשיך לעבר השער כשמטרים ספורים לפני הגיעו לשער, נשמע מטח טילים כבד מאד אשר לא ראה כמותו, ובתוך כל זאת, נשמע גם "צבע אדום" במושב. ערן רץ להתגונן ולמצוא מחסה במיגונית קרובה מחוץ למושב.
"תוך כדי ניסיון להתאושש מהבוקר המוזר הזה, נכנסת למיגונית ערבייה עטופה בבגדי הערבים המסורתיים, ההלם הראשוני שאוחז בי מתפוגג כשאני רואה אחריה נכנס הנהג הערבי שלי. הנהג מתנצל על האיחור ומסביר, שזוהי כלתו, ובגלל שהיא קיבלה רישיון כעת, ביקשה להצטרף לנסיעה והיא תנהג, וזוהי סיבת האיחור".
בינתיים מתקשר ערן למפקד התחנה ומודיע לו שבשל המצב הוא מתעכב. "מפקד התחנה אמר שנחכה להפוגה קלה ונצא, והוסיף שכדאי שלא ניסע מהדרך הרגילה דרך סעד עלומים ובארי אלא נסע מהצד השני – מכיוון אופקים (הארכת הדרך באופן משמעותי)". אף לא אחד מכל ארבעת האנשים ההם הבינו את גודל הארוע המתרחש מתחת לרגליהם.
"ההפוגה לא הגיעה, אמרתי לנהג, בוא נצא, ומבקש מהנהג לנסוע מהצד השני, וכי הוא יקבל על כך תשלום נוסף. הנהג הערבי, לא הקשיב לי ופנה שמאלה לכיוון קיבוץ סעד במקום ימינה לכיוון נתיבות ואופקים. משום מה, אחרי כעשרים מטר, שינה דעתו, ומעצמו עשה פרסה, ונסע מהכיוון השני".
"זוהי ההצלה הראשונה שלי" מספר ערן, "אם היה ממשיך הנהג עוד שתי דקות נסיעה, לא הייתי מדבר איתכם היום, שם עמדו מחבלים וירו בכל מי שזז".
"הדרך התארכה לה, ובהגיענו לצומת 'מגן', אנחנו רואים שיירה של אופנועים חולפת על פנינו לבושי שחורים וסרט קשור לראשם, ומרססים אותנו בירי אוטומט. הרכבים שלפנינו ושלאחרינו נפגעו ונהרגו. ברכב שלנו פגעו ששה כדורים, אך אף אחד מאיתנו לא נפגע ברוך ה'".
"אני צועק לנהג: סע ימינה ונברח מפה!" נזכר ערן ברגש. אך הרכב לא זז!
"היום קיבלתי צילום מאותם הרגעים, אחד הכדורים פגע במיכל הדלק שהתרוקן, וזה מה שתקע את הרכב. לא תאמינו. אבל זה היה נס ההצלה השני שלי. כי אם המחבלים היו רואים שהרכב ממשיך לנסוע הם היו חוזרים ומוודאים הריגה. הרכב נתקע הם סברו שנפגענו".
"ירדנו מהרכב, ורצנו רץ לעבר מיגונית סמוכה. עודני המום מכמות האנשים שנמצאים בה, וצורח לעברם, יש כאן מחבלים שיורים על כולם – לברוח!!!".
"כולם נסעו לכיוון קיבוץ רעים, לתוך התופת, חוץ מזוג שנסעו לכיוון ההפוך לעבר האוגדה. עלינו שלושתנו: אני, הנהג הערבי וכלתו שהיתה רעולה, לאותו רכב יחיד שנסע הפוך. בעלי הרכב מאד נלחצו מהדמויות הערביות שעלו איתנו, אך הרגעתי אותם שהם קשורים אליי".
"באופק אני רואה עמדה צבאית, ומבקש מהנהג לעצור שם. אני יורד וזועק לעבר החיילים שיש כאן מחבלים על אופנועים שמרססים את כולם".
החיילים נסעו מיד, והשאירו חייל בודד לשמור על הכניסה למפקדה.
בינתיים נכנס ערן וכל השאר לחפש מחסה במפקדה, שנראה ישנה למדי למה שמתרחש בחוץ.
"אני מבין שצריך לעשות משהו" משחזר ערן, "אני מתחיל להעיר חיילים ומכניס אותם ישירות לרגעי האימה, אך הם בלי נשק".
ערן, רואה קבוצה נוספת של מחבלים מתקרבת ומנסה בתסכול רב למצוא חיילים עם נשק להציל את המצב. בינתיים הצרורות מתחילות לפלח את האויר, ערן מבין שרגעיו ספורים, והוא מתחיל לברוח ולחפש מחסה.
"ראיתי בנין גבוה והתחלתי לטפס עליו מבחוץ, כדי להסתתר בגג. הגעתי לגג מתנשף. מנסה להבין מה קורה פה, וממאן להאמין שזה לא חלום".
ערן מתחבא בגג בצד בו המעקה מכסה ומסתיר אותו מחד, ומאידך מדחסי מזגן פולטים עליו חום ויובש.
הטלפון שלו נשאר במונית עד עכשיו... כך שהוא והבורא לבדם יודעים מה קורה איתו, כשבמקביל, בין האנשים שעוד נותרו בסביבה הוא מוגדר "נעדר".
לאחר זמן מה של התאוששות, ערן מרים ראש כדי לראות מה קורה שם למטה, והוא שומע כדור שחולף לו ליד הראש.
ערן, מרכין ראש ושב למחבואו עד יעבור זעם, ויגיעו חיילים לטפל באירוע, מה שלא כל כך קורה. בינתיים יש לערן די הרבה זמן להרהורים אך גם די הרבה תסכול חשש ופחד שלא מותירים לו הרבה סבלנות.
לאחר זמן ממושך, ערן זוחל על ידיו הגרומות לצד השני של הגג, שם אינו צריך להרים ראש, אך עוד לא הגיעה העת.
כשמונה שעות (בערך בשעה שלוש בצהריים), שהה ערן על הגג עד שהוא רואה ג'יפ צה"לי מגיע למקום, הוא מנסה לסמן לחיילים שיורדים ממנו על קיומו, אך הם לא רואים אותו.
לאחר נסיונות חוזרים, מזהה אותו דווקא הנהג בג'יפ ומסמן לו לקפוץ.
"לקפוץ, זה אומר למות מנפילה במקום למות מירי מחבלים..." מתאר ערן, זה בנין בגובה של כמה קומות. אך כדי לא לאבד את ההזדמנות הוא מתחיל לרדת בזהירות מהגג, שלאחר מכן, יתברר כי גג בית כנסת הוא זה, וקדושת המקום שמרה עליו.
ברגע שהוא מתחיל לרוץ לעבר הג'יפ, שוב צרור נשמע לעברו ומפספס אותו. היה זה כמעט אסון כפול, כאשר חיילי הג'יפ סברו בטעות שהוא עצמו מחבל וסגרו את דלתות הג'יפ.
ערן, ברגע האחרון, פותח את דלת הג'יפ בכח וקופץ לתוכו וזועק לעברו "מה אתם עושים? אני יהודי!". הג'יפ מתחיל לדהור הרחק משם, לעבר מקום מבטחים, שם הצליח ערן לתקשר עם אימו ואשתו, שהודו ואמרו כולם כי זכות השבת הקדושה שמרה עליו.
את הסיפור הזה סיפר ערן כבר בהרבה מאד פאנלים, והדגיש כי מי שחושב שהוא שומר שבת, אינו מבין עד כמה הוא טועה וכי השבת היא זו ששומרת עליו!!!

אגב, ישנו מידע שהתפרסם מאד על שני יישובים שומרי שבת שלא הגיעו אליהם.
ובכן, זה מתייחס לשני קיבוצים באזור צפון/מרכז הרצועה הקרובים לבארי ורעים, אך היו עוד מקומות בצד הדרומי של הרצועה שלא נכנסו (שומרי שבת אף הם).
וגם באזור צפון הרצועה הנ"ל ישנם עוד 6 מושבים דתיים (כולם באותו אזור שאני מתגורר בו), שהמחבלים עברו והגיעו לפתחם (של חלקם בוודאי) ושבו על עקבותיהם - הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

 

[בנימין לוריא]

אני לא זוכר את הפרטים המדוייקים של הסיפור, אבל העיקרון הוא שאחד הקליעים פגע בספר (כנראה חומש) וחדר את הספר ונעצר במילים "שבת שבתון".
סיפר לי את הסיפור מישהו ששמע ממישהו שראה את הספר.

 

[בנימין לוריא]

 

[בנימין לוריא]

 

[בנימין לוריא]

גיא מדר חגג את שמחת תורה בקרית גת, כאשר שמע את המטחים שנורו מעבר לגבול. הוא לא נותר אדיש וניגש לדרום עם אקדח בלבד.
כשהגיע לרעים, הוא הבין את גודל האסון. הוא ראה חייל גולני פצוע קשה ופינה אותו מהמקום. מחבל ירה לכיוון החייל, אך גיא איגף אותו וירה בו והרגו.
בהמשך, גיא לקח נשק של חייל והרג חמישה מחבלים שהיו על אופנועים. הוא עלה על ניידת משטרה יחד עם שוטר והמשיכו דרומה.
בדרך, מחבלים ירו עליהם מחסניות. גיא והשוטר נפצעו ברגליהם. הם פרקו מהאוטו ששבק חיים והתגלגלו לתוך תעלה בכביש.
גיא הצליח לחסל עוד מספר מחבלים מהתעלה, אך כוחותיו נגמרו מהפציעה ומהדימום ברגלו. הוא עשה לעצמו חוסם עורקים ושכבו כמעט שלוש שעות, כאשר מסביבו כ-20 מחבלים הרוגים.
כשהגיעו כוחות, הם חשבו שגיא הוא מחבל, שכן היה לבוש בגדים אזרחיים ונושא נשק. הוא ניסה לצעוק להם שהוא חייל, יהודי, אך היה חלש. רק שניות לפני שירו בו, אחד החיילים צעק "לא לירות, יש לו ציצית!". כך ניצלו חייו של גיא. הוא פונה לבלינסון, שם נותח וטופל.