• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

ניסיך שבכל עת חרבות ברזל

כן.
זה בתחילת שחרית של שמחת תורה.
ואגב, יש שם בתפרח עוד כ 5 ישיבות חוץ מהישיבה המפורסמת - תושיה.
יש שטוענים שהנס היה אחרת. והסיפור האמיתי היה כך. ביום רביעי שלאחר שמח"ת, בזמן שהדרום עוד שרץ מחבלים הגיעו שני מחבלים על אופנועים לשער הראשי של הישוב, כאשר ראו שהשער נעול הם המשיכו לכניסה השניה בה אין שער. הנס היה שהמחבלים נצפו באבטחה של הישוב ומיד הקב"ט העביר את ההודעה לגורמים הרלוונטים וכבר בצומת הקרובה חוסלו המחבלים, בסיעתא דשמיא.
 
יש שטוענים שהנס היה אחרת. והסיפור האמיתי היה כך. ביום רביעי שלאחר שמח"ת, בזמן שהדרום עוד שרץ מחבלים הגיעו שני מחבלים על אופנועים לשער הראשי של הישוב, כאשר ראו שהשער נעול הם המשיכו לכניסה השניה בה אין שער. הנס היה שהמחבלים נצפו באבטחה של הישוב ומיד הקב"ט העביר את ההודעה לגורמים הרלוונטים וכבר בצומת הקרובה חוסלו המחבלים, בסיעתא דשמיא.
בוקר טוב אליהו
 
סיפור ששמעתי מכלי שלישי:
היה אחד שמאוד אוהב לדוג דגים, וכמה חברים החליטו לצאת לדוג בחוף זיקים בשבת שמחת תורה, אך אותו אחד סירב ואמר שהוא לא מוכן לצאת לדוג בשבת (על אך היותו חילוני).
כל חבריו שהלכו לדוג לא חזרו משם, ורק הוא ניצל בזכות השבת הקדושה!
 
היה חייל אחד שהתפלל מנחה באמצע שדה הקרב, ולכן הוא פנה לכיוון שצריך להתפלל וזה היה הפוך מהכיוון שהחיילים ישבו. (כלומר, שהגב של החיילים שישבו היה לכיוון מסויים, והחייל קם להתפלל לאותו כיוון), ומאותו כיוון שאליו הוא פנה יצא מחבל מתוך האדמה, ובזכות זה שהוא היה לכיוון הזה הם ירו עליו.
 
(או פה) יש איזה נס? (היה איזה סיפור שקשור לזה, רק אני לא יודע אם זה בקישורים האלה).

עדותה המצמררת של הניצולה משבי החמאס, שלא תשאיר עין יבשה: "לא האמנתי שאני שומעת את זה ממחבל, אבל אז הבנתי שזה קשור לפרק התהילים שאמרתי בשבי"

אין כאן נס, אלא פלא. החטופה מספרת שהיא אמרה מזמור ל"ז בתהלים, וההמחבל הדליק עליה נר נשמה, ולשאלתה מדוע אתה מדליק עלי, הוא ענה: "אני לא אוהב אותך! את אויבת שלי, אני לא אוהב אותך! אבל כשאת כאן - יש אור"! (אולי הכוונה ה' אורי וישעי, לא כ"כ הבנתי)​
 
נערך לאחרונה:

עדותה המצמררת של הניצולה משבי החמאס, שלא תשאיר עין יבשה: "לא האמנתי שאני שומעת את זה ממחבל, אבל אז הבנתי שזה קשור לפרק התהילים שאמרתי בשבי"

אין כאן נס, אלא פלא. החטופה מספרת שהיא אמרה מזמור ל"ז בתהלים, וההמחבל הדליק עליה נר נשמה, ולשאלתה מדוע אתה מדליק עלי, הוא ענה: "אני לא אוהב אותך! את אויבת שלי, אני לא אוהב אותך! אבל כשאת כאן - יש אור"! (אולי הכוונה ה' אורי וישעי, לא כ"כ הבנתי)​
אז כנראה שזה זה:
היתה אשה אחת בשם ספיר שהרגישה משהו לא כ"כ טוב (רוחנית, לא פיזית) ולכן הלכה לרב, והרב אמר לה שתקרא כל יום במשך 30 יום פרק תהילים "לדוד ה' אורי וישעי".
היא התחילה לקרוא והרגישה באמת יותר טוב.
היא היתה גרה עם מישהו בשם אלכס בבת ים, ואמר שלו שגרה ב"בארי" ביקשה מהם לבוא אליה לשבת שמחת תורה.
אלכס השיב לאמו בצורה יפה שהוא לא רוצה לבוא.
ספיר שאלה אותו מה קרה שהוא מסרב, הרי בד"כ הוא משיב בחיוב, והוא אמר שהוא מרגיש הרגשה שהוא לא רוצה ללכת לשם.
היא הפצירה בו שאמא שלו ביקשה וכו', ועד שהוא נעתר והם הלכו לשם בשבת.
בשבת הם התאכסנו בקיבוץ ניר עוד הסמוך לבארי, והאמא מבארי שולחת להם הודעה שיש מחבלים וכו', אבל עד שהם הספקו להתארגן המחבלים כבר הגיעו אליהם לבית, היא התחבאה מתחת למיטה וגם הוא התחבא באיזה מקום, אבל זה לא עזר והמחבלים מצאו אותם ולקחו אותם בשבי. (כמדומני בדיוק ביום ה-30)
היא הקפידה להגיד בשבי בכל יום את הפרק, והמחבלים התייחסו אליה בכבוד. היא ממש 'התיידדה עם המחבלים' והם לא עשו לה כלום! אחד המחבלים שם פעם אחת נר נשמה ואמר לה שיש לה אור גדול. הם אמרו לה שהם לא יכולים לעשות לה כלום כי היא מאירה את כל המקום, הם התייחסו אליהו בצורה מאוד מכובדת עד שהיא השתחררה בעסקת החטופים.
 
גם בהידברות במדור כוחות הביטחון הביאו סיפור השגחה נפלא על חייל שהעיף קופסת טונה מעושנת, וזה נפל בתוף פיר מנהרה וזה שרף את הנפץ שהיה שם והתפוצץ על המחבלים.
שם זה מסופר באריכות.
וזו הקופסת טונה שהרב זאיד ברך עליה?...
 
חזור
חלק עליון