הרב מטפל בכמה בעיות בהדלקת נרות ע"י חשמל
אחת הבעיות היא שצריך צורה של "נר" היות והתקנה היתה להדליק בנר, והסכמת הפוסקים שמי ששם בביתו 2 אבנים טובות מאירות כמו שהיו בתיבת נח וליונה במעי הדגה לא יצא י"ח ועכ"פ פשוט שאין מברכים על זה (אף שר' משולם ור"ת משמע שיוצאים בזה י"ח, אין זה להלכה)
ועל כן עיקר הקולא של מרן היא בנורות עם חוט להט בלבד
מרן מתחבט האם בפלורסנט היות ויש ניצוץ שנדלק לפני ההארה זה חשיב הדלקה של אש, ואלי להתיר על ידי זה ובצירוף הראשונים לעיל, ונראה שאינו מכריע בזה, אף שהגריש"א נטה להתיר כאמור שם.
ולכן היות ואין בזה הכרע, ואין בזה את כל הצירופים שיש בחוט להט, שגם בזה מרן התיר רק בדיעבד גמור, נראה שיוצא בחשבון פשוט שודאי אין לברך על לד פלורסנט וכדו' ,אך מ"מ ידי חובת מצוה יצא, דאיכא עונג שבת ושלום בית.
כל דברי כאן ע"פ חשבון היוצא מהחזו"ע וממרן הילקו"י. אין בדברי הילקו"י הכרעה בענין ברכה על לד וכדו' כשאין שלהבת אש, אך מפורש בדבריו שעכ"פ יוצאים י"ח במעין אלו. ע"ש.
כנלע"ד, אבל אולי לחבריא פה יש איזה עדכון עם מכתב בנושא זה.
אחת הבעיות היא שצריך צורה של "נר" היות והתקנה היתה להדליק בנר, והסכמת הפוסקים שמי ששם בביתו 2 אבנים טובות מאירות כמו שהיו בתיבת נח וליונה במעי הדגה לא יצא י"ח ועכ"פ פשוט שאין מברכים על זה (אף שר' משולם ור"ת משמע שיוצאים בזה י"ח, אין זה להלכה)
ועל כן עיקר הקולא של מרן היא בנורות עם חוט להט בלבד
מרן מתחבט האם בפלורסנט היות ויש ניצוץ שנדלק לפני ההארה זה חשיב הדלקה של אש, ואלי להתיר על ידי זה ובצירוף הראשונים לעיל, ונראה שאינו מכריע בזה, אף שהגריש"א נטה להתיר כאמור שם.
ולכן היות ואין בזה הכרע, ואין בזה את כל הצירופים שיש בחוט להט, שגם בזה מרן התיר רק בדיעבד גמור, נראה שיוצא בחשבון פשוט שודאי אין לברך על לד פלורסנט וכדו' ,אך מ"מ ידי חובת מצוה יצא, דאיכא עונג שבת ושלום בית.
כל דברי כאן ע"פ חשבון היוצא מהחזו"ע וממרן הילקו"י. אין בדברי הילקו"י הכרעה בענין ברכה על לד וכדו' כשאין שלהבת אש, אך מפורש בדבריו שעכ"פ יוצאים י"ח במעין אלו. ע"ש.
כנלע"ד, אבל אולי לחבריא פה יש איזה עדכון עם מכתב בנושא זה.
נערך לאחרונה:
יוסף דהן
Well-known member
מבואר בס' השיעור השבועי שניתן לצאת י''ח ע''י הדלקת נר לדעת הילקוי.
הלכ'ב חולק
וגם הרב אברהם שליט'א
ניתן לעין בחוברת בהלכה ואגדה ושלחן מבואר
אם צריך ציטוטין ומקורות מדויקין אוכל להעלות
יוסף דהן
Well-known member
הדלקת נרות שבת ע''י חשמל : מדברי הגאון הרב יצחק לוי שליט''א רב העיר נשר ת''ו להסכמת ספר שלחן מבואר: הנה בחזו''ע שבת ח''א (עמ' רי''א) התיר להדליק ולברך על מנורה שמחוברת לחשמל באופן כללי, ולכן יש שטענו שכל ההיתר הוא דוקרא בנורות ליבןן שיש בה חוט להט וחשיב כנר מה שא''כ בפלרוסנו שאין בו חוט להט כלל וכמו' בס' החשמל לאור ההלכה. וכ''כ חכם מעצמו בקובץ בית הלל (קובץ יג עמ' עד). ובא הגאון הרב אברהם יוסף שליט''א שם (קו' טו עמ' צד) וכ' שגם בפלורסנט יש בצדדיו נורות קטנות עם חוט להט גמור ולכן אפשר לברך גם על נורה זו. ומשמע מדבריהם שבנורת לד אי אפשר לברך כלל. כי שם ודאי אין חוט להט ולא אש. אמנם דעת הראש''ל שליט''א בתשובה למחבר הספר שלחן מבואר שה''ה למנורת לד שאפשר לברך עליה. וכן הורה בשיעור השבועי (ח''ה פ' ויגש אות יז). כיון שיש בה תכלית האור.
יוסף דהן
Well-known member
דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצוק''ל בכמה דוכתי[1] שכאשר אין אפשרות לקיים את מצות הדלקת נר שבת על ידי נר רגיל, ניתן לצאת י''ח על ידי נר החשמל שהוא אש לכל דבר[2]. וכדרכו בקודש הביא סימוכין לדבריו מכמה פוסקים הסוברים כן[3]
[1] שו''ת יחוה דעת ח''א (סי' ד ד''ה ואמנם), ובח''ה (סי' כד), ובשו''ת יביע אומר ח''ב (סי' יז), ובחזו''ע שבת ח"א (עמ' ריב – רטו), ובח''ב (עמ' תלז), ובח''ג (עמ' שלז).
[2] רבו הפוסקים גדולי עולם שכתבו שיוצאים ידי חובה בהדלקת נר של חשמל. ואמנם יש שחלקו מחמת שנוסח הברכה "להדליק נר", ולדעתם לא שייך לקרוא "נר" אלא באש ממש. אולם כבר כתב בשו"ת בית יצחק (שמלקיס): ולדעתי יכול לומר "להדליק נר", כי כל מאור הדבוק ומחובר לפתילת שמן או שעוה או גז נקרא בשם "נר", וגם בחשמל שהאור דבוק בכלי, הוא נקרא "נר". ע''כ. גם בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק יח הערה יב) כתב, נר חשמל יש בו שלום בית, ונחשב נר לענין זה. ע''כ. ואמנם יש שרצו לומר שאין להדליק בנר חשמל, משום שצריך שתהא שלהבת, ובנר חשמל אין שלהבת, אך אינו נראה כן, שהרי "נר" בלשון התלמוד אין פירושו נר הדולק, אלא לכלי המחזיק אותו, ובכל זאת מדליקים בנר שעוה גם בלי שום כלי, נמצא שאין הנר מעכב, ואם כן הוא הדין שהשלהבת אינה מעכבת. ואפשר לקיים מצות הדלקת נרות באור החשמל. גם בשו"ת ים הגדול כתב, דברו חכמים בהווה, שכל הנרות בזמנם היו דולקות באש ממש, שנקרא שמו "הדלקה", אבל ודאי שהוא הדין גם בנר של חשמל המצוי בזמננו, שלחיצת הכפתור נקראת בשם "הדלקה", כי האורה היא העיקר בהדלקת נרות. ומה שיש רצו לדמות מנורת חשמל לקיסם ועץ שפסולים להדלקה כמבואר בגמרא (שבת כ ע"ב), אין זה מדויק, כי רש"י באר הטעם שעץ פסול, משום "שלא ראוי לפתילה [לתאורה] אלא למדורה", [ומדורה אינה מיועדת לתאורה]. ולפי זה, אדרבה חשמל שראוי לתאורה טובה ומאירת עיניים אפילו יותר מכל נר, בוודאי שכשר להדלקה. ומה שרצו לומר שצריך שתהיה שמנונית באור, ובאור החשמל אין שמנונית, זה אמנם נכון בנר חנוכה, שצריך שמנונית הואיל וההדלקה צריכה להיות בדומה למנורה של בית המקדש שהיה בה שמן, מה שאין כן בנר של שבת שהעיקר שיפיץ אורה, אף ללא שמנונית הוא כשר. ובשו"ת מהרש"ג ח''ב (סי' קז) כתב, לא אוכל לומר דבר ברור בנידון זה, כי אינני בקי בטיב הענין של אור החשמל, ובהשקפה ראשונה נראה לי שאין יוצאים בו ידי חובה, כי אור זה אינו שלהבת. ומה שמאיר הוא כח נעלם, והגע בעצמך, הרי ישנם אבנים טובות המאירות בלילה, האם יעלה על הדעת לצאת ידי חובה בסידור אבנים טובות המאירות. ע"ש. ובאמת שנראה שהרב לא היה בקי בענין החשמל, כאשר העיד על עצמו, וכבר הסכימו רבים מגדולי האחרונים שהחשמל הוא אש בוערת, והמדליק נר חשמל בשבת, חייב מן התורה. והגאונים רבי חיים מבריסק ורבי חיים עוזר היו נוהגים לברך במוצאי שבת "בורא מאורי האש" על אור החשמל, כדי להורות שהחשמל הוא אש, וחייבים עליו מן התורה. ולכן לא קרב אור החשמל לאור הנוצץ מאבנים טובות כלל (שו"ת יביע אומר ח"ב חאו''ח סימן יז. ובחזו''ע שבת ח''א עמ' ריב. ילקו''י שבת ח''א כרך מעמ' תשיז והלאה. הובא כל זה בחוברת השבת בהלכה ובאגדה פרק הדלקת נרות שבת - במה מדליקים).
[3] וכן פסק בילקוט יוסף (שבת מהדורת תשע''א כרך א חלק שני בקונטרס אחרון סימן ג עמ' תשיז) וראה שם מה שהאריך בזה. ובהלכה ברורה חט''ו (עמ' תעב) הוסיף שה''ה שאפשר לברך על פנס. אך סייג דבריו: ומכל מקום אין להקל בזה אלא בהדלקת מנורות חשמל שיש בתוכם חוט המתלהט ומאיר בעצמו שהרי הדלקת מנורות כאלו בשבת עצמה יש בה איסור מלאכת הבערה מן התורה, אבל מנורות לד או שאר נרות דיגיטאליים שאמנם מאירים באור חזק ויפה אבל אין בתוכם חוט המתלהט וכן מנורות ניאון פלאורוסנט שישנם כמה סוגים שאין בתוכם חוט המתלהט יש להסתפק אם יוצאים בהן ידי חובת מצות הדלקת נרות שבת, ולכן ידליקו אותן בלי ברכה. עכ''ל. אך בחוברת בהלכה ובאגדה (שבת שם) כתב שבספר שבות יצחק (ח"ח עמוד לב) הוב''ד הגרי"ש אלישיב זצוק''ל שכיון שהמצוה היא להדליק אור כדי שיוכל להשתמש לאורו, אין צריך דוקא אש, ויכול לברך "להדליק" על פלורסנט, כיון שבלשון בני אדם משתמשים בלשון הדלקה גם על מאור זה. וכן הובא בספר מאורות נתן (פרק ז סימן כה אות יז). גם בשו"ת אור לציון (ח"ב עמ' קע) כתב, שיוצאים ידי חובה במנורת פלורסנט אף שאין בה חוט להט, שהעיקר שיהיה דבר הדולק ומפיץ אור. ולפי זה הוא הדין למנורת לד, שיש בה חוט דק הנוגע בחוט שבצדו ובמגעו נדלקת נורה המאירה, ואף שאין זה חוט להט, סוף סוף היא מאירה ונהירה לכל, ומעשה הדלקה יש כאן ככל מנורה חשמלית שהיתה מצויה בעבר עם חוט להט, ורשאי לצאת בה ידי חובת הדלקת נר שבת במקום צורך, וכפי שמצוי היום שבמקומות רבים ישנן רק נורות אלו בלבד. ע''כ. וכן שמעתי מהגאון הרב אברהם יוסף שליט''א שאפשר לצאת ידי חובת נר של שבת ע''י פלורסנט, אך ע''י מנורת לד קשה מאד להתיר. ובילקו''י שם (עמ' תשכד – תשכה) ג''כ הביא וצידד כהפוסקים הנ''ל שאפשר לצאת ידי חובה ע''י נרות ניאון ופלורסנט למרות שאין בם חוט להט. כמו כן אפשר להדליק אף מנורה שמשתמש בה בכל ימות השבוע, למרות שאינה מיוחדת בשבת (ובשלחן המערכת ח''ב מערכת ה סוף אות עה כתב, וכיום המציאו ב' מנורות הפועלות על ידי בטרייה, ודולקות מספר שעות, ונעשו בצורה מיוחדת כנרות שבת, ויש שם חוט להט, ונראה דהיכא שאין לו נר שעוה או שמן, או בבתי מלון ומחנות הצבא שאין אפשרות להדליק בשמן או שעוה, שפיר דמי לברך ולהדליק על נר חשמלי כזה, ועדיף טפי שנעשה במיוחד לכבוד שבת, ובזה ארווחנא דיש במצות נר שבת גם דין כבוד שבת, עכ"ל).
[1] שו''ת יחוה דעת ח''א (סי' ד ד''ה ואמנם), ובח''ה (סי' כד), ובשו''ת יביע אומר ח''ב (סי' יז), ובחזו''ע שבת ח"א (עמ' ריב – רטו), ובח''ב (עמ' תלז), ובח''ג (עמ' שלז).
[2] רבו הפוסקים גדולי עולם שכתבו שיוצאים ידי חובה בהדלקת נר של חשמל. ואמנם יש שחלקו מחמת שנוסח הברכה "להדליק נר", ולדעתם לא שייך לקרוא "נר" אלא באש ממש. אולם כבר כתב בשו"ת בית יצחק (שמלקיס): ולדעתי יכול לומר "להדליק נר", כי כל מאור הדבוק ומחובר לפתילת שמן או שעוה או גז נקרא בשם "נר", וגם בחשמל שהאור דבוק בכלי, הוא נקרא "נר". ע''כ. גם בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק יח הערה יב) כתב, נר חשמל יש בו שלום בית, ונחשב נר לענין זה. ע''כ. ואמנם יש שרצו לומר שאין להדליק בנר חשמל, משום שצריך שתהא שלהבת, ובנר חשמל אין שלהבת, אך אינו נראה כן, שהרי "נר" בלשון התלמוד אין פירושו נר הדולק, אלא לכלי המחזיק אותו, ובכל זאת מדליקים בנר שעוה גם בלי שום כלי, נמצא שאין הנר מעכב, ואם כן הוא הדין שהשלהבת אינה מעכבת. ואפשר לקיים מצות הדלקת נרות באור החשמל. גם בשו"ת ים הגדול כתב, דברו חכמים בהווה, שכל הנרות בזמנם היו דולקות באש ממש, שנקרא שמו "הדלקה", אבל ודאי שהוא הדין גם בנר של חשמל המצוי בזמננו, שלחיצת הכפתור נקראת בשם "הדלקה", כי האורה היא העיקר בהדלקת נרות. ומה שיש רצו לדמות מנורת חשמל לקיסם ועץ שפסולים להדלקה כמבואר בגמרא (שבת כ ע"ב), אין זה מדויק, כי רש"י באר הטעם שעץ פסול, משום "שלא ראוי לפתילה [לתאורה] אלא למדורה", [ומדורה אינה מיועדת לתאורה]. ולפי זה, אדרבה חשמל שראוי לתאורה טובה ומאירת עיניים אפילו יותר מכל נר, בוודאי שכשר להדלקה. ומה שרצו לומר שצריך שתהיה שמנונית באור, ובאור החשמל אין שמנונית, זה אמנם נכון בנר חנוכה, שצריך שמנונית הואיל וההדלקה צריכה להיות בדומה למנורה של בית המקדש שהיה בה שמן, מה שאין כן בנר של שבת שהעיקר שיפיץ אורה, אף ללא שמנונית הוא כשר. ובשו"ת מהרש"ג ח''ב (סי' קז) כתב, לא אוכל לומר דבר ברור בנידון זה, כי אינני בקי בטיב הענין של אור החשמל, ובהשקפה ראשונה נראה לי שאין יוצאים בו ידי חובה, כי אור זה אינו שלהבת. ומה שמאיר הוא כח נעלם, והגע בעצמך, הרי ישנם אבנים טובות המאירות בלילה, האם יעלה על הדעת לצאת ידי חובה בסידור אבנים טובות המאירות. ע"ש. ובאמת שנראה שהרב לא היה בקי בענין החשמל, כאשר העיד על עצמו, וכבר הסכימו רבים מגדולי האחרונים שהחשמל הוא אש בוערת, והמדליק נר חשמל בשבת, חייב מן התורה. והגאונים רבי חיים מבריסק ורבי חיים עוזר היו נוהגים לברך במוצאי שבת "בורא מאורי האש" על אור החשמל, כדי להורות שהחשמל הוא אש, וחייבים עליו מן התורה. ולכן לא קרב אור החשמל לאור הנוצץ מאבנים טובות כלל (שו"ת יביע אומר ח"ב חאו''ח סימן יז. ובחזו''ע שבת ח''א עמ' ריב. ילקו''י שבת ח''א כרך מעמ' תשיז והלאה. הובא כל זה בחוברת השבת בהלכה ובאגדה פרק הדלקת נרות שבת - במה מדליקים).
[3] וכן פסק בילקוט יוסף (שבת מהדורת תשע''א כרך א חלק שני בקונטרס אחרון סימן ג עמ' תשיז) וראה שם מה שהאריך בזה. ובהלכה ברורה חט''ו (עמ' תעב) הוסיף שה''ה שאפשר לברך על פנס. אך סייג דבריו: ומכל מקום אין להקל בזה אלא בהדלקת מנורות חשמל שיש בתוכם חוט המתלהט ומאיר בעצמו שהרי הדלקת מנורות כאלו בשבת עצמה יש בה איסור מלאכת הבערה מן התורה, אבל מנורות לד או שאר נרות דיגיטאליים שאמנם מאירים באור חזק ויפה אבל אין בתוכם חוט המתלהט וכן מנורות ניאון פלאורוסנט שישנם כמה סוגים שאין בתוכם חוט המתלהט יש להסתפק אם יוצאים בהן ידי חובת מצות הדלקת נרות שבת, ולכן ידליקו אותן בלי ברכה. עכ''ל. אך בחוברת בהלכה ובאגדה (שבת שם) כתב שבספר שבות יצחק (ח"ח עמוד לב) הוב''ד הגרי"ש אלישיב זצוק''ל שכיון שהמצוה היא להדליק אור כדי שיוכל להשתמש לאורו, אין צריך דוקא אש, ויכול לברך "להדליק" על פלורסנט, כיון שבלשון בני אדם משתמשים בלשון הדלקה גם על מאור זה. וכן הובא בספר מאורות נתן (פרק ז סימן כה אות יז). גם בשו"ת אור לציון (ח"ב עמ' קע) כתב, שיוצאים ידי חובה במנורת פלורסנט אף שאין בה חוט להט, שהעיקר שיהיה דבר הדולק ומפיץ אור. ולפי זה הוא הדין למנורת לד, שיש בה חוט דק הנוגע בחוט שבצדו ובמגעו נדלקת נורה המאירה, ואף שאין זה חוט להט, סוף סוף היא מאירה ונהירה לכל, ומעשה הדלקה יש כאן ככל מנורה חשמלית שהיתה מצויה בעבר עם חוט להט, ורשאי לצאת בה ידי חובת הדלקת נר שבת במקום צורך, וכפי שמצוי היום שבמקומות רבים ישנן רק נורות אלו בלבד. ע''כ. וכן שמעתי מהגאון הרב אברהם יוסף שליט''א שאפשר לצאת ידי חובת נר של שבת ע''י פלורסנט, אך ע''י מנורת לד קשה מאד להתיר. ובילקו''י שם (עמ' תשכד – תשכה) ג''כ הביא וצידד כהפוסקים הנ''ל שאפשר לצאת ידי חובה ע''י נרות ניאון ופלורסנט למרות שאין בם חוט להט. כמו כן אפשר להדליק אף מנורה שמשתמש בה בכל ימות השבוע, למרות שאינה מיוחדת בשבת (ובשלחן המערכת ח''ב מערכת ה סוף אות עה כתב, וכיום המציאו ב' מנורות הפועלות על ידי בטרייה, ודולקות מספר שעות, ונעשו בצורה מיוחדת כנרות שבת, ויש שם חוט להט, ונראה דהיכא שאין לו נר שעוה או שמן, או בבתי מלון ומחנות הצבא שאין אפשרות להדליק בשמן או שעוה, שפיר דמי לברך ולהדליק על נר חשמלי כזה, ועדיף טפי שנעשה במיוחד לכבוד שבת, ובזה ארווחנא דיש במצות נר שבת גם דין כבוד שבת, עכ"ל).
נושאים דומים בפורום
