אליהו חיים יוסף
Member
יש לעיין טובא במשנתו של מרן זצ"ל מדוע אסר לענות לנשים, הרי השו"ע שפסק שנשים לא מברכות לא פסק כן מתורת ודאי אלא מתורת ספק, וכפי שכתב להדיא, 'דספק ברכות להקל', וא"כ נראה פשוט שכל מה שחשש זהו בספק 'ברכה לבטלה' שהוא איסור חמור [בין אם הוא דאוריתא ובין אם הוא דרבנן], אבל כאן אם תענה אמן אין בזה ברכה לבטלה אלא לכל היותר תעבור על 'נהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאלו מעל' אם תשתה מהיין, ודין זה הוא ככל סב"ל שמותר לאדם להמשיך לאכול ולשתות במקום מחלוקת הפוסקים, ובפרט שדעת רוב הראשונים שמותר לאשה לברך. וכבר כתב בכעי"ז בשו"ת יבי"א ח"י סי' כ"ו לגבי בישול אחר בישול בלח, שאע"פ שהשו"ע פסק לאסור – זהו מדין ספיקא דאוריתא, אבל בגרמא שכל איסורו דרבנן לא מצאנו שהשו"ע אוסר, ואדרבה בזה קי"ל ספק דרבנן לקולא עיש"ב. ודון מיניה ואוקי באתרין, ואדרבה עדיפא מיניה טובא, דהכא רוב הראשונים מתירים והמנהג להתיר, ויש את סברות האגר"מ והגרשז"א והאור לציון שהתירו לענות אפילו כשהאשה בבית עי"ש, וכולי האי להחמיר אין לנו.
