סב"ל נגד גדול הדור

[ע"ה ס"ט]

לכאו' יש לחלק, דמרן עצמו פשיטא שאם עיין בסוגיא וראה לנכון שהאמת היא כהדיעה שאומרת לברך דלא כהכה"ח וכד', אין לו לחשוש לסב"ל. אבל אדם שלא למד את הסוגיא ורק נסמך בינתיים על דיעות אחרות, מהיכי תיתי שלא לומר סב"ל? וצ"ע.

לפי"ז איך הורה מרן זיע"א לציבור שלא למדו את הסוגיא לברך, והרי יש להם להמנע מסב"ל?

 

[nati]

הנה ודאי שגם מרן הש"ע ידע את חומר איסור ברכה לבטלה. אבל בדורות אחריו באו כמה אחרונים וכתבו לחלוק על דבריו באיזהו מקומן של פסקים [כגון אשר יצר לאחר 72 דק']. ובזה אנו אומרים סב"ל.

[מה דעת השו''ע באשר יצר?]

 

[אהרן כהן]

לפי"ז איך הורה מרן זיע"א לציבור שלא למדו את הסוגיא לברך, והרי יש להם להמנע מסב"ל?

אכן צ"ע בכל זה. (דדוחק לומר שסמך על הלומד שיראה את הנימוקים בהערות ויבין מעצמו מדוע כך ההלכה דלא כהכה"ח וכד', וממילא גם לדידיה לא יהיה בזה סב"ל כמו שלמרן אין בזה סב"ל, דהא תינח הלומדים ומעיינים בדבר, אבל סתם אדם מאי איכא למימר. וצ"ע).

 

[ע"ה ס"ט]

אכן צ"ע בכל זה. (דדוחק לומר שסמך על הלומד שיראה את הנימוקים בהערות ויבין מעצמו מדוע כך ההלכה דלא כהכה"ח וכד', וממילא גם לדידיה לא יהיה בזה סב"ל כמו שלמרן אין בזה סב"ל, דהא תינח הלומדים ומעיינים בדבר, אבל סתם אדם מאי איכא למימר. וצ"ע).

זו לענ"ד ראיה עצומה שכל הפוס' לא חוששים לסב"ל לגבי תלמידיהם, דאל"כ היאך הורו כל הפוס' לברך במקום שידעו שיש מאן דפליג עלייהו. ודו"ק!!!

 

[אד יעלה]

לפי"ז איך הורה מרן זיע"א לציבור שלא למדו את הסוגיא לברך, והרי יש להם להמנע מסב"ל?

כי הוא למד את הסוגיא והכריע

 

[ע"ה ס"ט]

כי הוא למד את הסוגיא והכריע

אבל איך מורה כך לרבים, הרי הם לא למדו את הסוגיא והם צריכים לנהוג ע"פ הכלל דסב"ל?

 

[אד יעלה]

אבל איך מורה כך לרבים, הרי הם לא למדו את הסוגיא והם צריכים לנהוג ע"פ הכלל דסב"ל?

הוא חושב שאין ספק גם כלפים
אבל מי שהוא ת'ח ומסופק יש לו סב''ל

 

[ע"ה ס"ט]

הוא חושב שאין ספק גם כלפים
אבל מי שהוא ת'ח ומסופק יש לו סב''ל

אבל הרי הוא יודע שיש חולקים, אלא על כרחך שכשהוא סובר שאין בכך ספק שרי לתלמידיו לעשות כמותו.

 

[דוד א]

וודאי שהתשובה האמיתית היא

הוא חושב שאין ספק גם כלפיהם
אבל מי שהוא ת"ח ומסופק יש לו סב''ל

וכמו שהיטב להסביר

זו לענ"ד ראיה עצומה שכל הפוס' לא חוששים לסב"ל לגבי תלמידיהם, דאל"כ היאך הורו כל הפוס' לברך במקום שידעו שיש מאן דפליג עלייהו. ודו"ק!!!

שכך היא דרכה של תורה, מי שלומד בדרך הנכונה והכריע, מבחינתו זוהי האמת ואין בלתה,
אבל מה שאמר

אבל הרי הוא יודע שיש חולקים, אלא על כרחך שכשהוא סובר שאין בכך ספק שרי לתלמידיו לעשות כמותו.

לכאו' אינו מדוקדק, כי אם כן, אין לאף אחד רשות להכריע בהלכות ברכות (בפרט), שהרי תמיד יש מי שחולק, ולבוא ולומר שמותר לתלמידיו לעשות כן באופן גורף גם אם למדו את הסוגיא (ע"פ הכלים שקבלו מרבם) והבינו אחרת, זה אינו, לענ"ד.
אא"כ התלמיד לא למד, הרי הוא מקיים בזה "עשה לך רב".

 

[אד יעלה]

דברים פשוטים וא''צ לפנים.

 

[nati]

אבל הרי הוא יודע שיש חולקים, אלא על כרחך שכשהוא סובר שאין בכך ספק שרי לתלמידיו לעשות כמותו.

הוא יודע שיש חולקים וס''ל שהם טועים, אבל אנו ס''ל בזה שלא טועים אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים וממילא הדרינן לכלל דסב''ל.

 

[בנימין לוריא]

אפשר בבקשה להעלות דוגמאות שיש צד לומר סב"ל נגד הרב עובדיה?

 

[ע"ה ס"ט]

אפשר בבקשה להעלות דוגמאות שיש צד לומר סב"ל נגד הרב עובדיה?

ברכת תפילין כשהסירם והחזירם, דיש לומר סב"ל כהבא"ח.
ברכת מיני בשמים על בושם סינטטי.

 

[בדרכי האבות]

אפשר בבקשה להעלות דוגמאות שיש צד לומר סב"ל נגד הרב עובדיה?

ברכת הטוב והמטיב.
ברכות השחר אם לא נתחייב בהם.
הנותן ליעף כח.
קראו 8 פסוקים חוזרים עם ברכה (שו"ת חזו"ע סימן מ"ט).

 

[אטיאסס]

תמיד שאלתי את עצמי למה הפוסקים עצמם לא מרבים כלל לומר סב"ל, וכמעט שאין סב"ל מוזכר בב"י בהלכות ברכות וכדו'
ואאל"ט סב"ל מוזכר פעם אחת בכל הלכות תפילה בב"י, וזה דבר תימה לפי הכללים שמציגים חלק מהאחרונים, ובפרט שמרן מכריע כרוב הראשונ' או כרוב עמודי הוראה וכדומה, אמאי לא חשש לסב"ל, ובתוספת שאלה אם מצינו שמרן הב"י לא חשש לסב"ל אע"פ שישנם כמה ראשונים שהוא עצמו מציג בסוגיא, לצורך העניין, לדוגמא, נניח שהארחות חיים והרשב"א, נחלקו עם הרי"ף והרמב"ם בדין מסוים בהלכות ברכות, ומרן פסק כהריף והרמב"ם ולא חשש לסבל, למה אנחנו אם נראה כמה אחרונים, רק לצורך העניין ולא לזלזל כלל [הס מלהזכיר] כגון מגן גיבורים, ונהר שלום, ופתח הדביר שחולקים אם לברך או לא, למה כנגדם אנו חוששים להכריע ופוסקים סב"ל, ולעומת זאת אבי אבות הפסיקה מרן הב"י לא חשש להכריע אפילו כנגד ראשונים.
סליחה על האריכות ואשמח שמאן דהוא יסביר לי דברים המתקבלים על הלב.​