ברשותכם אני אעשה קצת סדר בענין:
עיקר הנידון הוא שהרמב"ם כותב חייב אדם לאכול שלוש סעודות, סעודת ערבית, סעודת שחרית, וסעודת מנחה.
והיות והרמב"ם התבטא על סעודה שנייה "סעודת שחרית" הרי שלאחר חצות היום זה כבר לא סעודת שחרית, וכך במגיד משנה שכך מדייק. ולפי"ז יש פוסקים רבים שכתבו שלכתחילה צריך להיזהר לאכול לפני חצות היום, כדי שלא יסתבך אם הפסיד סעודה שנייה.
בנוסף לזאת, אם לא אכל עד שש שעות (דהוא חצות היום) נחשב לו לתענית בשבת (שו"ע סי' רפח ס"א) אא"כ טעם משהו לפני התפילה או לפני תפילת מוסף.
בנוסף דעת האור לציון (ח"ב עמ' קצב) שהיות ולאחר חצות היום עבר זמן סעודה שניה אם שכח רצה בברכת המזון אינו חוזר, ואף שמסתימת כל הפוסקים מוכח לא כן, מ"מ כדאי שלא להיכנס לסבך המח'. מה גם שהמגיד משנה הוא ראשון וכך פירש בדעת הרמב"ם.
בנוסף לכך דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה שבת ב' עמ' שמו) שמי שאכל מזונות בשבת בבוקר ואח"כ אכל סעודה שנייה לאחר חצות היום, אם שכח ולא אמר רצה אינו חוזר, כיון שנחשב לו לסעודה שלישית !!!!!!!!! ורבים לא יודעים זאת !!!
אגב חשוב לציין שסעודה שלישית זמנה אך ורק משעת המנחה שהיא חצי שעה לאחר חצות היום, ומי שעשאה קודם לכן לא יצא ידי חובתו (שו"ע סי' רצא ס"ב, וסי' תמד ס"א) ובהלכה ברורה (חי"ח שו"ת אוצרות יוסף סי' ב) הוכיח שלא יוצאים יד"ח אפילו בדיעבד !!
נמצא לסיכום: ראוי ונכון לאכול סעודה שניה קודם חצות מכמה וכמה טעמים:
א'. דשמא לאחר חצות היום עבר זמן סעודה שניה (לדעת הרמב"ם)
ב'. אם לא אכל לפני כן עובר על איסור תענית בשבת !
ג'. אם שכח רצה נכנס למח' אם צריך לחזור על ברכת המזון.
ד'. אם אכל מזונות לפני כן, לדעת מרן זצ"ל באופן ששכח רצה לא חוזר.
ה'. בימות החורף בודאי שצריך להקפיד לאכול הרבה לפני חצות היום, כדי שיהיה לו תיאבון לסעודה שלישית, כיון שאין הפרש של זמן כ"כ בין סעודה שניה לסעודה שלישית, וכמו שכתב השו"ע (סי' רצא ס"א) חכם עיניו בראשו ליתן מקום בבטנו לסעודה שלישית, וחלק מדאגה זו אינו רק שלא לאכול יותר מדאי, אלא גם שלא לאכול מאוחר, ופשוט.
