סתירה בש"ע הל' שבת משורה א' לחברתה

[אבסר]

בהלכות שבת סימן שו סעיף ג

מחשיכין על התחום לעשות צרכי כלה כו' ויכול לומר לחבירו כו' לא מצאת במנה קח במאתים;



ומבואר לכאורה דלצורך חפצי שמים מותר להזכיר סכום מקח.


אמנם, בשורה הבא ממשיך מרן

'בלבד שלא יזכיר לו סכום מקח, כלומר: שלא יאמר לו סך ידוע שלא להוסיף עליו'



וצ"ב דהלא 'קח במאתיים' הוא סך ידוע?

 

[ציון ש]

באמירת קח מאתיים אין משמעות שלא להוסיף עליו
וממילא צריך לפסק בצורה שהכל זה משפט אחד דהיינו ו"בלבד שלא יאמר לו 'סך ידוע שלא להוסיף עליו' " זה דבר אחד
ולא לפסק "שלא יאמר לו סך ידוע, שלא להוסיף עליו."

 

[אבסר]

ז"א שלהלכה, בדבר מצוה, מותר לדבר על סכומים,

כל עוד שלא מסייג שזה מחיר הסגירה שלא ניתן למשא ומתן

 

[ציון ש]

לשאלה ספציפית בהלכה למעשה יש כאן רבנים מורי הוראה שיענו על השאלה
אבל באופן כללי יכול להיות שמותר אבל זה לא לכתחילה