עלון אור השבת פרשת יתרו תשפ"ב / גליון 13 מהדורה מורחבת

[אברך מבני ברק]

הנושאים בעלון:​

האם במאכלים קלים בטבעם כמו במבה ושקדים אפשר ללכת אחר הנפח ולא אחר המשקל? / האם מספיק 204 גרם לשיעור קביעות סעודה?
מה הברכה ראשונה ואחרונה של מאכל מרוסק או מחוי כמו גרבר או חומוס? / מי שאכל כזית סחוג או שתה רביעית ערק האם מברך נפשות?
מי שטועם אורגנו או לימון חמוץ או קפה בפני עצמם מה יברך עליהם? / לפי מרן זצ"ל מהו סדר הקדימה בברכות? / אדם שבירך העץ על תפוח ולא ידע שהשוקולד ספק עץ האם פטר אותו? / האם אפשר לעשות תנאי לכל השנה שלא לפטור בברכות את הספק? / הטובל בסקויטים בכוס תה שבכל בסקויט אין כזית, האם צריך ליטול ידים? / יש לפניו חצי מנגו שהחיינו, ותמר אחד שלם חביב ממין שבעה על איזה יברך? / מי שיצא עם כוס שתיה ממקום למקום האם חוזר לברך? / ברכת השניצל עוף ושניצל סויה? / מה מברכים על סופל'ה, האם מזונות בגלל הדגן, או שהכל, והאם מותר לחממו בשבת? / מה דעת מרן הראש"ל על ברכת חמוציות? / מי שאכל לחמניה שברכתה מזונות ונגרר לאכול לחם המוציא, האם יברך המוציא ונט"י? / מה ברכה אחרונה על עוגה שיש בה מיעוט קמח פחות משישית? / מה מברכים על "פסק–זמן" ו"כיף-כיף"? / האם מברכים ברכה אחרונה על פירות בסוף הסעודה, אחר סילוק המפה חד פעמית? / מה מברכים על קבוקים , גלידה בגביע, ועוגת גבינה? / האם אפשר לברך על נטילת ידיים אחר הניגוב ולענות על זה אמן? / מה מברכים על גלידה עם שברי עוגיות מזונות או שהכל? / מהי הברכה הראשונה והאחרונה של במבה עם שיבולת שועל?

 

[עוז.ש]

שאלה לרב הגאון @הרב שמעון ללוש שליט"א

לעניין תשובתו על מי שאכל לחמניה שברכתה מזונות ונגרר לאכול לחם שברכתו המוציא, והעלה שאין לברך עליו 'המוציא'.
לא הבנתי את הדימוי מילתא שהרב עשה מהתשובה של מר"ן הראשון לציון זצוק"ל בשות יביע אומר לנידונינו.
אשמח אם הרב יאיר את עיני בנידון.
לכאורה אם אני מדמה את הנידון לשאלה - יצא שאם אני אוכל 140 גרם בלבד לחמניה מתוקה, שהיא באה לשביעה לפי דבריכם, לא מברכים על משקה?
נראה לומר שוודאי אומרים שמברך על משקה, שמכיוון שאוכל רק 140 גרם - אין זה חשיב אכילת קבע.
ואם כן, אף בשאלתנו, מכיוון שאכל פחות משיעור קביעת סעודה לחמניה שברכתה מזונות, לצורך העניין 140 גרם, אין זה נחשב אכילת קבע לעניין שנאמר שאם אני עכשיו רוצה לאכול לחם רגיל שברכתו 'המוציא' אני לא צריך לברך. ואדרבה, מכך שבחר לאכול כמות כזו קטנה של לחמניה מתוקה, נראה שכל כוונתו הייתה לאכילת עראי.

ראיתי בספר ברכה נאמנה סימן קסח הלכה ב', שמדבר שם במתחיל לאכול פת הבאה בכיסנין ובאמצע אכילתו החליט לאכול יותר עד כדי שיעור קביעות, ושם החילוק הוא אם כשברך חשב לאכול רק קצת ואז חוזר לברך, אך אם ברך בסתם ולא חשב לאכול דווקא מעט ובאמצע אכילתו החליט לאכול קביעות - אין צריך לברך שוב 'מזונות'.

ולפי זה אין חילוק בין לחמניה מתוקה או חתיכת עוגה, אלא בין כך ובין כך אם מראש תכננתי לאכול 140 גרם - צריך לחזור לברך, ואם התחלתי לאכול בסתם - אין לחזור לברך.

תודה רבה לכבוד הרב שאנו זוכים לשתות בצמא את דבריו

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
מה שכבודו הביא מהספר היקר ברכה נאמנה, אינו ענין לנ"ד,
דהתם שניהם בפת כסנין, והכא פת כסנין ברישא ופת גמור בסיפא, והרי הוא כמבואר.

אולם מה שהעיר שלכאורה כבר ב-140 גרם לא יברך על משקים בפת כסנין שנאכלת דרך שביעה, זו לכאורה הערה נכונה בלאו הכי, גם קודם שדימיתי את תירוץ מרן היביע אומר זצ"ל לנידון השאלה,
והיינו, לפי גוף מה שתירץ מרן זצ"ל על קושייתו ביבי"א, שהטעם שמברכים על משקין באכילת פת שהיא ספק כסנין, הוא "דדוקא בסעודת קבע של פת שאין המשקין באים אלא לשרות המאכל שבמעיו, אין המים ושאר משקיו טעונים ברכה, ומה גם שא"א לאכילה בלא שתיה, אבל פת הבאה בכסנין שאין אכילתו אלא דרך עראי, צריך לברך על המשקה אשר ישתה באמצע פהב"כ, דבכה"ג ודאי שאפשר לאכילה בלא שתיה". עכל"ק.

שהרי בהשקפה ראשונה הוא תירוץ תמוה, דלכאורה היא גופא הספק אם חשיב כסנין וממילא הוי עראי, או חשיב פת גמור וממילא בכזית חשיב אכילה חשובה ובדרך קבע, וכפת גמור שבכזית פוטר משקין משום דא"א לאכילה בלא שתיה, ואלא ודאי צ"ל שכוונתו כדאמרן (בתכנית), דשאני פת כסנין שבמהותה וצורת אכילתה נאכלת בדרך עראי, והיינו כדרך עוגת טורט רוגלך בורקס קרקר וכדומה, שאינם נאכלים במהות של דרך שביעה וקבע, אלא לבינתיים עד הארוחה העיקרית, או לפניה ולאחריה, שזה נחשב דרך עראי, ולא דרך ארוחה עיקרית,

וא"כ הארת'ו של כבודו במקומה עומדת, דא"כ כאשר אוכל כביצה או שתיים של לחמניה שנילושה בשמן או תבלין בטעם פיקנטי, ואוכל אותה עם חומוס או מטבוחה וכדומה, במהות של שביעה בדיוק כמו אכילת כביצה או שתיים של פת גמור, לכאורה כיון שלדעת הרמב"ם ברכתה המוציא, ודרך אכילת כזית שלה כדרך אכילת פת שהיא לשביעה וקבע, הרי שלדעת הרמב"ם פטר משקין שעימו, ואף לדידן מספק פטר משקין שעימו, אף שבירך מזונות, בדיוק כמו שהאוכל ג' ביצים פת כסנין מברך מזונות, ואעפ"כ מספק שמא חשיב קביעות סעודה אינו מברך על המשקין, וצ"ע למעשה.

בברכה רבה,
שבוע טוב ומבורך