• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

"על מנוחתם יקדישו את שמך" - היתכן שצריך למסור נפש על מצות השבת?

בלשון המקרא יש למילה 'על' מספר משמעויות שונות, אשר את רובן הזכיר כבר הרד"ק בספר השורשים ערך 'עלה':

  • אודות, בעניין. כגון: עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי (תה' ז, א).
  • עם. כגון: וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל־הַנָּשִׁים (שמ' לה, כב); עַל־רֹאשׁוֹ וְעַל־כְּרָעָיו (ויק' ד, יא).
  • בעבור, בשביל, בזכות. כגון: "וְעָשִׂיתָ עַל־הַחשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת" (שמ' כח, כב) כל' לצורך החושן לקבעם בטבעותיו (רש"י); "וּמְשַׁלֵּם עַל־יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה" (תה' לא, כד); "יָשֹׁמּוּ עַל־עֵקֶב בָּשְׁתָּם" (תה' מ, טז); עַל־אֱלֹקִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי (סב, ח); "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט) שהזהיר להוכיח החוטא כדי שלא יענש בגללו (ראב"ע); "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו" (במדבר יח, לב). הנך מת על האשה אשר לקחת (בר' כ, ג); לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות (דב' כט טז); נורא עלילה על בני אדם (תה' סו ה)[1].
  • נסמך מלמעלה (גם במובן רוחני). כגון: מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים (תה' ז, יא); הַשְׁלֵךְ עַל־ה' יְהָבְךָ (תה' נה, כג).
  • סמוך, על יד. כגון: וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל־הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן (שמ' יג, כט); עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ (תה' כד, ב); וְשָׂטָן יעֲמֹד עַל־יְמִינוֹ (תה' קט, ו) וכן "וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ" (זכריה ג, א), כלומר עומד על יד ידו הימנית לקטרג עליו, ואמר על ימינו כי כן דרך המשתרר על זולתו לעמוד על ימינו שהיא צד הגבורה (ר"י חיון), כי המלמד חובה נצב לשמאל המלאך השופט שהוא ימין יהושע העומד כנגדו (מלבי"ם).
  • במובן של שליחות, כל' באמצעות, על ידי[2]. כגון בפסוק וחנה מדברת על לבה" (שמו"א א, יג) מתורגם "מצליא בלבה", כלומר שהיתה מכוונת את לבה בתפילתה (רד"ק). ולפי פירושו הכוונה שהתפללה באמצעות לבה, ולא תפלה של אמירת שפתיים בלבד. וכמ"ש בהדיא בירושלמי (בר' פרק ד') "היא מדברת על לבה" מכאן שתפלה צריכה כוונה[3]. וכן כתב רש"י (בר' כז, מ): ועל חרבך – כמו בחרבך[4], יש על שהוא במקום אות בי"ת, כמו עמדתם על חרבכם (יחז' לג, כו) – בחרבכם, על צבאותם – בצבאותם. וכן כתב הרמב"ן: ועל חרבך תחיה כמו ובחרבך תחיה, וכן "כי לא על הלחם יבדו יחיה האדם" (דב' ח, ג) בלחם. וכן פירש הראב"ע על הפסוק (איוב לו, לב) "על כפים כסה אור", כאלו בכפים כסה האור, והכפים הם העננים, כמו וסכותי כפי עליך, (וכן פירש רבי משה קמחי (אח הרד"ק) שם: עם כפים שהם העננים יכסה אור השמש ואינו נראה)[5].
שתי המשמעות האחרונות ['על' במשמעות של הסמיכות 'על יד', וגם במשמעות הסמיכות 'על ידי'] הן קרובות, ולעיתים אף מתחלפות ביניהן[6], ומסתבר שגם הופעת המבנה המקוצר של צורת הסמיכות נובע מסיבה משותפת.

ואולי ניתן להניח שהסיבה לקיצורו של הביטוי 'על יד', נובע מכך שהוא יכול להופיע גם במשפט בעל משמעות חיובית וגם במשפט בעל משמעות שלילית, ולכן יכול לגרום לטעות בהבנת המשפט. שאף שלרוב הוא בא במשמעות חיובית או ניטרלית, כגון 'על צבאותם', אך לעיתים המשמעות שלילית, כגון "וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ" (זכריה ג א). לכן אם היה נכתב 'והשטן עומד על יד ימינו', ניתן היה לטעות שאין המלה 'על' נסמכת ל'יד', אלא המלה 'יד' נסמכת ל'ימינו', ואז היה המובן שהשטן בא לעזור ליהושע הכהן הגדול. והאפשרות לכפול את המילה 'יד' גם היא איננה רצויה, לכן הושמטה המילה 'יד' לגמרי. [ואמנם ישנו כבר צרוף כזה במקרא "על יד ימינך", אך שם המובן הוא באמת לעזר, ולכן אין מקום לטעות בהבנה]. ולאחר שבאה צורת הסמיכות המקוצרת הזו של 'על יד', היא הועתקה גם למקומות אחרים, אף ששם אין המשמעות שלילית, כגון בפסוק 'על ימים יסדה'.

צורה מקוצרת זו השפיעה גם על צורת הסמיכות 'על ידי' וגם היא קוצרה לצורת הנסמך בלבד, כל' למילה 'על' בלבד, כמו בדוגמאות שהובאו לעיל[7]. אך לעיתים מופיע בצורת נסמך בלבד כמו בפסוק "רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ" (דב' ב' לז). וכמו שפירש שם רש"י: כל אצל נחל יבוק. כלומר יד הוא קיצור של על יד.

אף שהסבר זה נשמע כחידוש, מ"מ תופעה זו של סמיכות המופיעה רק בצורת הנסמך או רק בצורת הסומך מצאנו גם בביטוי הזמן 'לעולם ועד' המציין נצח או זמן ארוך, כאשר לעיתים נכתב רק הנסמך 'לעולם', ולעיתים רק הסומך 'ועד'.[8]

על פי הסבר זה למילה 'על' ניתן לתרץ בפשטות כמה מלשונות התפילה שהתקשו בהן מפרשי התפילה הראשונים, ונדחקו מאד בביאור המשפט.

  • בתפלת מנחה של שבת: "על מנוחתם יקדישו את שמך" הכוונה שבכל שבת ושבת הם מקדישים את שמך (רוקח), כלומר שעל ידי שמירת השבת הם מקדישים את שמך (סדור עבודת ישראל לר' זליגמען בער). ובשער הכוונות (דף ע"ה ע"ג) כתב "למטה במלכות הוא מקום המיתה, ודי לנו במסירת נפשנו למיתה, ועל זה אנו אומרים ועל מנוחתם רוצה לומר ולצורך מנוחתם דאו"א, יקדישו ישראל את שמך להעלות שם מיין נוקבין ע"י קידוש ה', ולכן צריך לכוון במלות אלו אל הכונה הזאת למסור נפשך על קידוש ה' להעלותם שם מיין נוקבין כנזכר". ובטעות חשבו בכמה סדורים שזהו גם פשט המילים, דבר שאינו מתקבל על הדעת כלל, שהרי אין מצוה למסור נפש על מנוחת השבת, אלא דוקא בג"ע שפיכות דמים וע"ז (אלא אם כן הגוי מכוון להעבירו על דת, אבל זה אינו מיוחד דוקא למצות השבת). ועוד ניתן להביא ראיה נוספת, מהכתוב בהמשך "וינוחו בו כל מקדשי שמך", כלומר קידוש השם הוא ע"י המנוחה דוקא (שעליה אומרים רצה נא במנוחתנו), ולא על ידי מיתה. אלא ודאי שעניין מסירות הנפש הוא על פי הקבלה דוקא, וכמו שנאמר בכמה מקומות בתפילה, אף שאין זה הפשט[9].
  • בתחילת תפילת שחרית אומרים "קדש (את) שמך (בעולמך) על עם מקדישי שמך", וכן בתפילת 'ונתנה תוקף': "וקדש את שמך על מקדישי שמך", והכוונה ששמו ית' מתקדש על ידי ישראל עמו, ומבקשים שיסייע להם לקדש את שמו[10]. וזוהי גם משמעות הבקשה בתפילת ר"ה: "ובכן יתקדש שמך ה"א על ישראל עמך".
  • בתפילת נשמת כל חי: "להוֹדוֹת... עַל כָּל־דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן־יִשַׁי...". ומצאנו שהראשונים וגם האחרונים התקשו כיצד לפרש משפט זה. אך אם נפרש שהמילה 'על' משמעותה 'על ידי', יהיה המשפט מובן ללא כל קושי, ולא נצטרך להידחק בביאורו. ואמנם במחזור ויטרי הביא פירוש זה אך לבסוף העדיף פשט אחר, אבל לא שלל לגמרי שיש אפשרות לפרש כך, רק כתב שאין פרוש זה מתאים אם גורסים את המלה 'כל'[11].
  • בתפילת מודים: "וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וְעֶד". הכוונה על ידי כל הבריאה יתנשא שמך וכבודך, כדוגמת "השמים מספרים כבוד אל". ולפי זה מובן גם המשך התפילה "וכל החיים יודוך סלה ויהללו ויברכו את שמך וגו'".
  • בברכת יוצר: "תתברך ה"א עַל [כּל] שֶׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְעַל־מאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ [שעשית]", הכוונה תתברך ע"י כל מעשי ידיך בבריאה ובמיוחד ע"י המאורות שבראת. ומתקשר יפה עם המשך המשפט "[הֵמָּה] יפָאֲרוּךָ סֶּלָה". וכמו שפירש הר"י בר יקר: על שבח מעשי ידיך וגו' - הם הקדושים אשר בארץ ואשר בשמים, ששבח מעשי ידיך הם כדוגמת דוד המלך ששיבח את ה' ואמר: ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, ומאורי אור שעשית הם הקדושים שלמעלה, כדכתיב השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע, שמדבר על המאורות, כמו שכתוב "לשמש שם אהל בהם". ואין צורך להידחק ולפרש 'על שבח' – יותר ממה שמשבחים אותך מעשה ידיך, וכמו שביאר היעב"ץ, כי לפ"ז יהיה קשה ההמשך "ועל מאורי אור שיצרת" (וכמו שהעיר בלחם רב ס' תשט"ו).
  • בברכת בורא נפשות: על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי. וכתב במחז"ו בפירושו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, כלומר הקב"ה ברא נפשות רבות ואנשים רבים, על כל (הכונה 'על ידי כל', ראה הערת המהדיר שם הערה 23) המאכלים, שברא להחיות בהן במאכלים נפש כל חי, שאינן חיים אם לא על המאכלים, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. עכ"ל. וכעין זה כתב הטור (סי' ר"ז) בפירוש א': בורא נפשות רבות וחסרונן חסרונן של הנפשות דהיינו של הבריות מתמלא על ידי כל מה שבראת בעולם הפירות והירקות וכדומה וכל זה בראת כדי להחיות בהם נפש כל חי דהיינו את נשמות הברואים.
בתפילת ימים נוראים נאמר "ושמך נורא על כל מה שבראת". והנה בתחילה מבקשים 'תן פחדך על על מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת', ובהמשך אומרים 'שידענו... ששמך נורא על כל מה שבראת'. כל' אומרים שזו המציאות. אז אם זו המציאות למה בקשנו על זה בתחילה. והראב"ן התקשה בזה ולכן פירש ויהיה שמך נורא על כל מה שבראת. וזה דוחק, שהרי כבר בקשנו זאת בתחילה. וברוקח פירש 'שמך נכבד ומפואר על כל בריותך', כלומר נורא פירושו מעבר להשגתנו, שהוא מופלא ורחוק מאד. ולפ"ז נראה לומר ש'על כל שבראת' הכוונה על ידי כל מה שבראת, שמכל יצור בבריאה ניכרת גדולת השם וקדושתו.



[1] פירש המלבי"ם שם שעל יד הפעולות שעשה בעבור בני אדם, על ידם תראו שהוא נורא עלילה. וכן כתב המצו' דוד שם "מעשיו נוראים בעבור בני אדם".
[2] אמנם גם הרד"ק בשורשים כתב כי 'על' יבוא במקום בי"ת השימוש: כמו ועל חרבך (בר' כז, מ) כמו ובחרבך. המלט על נפשך (שם יט, יז) כמו בנפשך. אך קשה לדעת בוודאות האם כוונתו לפרש זאת כ'על ידי', כי בהמשך ההסבר הוא מביא גם את הפסוק "ונתת אותם על סל אחד" (שמ' כט, ב) שמשמעותו 'בתוך', ולא 'על ידי'. וגם בשאר המקומות בתנ"ך הוא נמנע מלפרש כך למרות שראשונים אחרים כן פרשו באופן זה.
[3] וכן איתא בילקו"ש (אסתר ד, א): חנה הרהרה בלבה ושמע הקב"ה לחישתה, שכן הוא אומר (ש"א א יג) וחנה היא מדברת על לבה מה כתיב (שם יז) ואלהי ישראל יתן את שלתך.
[4] כי לא יתכן שציוה עליו לעסוק ברציחות, אלא פירושו תשמור אותו ועיירותיו בחרבך. ד"א על ידי ובשביל חרבך שהאכלתני מצידך תחיה ותצליח (פענחא רזא; מושב זקנים לבעה"ת).
[5] ישנם עוד כמה מקומות במקרא שהמלה 'על' באה במשמעות זו, לפחות לפי חלק מהמפרשים:
  • "וימת הרן על פני תרח אביו" (בר' יא, כח), כתב רש"י על פי בר"ר: י"א שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש וכו'. ופירש שם הרא"מ על פני כמו בפני, על במקום בי"ת, כמו על חרבך תחיה – בחרבך תחיה, כלומר בסבתו (וכן כתב שם העץ יוסף).
  • "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג, כד) הכונה ישיב לב אבות על ידי הבנים (רש"י, מצודת דוד).
  • "למנצח על הגיתית" (תה' ח, א), פירש התרגום "לשבחא על כנרא דאתי מגת". וכן "על השמינית" (יב,א) "לשבחא על כנרא דתמניא נימי". וכן "על יונת אלם" (נו, א) "לשבחא על כנישתא דישראל דמתילא ליונה", כלומר מזמור שנמסר ללוי המנצח לשבח אותך ע"י כלי נגינה, או ע"י ישראל שנמשלו ליונה. וכן על עלמות (מו, א); "על איילת השחר" (כב, א); "על מחלת" (נג, א), אשר כולם מציינים לפי הפשט כלי נגינה או כלי שיר, והכונה שהמזמור נמסר ללוי לשבח ולהודות לך על ידי כלי נגינה אלו (ר"י חיון בהקדמה למזמור ד; מאירי שם). או שהכוונה היא שהיתה רוח הקדש גוברת ומנצחת עליו על ידי הניגונים וכלי השיר שהיו לו (ר' אברהם בן רמוך בהקדמה למזמור ד).
  • "המהלך על כנפי רוח" (תהלים ק"ד,ג) לפי רוב מפרשי הפשט קאי על העבים, שה' מוליכם על ידי כנפי רוח ומנהיגם כרצונו (רס"ג; מאירי; ר"י חיון, מצודות דוד).
  • "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור" (תה' צב, ד), הבאור הוא שעל ידי כלי נגינה אלו נודה ונזמר לך, ונגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות (ר"י חיון; רבי אברהם בן רמוך).
  • "כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל־יֶתֶר" (תה' יא, ב), קרא לרכילות שלהם דריכת חץ על הקשת, כי הם הגורמים והמביאים לכך, כל' כמו שהרכילות היא הגורמת לפגיעה למרות שהנפגע לא נפגע ישירות מההולך רכיל, כך גם הקשת אשר באמצעותה נורה החץ לא היא שפוגעת ישירות, אלא היא הגורם (מאירי).
  • "כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמיתך" (תה' קט"ו). אמנם לא מצאתי שפרשו כאן בהדיא שהכוונה - על ידי חסדך, אך ברוקח פירש במשמעות קרובה לכך שכתב: על חסדך - שאתה עושה לכל, ועל אמתך - קיום שתקיים, כי אנו בטוחים שתעזור לנו. וכעין זה כתב המאירי: תרחם עלינו ותעמידנו על חסדך אם חטאנו לך, ועל אמתך שאנחנו עמך ונחלתך המחזיקים בתורתך.
[6] לדוגמא : וְהָיָה לָכֶם פְּאַת־נֶגֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵי אֱדוֹם (במ' לד, ג). וּבְכָל הֶֽעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן (יהושע יא, כו). ויש שהקרי הוא 'יְדֵי' והכתיב הוא 'יַד', כמ"ש "וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יְדֵי (כתיב: יד) עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה" (מלכים ב' יב יב). וכן מצאנו בתפילה: כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל־יַד מֹשֶׁה נבִיאָךְ; ככָּתוּב עַל יַד נבִיאָךְ; עַל יַד בֶּן־יִשַּׁי בֵּית הַלַּחְמִי.
[7] עיין בקובץ ישורון (כרך טז עמ' תתס) שם כתב הרב שאול יהודה פרידמן בעניין מה שלעיתים מופיע בתפילה הביטוי 'על יד' ולעיתים 'על ידי', דהנה עצם תיבת 'יד' הינה מורה על איבר מאיברי האדם, ו'על יד' בפירושו המילולי הוא על גבי יד, וכל ההבדל בין 'על יד' ל'על ידי' הוא דחד הוא לשון יחיד וחד הוא לשון רבים, ופשוט. ומה שביטויים אלו משמשים גם בלשון אצל וסמוך וגם בלשון שליחות, אינו אלא לשון מושאל, וכמו שהאריך הרד"ק בספר השרשים (שרש יד, עמ' רס"ו), דכמו שהיד מוכנת לאדם לכל צרכיו כן נקרא המקום המוכן (בלשון מושאל) בלשון יד, וכמו דכתיב (דב' כג יג) "ויד תהיה לך מחוץ למחנה", וכתיב נמי (במ' ב יז) "איש על דגלו לדגליהם", ועוד הרבה קראי שפירושם לשון מקום, וכן לפי שהכח והגבורה של האדם היא ביד, אמר על המכה "הנה יד ה' הויה" (שמות ט ג), וכן "ידי לילה נגרה ולא תפוג" (תה ע"ז ג), דהיינו כח ויכולת. וכתב שם דזה פירוש הכתוב (עזרא ג י) "על ידי דוד מלך ישראל", כל' במצותו ובשליחותו, עיש"ה. רק לעיתים בא לשון מושאל זה בלשון יחיד על יד אחת, ופעמים בא בלשון רבים על שתי ידיים. ולפ"ז אין צורך לשנות את לשון התפילה בקדושה "ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר", ולגרוס 'על ידי נביאך', כי גם 'על יד' ביחיד מציין לשון שליחות.
[8] וכן נראה כי המלה 'חי' ביחס לקב"ה היא קיצור של חי העולמים, כל' חי לעולמים, כגון בפסוק "עַל־כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (בר' טז, יד), שהכוונה אל שהוא חי לעולמים והוא רואה ומשגיח עלי (תרגום המיוחס ליונתן). וכן בפסוק צָמְאָה נַפְשִׁי לֵֽאלֹהִים לְאֵל חָי (תה' מב, ב), וכן "יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי" (תה' פד, ג). וכן "וְאוּלָם חַי־אָנִי" (שמות יד, כא).
[9] ואכן בספר דברי תורה לאדמו"ר ממונקטש כתב שבפשוטן של דברים לא קאי המסירות נפש בזה על עניין מנוחתם, אלא רק על תיבות 'יקדישו', ששם צריך כוונת מסירות נפש לפי הכונה המבואר שם, וכן מבואר בכונת שמע ישראל במוסף שבת ויו"ט למס"נ עיי"ש, ואין הכונה שם על שמירת שבת כלל.
[10] סיפר האדמו"ר רבי אברהם מסלונים, שבזמן שיסד בטבריה את בית ספר 'בית יעקב' הראשון שהוקם בארץ מחוץ לירושלים, עמד מאחורי דלת הכיתה, והקשיב לשיעור 'ביאורי התפילה' ממורה חדשה שנשלחה מגרמניה, וזאת במטרה לתהות על קנקנה. המורה הסבירה לתלמידות את הקטע בסידור 'קדש את שמך על מקדישי שמך', והבהירה שיש שתי דרכים לקדש את ה', יש המחרף את נפשו למות על קידוש ה', ויש המקדש את ה' בהליכות חייו, בהתנהגותו ובכל מעשיו ביום יום. ובכן אמרה: אם אנו מבקשים מהקב"ה שיקדש את שמו על מקדישיו, משמע שמדובר באנשים חיים, ואם כן בלי ספק הכוונה כאן למקדישי שמו בחייהם ולא במותם. סיכם האדמו"ר: "כיון ששמעתי הסבר זה, ידעתי בבירור כי זו המורה שתחנך את הבנות ברוח האמיתית של 'בית יעקב'!" (ניב המורה שבט תשס"ג).
[11] וז"ל המחז"ו: איך אומרים בנ"א דבר זה ואינן תמהין לעצמן, וכי היאך יכול חובת כל האדם לשבח לקב"ה יותר מכל דברי שירי דוד. ואפילו אם תפרש האי "על כל דברי" כמו 'מלבד כל דברי', או 'על ידי כל דברי', א"כ חובה היא על כל האדם לומר כל השבחות שבתהלים, מה שלא היה ולא נברא. ואם לא נגרוס 'כל', אז נוח יותר, דמשמע שחובה היא על כל אדם לומר לפני הקב"ה משירי דוד, והאי על דברי תפרש כמו על ידי, כלומר ע"פ השירות ועל ידיהן חייבין אנו להודות להקב"ה. עכ"ל. ובהמשך כתב שעדיף לפרש שעל כל נדרש לאחריו והכונה ישתבח שמך מלבד כל דברי שירות ותשבחות דוד ששיבחך יותר מכל אדם... ויותר על כל אלו יהא שמך עוד משובח לעולם. עכ"ל. ולגבי קושיתו ניתן לתרץ שאין מילת 'כל' משמשת להכליל את הכל, אלא משמשת להכליל כל שהוא, כמו "ואיש כי יכה כל נפש אדם", שלפי ריב"ב הכוונה כל שהוא נפש (סנהדרין ע"ח.), וכן "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי" (שודאי שאף על מקצת חסדי ה' לא ניתן להשיב), וכן "לא יעיר כל חמתו" (לא יעורר אפילו מקצת מחמתו). וכן כאן הכוונה חובתנו לשבח אפילו ע"י מקצת השבחים שאמר דוד המלך, שהרי כל שבחו לא ניתן לומר.
 
חזור
חלק עליון