ראובן יוסף מיארה
Well-known member
תשובת @הרב שמעון ללוש בעניין:
ב"ה
אור ליום השישי י' באדר התש"פ
לכבוד ידי"נ הנעים והנכבד הגאון רבי ראובן צרף שליט"א
במאי דבדיק לן מר וארי נעשה שואל מדעת בדבר מי שנמצא בזמן פלג המנחה או בין השמשות ורוצה להתפלל מנחה בשעה שהציבור מתפללים ערבית או להיפך, וכן ציבור שרוצים להתפלל מנחה ורוצה להשלים להם ע"י שמתפלל יחד איתם ועבורו היא תפילת ערבית, או להיפך שעבורם זה ערבית ועבורו מנחה, וכן אם מתפלל אחר ערבית בציבור תשלומין למנחה, ורוצה לעכב התשלומין להתפלל אותה עם ציבור נוסף שבא להתפלל ערבית, או שרוצה להשלים להם למנין, היאך הדין נותן בכל כיוצא באלו המקרים.
והנה כתב מרן הש"ע בסימן צ (ס"ט), ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, ע"כ. וכתב המ"א שם (יז), דמשמע בגמ' ע"ז (ד:) דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית, לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין, ע"כ. והיינו מדאמרינן התם, אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי. אי הכי דצבור נמי, דצבור נפישא זכותיה, אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא, כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי. ופי' רש"י, צבורא מצלו שחרית בכל מקומות, תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום, והיא שיחת שחרית וצהרים, יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין, ע"כ. ומבואר דאף שבשלוש שעות ראשונות מתפללים שחרית ומהני ליחיד המתפלל שחרית באותה שעה שזכות הציבור המתפלל תועיל אף עבורו שלא יעיינו בדינו ע"י תפילתו, מ"מ יחיד המתפלל מוסף באותה שעה לא יועיל לו לזה, אף שהוא בשעה שהציבור מתפללים, שזה שחרית וזה מוסף.
ומכאן למד המ"א להלן בסימן רלו (סק"ג) גם לנ"ד, שכתב, ואם בא לביהכ"נ בשעה שמתחילין ברכו, והוא לא התפלל מנחה, יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה, ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור, ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה. "אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפלל ערבית, ולהתפלל אחר כך ערבית בלילה, דזה לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין, כמ"ש סי' צ' ס"ט בשחרית ומוסף, ע"כ. ומבואר שאם מתפלל מנחה בשעה שהציבור מתפללים ערבית, או להיפך, אין זה נחשב בשעה שהציבור מתפללין, וכדין שחרית ומוסף.
ואף שיש מקום לחלק דהתם שחרית ומוסף אינם באותו נוסח ולכן לא נחשב עם הציבור, שאינם יכולים לומר ממש ביחד, משא"כ במנחה וערבית שמדובר באותו נוסח ממש יחשב לו לתפילה בציבור, שבאותה שעה ממש כולם אומרים אותו נוסח, אולם דעת המ"א שלא לחלק בכך, ונראה שהוציא כן ממה שהגמ' נתנה שיעור לשחרית בכל שלוש שעות ראשונות דמהני, ופרש"י הנ"ל משום דציבורא מצלו שחרית בכל מקומות, והרי בודאי שלאו בכל שעתא ושעתא מתחילים תפילת שחרית באחד מהמקומות, אלא עוסקים בתפילת שחרית, וזה מצטרף מסתמא לאחד מהם שעוסק כעת בתפילת העמידה, משא"כ במוסף שאפשר שכעת לא מתפללים בשום מקום. וממילא משמע דאין החילוק בין שחרית למוסף מטעם שלא אומרים ביחד משום שהנוסח שונה, אלא מפני שהיא תפילה אחרת, וה"נ בין מנחה לערבית, שזו מנחה וזו ערבית, ודו"ק.
והנה הרב אליה רבה בסימן רלו (סק"ז) הבי"ד המ"א הללו, אלא שהוסיף וז"ל: ונ"ל שאם אפשר לו להתפלל מעריב בלילה עם הצבור, ימתין במנחה, וכן כשאין שהות שיוכל להתחיל אחר מנחה תפלת מעריב עם הקהל, ימתין במנחה עד שיתחילו הקהל תפלת מעריב, "דעכ"פ יש מעלה בזה שמתפלל כשמתפללין הצבור", ועוד דיש לחלק דווקא 'בשעה' שהצבור מתפללין לא הוי כתפלה אחרת [אולי צ"ל אחת), אבל כשמתפללין ממש 'עמהם' הוי כמתפלל עם הצבור, ודמי קצת לקדושה בסוף סימן ק"ט, ע"כ. ומבואר דס"ל דאף בשחרית ומוסף שאינו נחשב לתפילה בציבור, עכ"פ מעלה יש בזה, וכ"ש כאשר מתפלל עם הציבור ממש, כמו בנ"ד של מנחה וערבית, דאפשר שפיר הוי כמתפלל עם הציבור ממש. (וכ"מ ממה שדימה לסי' קט ס"ג שאין היחיד אומר קדושה עם הציבור כשאין הקדושות שוות בדווקא, ע"ש).
ונמצינו למדים עד כאן, שלכאורה נידון השאלה תלוי במחלוקת המ"א והא"ר, האם כשמתפלל יחד עם הציבור אלו מנחה וזה ערבית או להיפך, נחשב לתפילה בציבור או לא. אלא שבנידון הא"ר שבלאו הכי יש לו עוד מנין בלילה לערבית, או שבלאו הכי לא יספיק להתפלל עם הציבור ערבית, גם המ"א יודה דרשאי להתפלל מנחה שלו עם ערבית של הציבור, דאם לא יועיל לא יזיק. וממילא גם בנ"ד, לענין להתפלל עם ציבור שבלאו הכי מתפללים, כל שאין לו דרך אחרת להתפלל עם ציבור שמתפלל אותה תפילה שלו, גם כן נאמר שאם לא יועיל לא יזיק, וכ"ש שמסתמא תועלת פורתא מיהא הוי, וכדברי הא"ר.
אבל הנ"מ תהיה בנידון הנוסף המובא בשאלה דידן, באופן שיש ציבור שיש להם תשעה לערבית, שמתוכם ארבעה התפללו וחמישה לא התפללו, וחסר להם אחד שלא התפלל, האם יכול זה שלא התפלל מנחה, להצטרף בתפילת המנחה שלו לחמישה שכעת עומדים להתפלל ערבית, שביחד יחשבו רוב מנין שמתפללים את החיוב שלהם. (וכמובן שהוא הדין להיפך, אם יועיל ערבית שלו להשלים למנחה שלהם). דלכאורה לדעת המ"א דלא חשיב בציבור, לא יועיל, ואילו לדעת הא"ר שפיר חשיב כמתפלל עם הציבור ויועיל. ולכאורה היה נראה להכריע בזה דבספיקא דרבנן נזיל לקולא, ולכן לענין תפילת ערבית של הציבור, יוכל גם להשלים, שאין כאן חשש ברכה לבטלה, רק קדישים. ואילו לענין תפילת מנחה של הציבור, לא יוכל להשלים, דספיקא דאורייתא של ברכות החזרה לחומרא.
אולם לקושטא דמלתא עיין במ"א (סי' רלו סק"ג הנ"ל) שהוסיף עוד טעם מדוע לא יועיל להיחשב בציבור, שכתב "וכל שכן במנחה ומעריב דסתרי אהדדי", ועסי' רס"ג סט"ו. ע"כ. וכ"כ הט"ז שם (סק"ד) יותר בהרחבה, וז"ל: דהיאך נימא שיתפלל מנחה שלו עם הקהל, והלא לא יהיה לו שותפות, שהם תופסים אותו זמן לילה, שהרי מתפללים ערבית, והוא תופסו עדיין ליום, שהוא מתפלל מנחה. ואפי' במה שמתפללים הקהל ערבית תכף אחר מנחה אמרי' דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי, דהא עכשיו מחזקינן ליום ותיכף מחזקינן ללילה, אלא דבתפלה הקילו, כמ"ש הרא"ש ריש ברכות, והיינו שלא בפעם אחת, אבל כאן דבפעם א' רוצה להשתתף עמהם, ובאמת אין להם שותפות, והוה כאלו מתפללים אנו תפלה אחרת לגמרי. ויש ללמוד חילוק זה ממ"ש תרומת הדשן (סימן ד, והוא מה שהביא המ"א הנ"ל מסיק רסג סעי' טו) למי ששהה להתפלל בע"ש מנחה עד שהקהל עונים ברכו, דפסק שם באם כבר ענה עמהם ברכו ממילא עשאו קודש, לא יתפלל שם מנחה, ויתפלל ערבית שתים, אבל אם הוא לא ענה עמהם יוכל להתפלל מנחה, אלא שיצא. ה"נ כן הוא, כיון שהוא ממתין על תפלת ערבית כונתו להיות לו שותפות עמהם, ובאמת אין כאן שותפות. ודוגמא לזה מצינו בתוס' פ' ע"פ ד' ק"ה ד"ה ונימא תרוייהו וכו' אבל לר"י לא פריך כו', ה"נ בזה אין כאן שותפות, דהזמנים חלוקים, ע"כ.
ומבואר, דמלבד הנוסח והאמירה של התפילה, שצריכה להיות בחדא מחתא, אולם עוד בה שצריך שיהיה בזמן אחד, או ביום או בלילה, ומדברי כל הראשונים בברכות (ב.) שהביאו מנהג העולם שמתפללים מנחה וערבית בפלג המנחה, והקשו דחשיב סתרי אהדדי, ותירצו כל אחד בדרכו (דכאידך תנאי ס"ל, א"נ דבתפילה היקלו, וכדו'), ואף אחד לא תירץ דתפילת מנחה או ערבית אינה תלויה בהכרח בהגדרת הזמן לילה או יום, מוכח דאה"נ תפילות אלו תלויות בהכרח בהגדרת הזמן, שמנחה היא דוקא ביום ערבית דוקא בלילה, ומעתה ס"ל למ"א והט"ז דלא שייך כאן שותפות, ולכן גרע טפי משחרית ומוסף. שבשחרית ומוסף אין שום סתירה בהשתייכות לזמן, משא"כ במנחה וערבית שהם סותרים בהגדרת הזמן, שוב לא שייך להחשיב את המנחה של היחיד עם ערבית של הציבור כתפילה אחת של ציבור המגישים דורון לפני המלך. והבן.
ולכן נראה שלענין דינא, אף הא"ר יתכן מאוד שיודה בנידון דידן, שההצטרפות של היחיד במנחה שלו אינה מועלת להשלים לציבור שעומדים לערבית, וכל מה שדיבר הא"ר שמועיל אינו אלא לענין המעלה של תפילה בציבור, אבל לא לענין ההשתייכות והשותפות לענין צירוף למנין וכדומה. (אולם זה ודאי שיועיל להימנות מתוך הארבעה שלא התפללו, ופשוט).
אולם ודאי שיש לסמוך בזה על הא"ר וסיע' דשפיר מהני מה שמצרף היחיד את עצמו במנחה שלו, למנין של ערבית שקיים גם בלעדיו, וכן להיפך, שיש בזה מעלה יתירה מתפילת היחיד לעצמו, וכ"כ הט"ז הנ"ל כיו"ב, ע"ש.
ומינה נמי לענין קדושה, דנראה שיחיד המתפלל ערבית בשעה שהציבור אומרים חזרה של מנחה, לא יאמר עמהם קדושה, דאפשר נמי סתראי נינהו. וכיו"ב זכורני שראיתי בעבר ממרן זיע"א שנשאל אם המתפלל ערבית במנין הסמוך למנין אחר שעסוקים בחזרה של מנחה, והגיעו יחד לחתימת מחיה המתים, האם יענה עימהם קדושה, והשיב דשוא"ת, דהוי מין בשאינו מינו, ע"כ. אולם נראה דעכ"פ שפיר דמי שיפסיק ויכוין לצאת מדין שומע כעונה על תנאי, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וירויח בזה דעת הא"ר, דלתוספת תועלת מיהא שפיר מהני, ודייק אנמי דנקט בש"ע (סו"ס קט) שאין הקדושות שוות, ובפרט דאף בערבית שייך קדושה אי לאו דקי"ל כמ"ד אין היחיד אומר קדושה, ודו"ק.
זהו הנלע"ד קלה כמות שהיא במה שזכיתי לראות לפום רהטאי כמיסת הפנאי, והי"ת יעבת"א.
ביקרא דאורייתא ידידו ומוקירו
דושו"ט כה"י באה"ר
שמעון ללוש ס"ט
ב"ה
אור ליום השישי י' באדר התש"פ
לכבוד ידי"נ הנעים והנכבד הגאון רבי ראובן צרף שליט"א
במאי דבדיק לן מר וארי נעשה שואל מדעת בדבר מי שנמצא בזמן פלג המנחה או בין השמשות ורוצה להתפלל מנחה בשעה שהציבור מתפללים ערבית או להיפך, וכן ציבור שרוצים להתפלל מנחה ורוצה להשלים להם ע"י שמתפלל יחד איתם ועבורו היא תפילת ערבית, או להיפך שעבורם זה ערבית ועבורו מנחה, וכן אם מתפלל אחר ערבית בציבור תשלומין למנחה, ורוצה לעכב התשלומין להתפלל אותה עם ציבור נוסף שבא להתפלל ערבית, או שרוצה להשלים להם למנין, היאך הדין נותן בכל כיוצא באלו המקרים.
והנה כתב מרן הש"ע בסימן צ (ס"ט), ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, ע"כ. וכתב המ"א שם (יז), דמשמע בגמ' ע"ז (ד:) דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית, לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין, ע"כ. והיינו מדאמרינן התם, אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי. אי הכי דצבור נמי, דצבור נפישא זכותיה, אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא, כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי. ופי' רש"י, צבורא מצלו שחרית בכל מקומות, תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום, והיא שיחת שחרית וצהרים, יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין, ע"כ. ומבואר דאף שבשלוש שעות ראשונות מתפללים שחרית ומהני ליחיד המתפלל שחרית באותה שעה שזכות הציבור המתפלל תועיל אף עבורו שלא יעיינו בדינו ע"י תפילתו, מ"מ יחיד המתפלל מוסף באותה שעה לא יועיל לו לזה, אף שהוא בשעה שהציבור מתפללים, שזה שחרית וזה מוסף.
ומכאן למד המ"א להלן בסימן רלו (סק"ג) גם לנ"ד, שכתב, ואם בא לביהכ"נ בשעה שמתחילין ברכו, והוא לא התפלל מנחה, יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה, ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור, ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה. "אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפלל ערבית, ולהתפלל אחר כך ערבית בלילה, דזה לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין, כמ"ש סי' צ' ס"ט בשחרית ומוסף, ע"כ. ומבואר שאם מתפלל מנחה בשעה שהציבור מתפללים ערבית, או להיפך, אין זה נחשב בשעה שהציבור מתפללין, וכדין שחרית ומוסף.
ואף שיש מקום לחלק דהתם שחרית ומוסף אינם באותו נוסח ולכן לא נחשב עם הציבור, שאינם יכולים לומר ממש ביחד, משא"כ במנחה וערבית שמדובר באותו נוסח ממש יחשב לו לתפילה בציבור, שבאותה שעה ממש כולם אומרים אותו נוסח, אולם דעת המ"א שלא לחלק בכך, ונראה שהוציא כן ממה שהגמ' נתנה שיעור לשחרית בכל שלוש שעות ראשונות דמהני, ופרש"י הנ"ל משום דציבורא מצלו שחרית בכל מקומות, והרי בודאי שלאו בכל שעתא ושעתא מתחילים תפילת שחרית באחד מהמקומות, אלא עוסקים בתפילת שחרית, וזה מצטרף מסתמא לאחד מהם שעוסק כעת בתפילת העמידה, משא"כ במוסף שאפשר שכעת לא מתפללים בשום מקום. וממילא משמע דאין החילוק בין שחרית למוסף מטעם שלא אומרים ביחד משום שהנוסח שונה, אלא מפני שהיא תפילה אחרת, וה"נ בין מנחה לערבית, שזו מנחה וזו ערבית, ודו"ק.
והנה הרב אליה רבה בסימן רלו (סק"ז) הבי"ד המ"א הללו, אלא שהוסיף וז"ל: ונ"ל שאם אפשר לו להתפלל מעריב בלילה עם הצבור, ימתין במנחה, וכן כשאין שהות שיוכל להתחיל אחר מנחה תפלת מעריב עם הקהל, ימתין במנחה עד שיתחילו הקהל תפלת מעריב, "דעכ"פ יש מעלה בזה שמתפלל כשמתפללין הצבור", ועוד דיש לחלק דווקא 'בשעה' שהצבור מתפללין לא הוי כתפלה אחרת [אולי צ"ל אחת), אבל כשמתפללין ממש 'עמהם' הוי כמתפלל עם הצבור, ודמי קצת לקדושה בסוף סימן ק"ט, ע"כ. ומבואר דס"ל דאף בשחרית ומוסף שאינו נחשב לתפילה בציבור, עכ"פ מעלה יש בזה, וכ"ש כאשר מתפלל עם הציבור ממש, כמו בנ"ד של מנחה וערבית, דאפשר שפיר הוי כמתפלל עם הציבור ממש. (וכ"מ ממה שדימה לסי' קט ס"ג שאין היחיד אומר קדושה עם הציבור כשאין הקדושות שוות בדווקא, ע"ש).
ונמצינו למדים עד כאן, שלכאורה נידון השאלה תלוי במחלוקת המ"א והא"ר, האם כשמתפלל יחד עם הציבור אלו מנחה וזה ערבית או להיפך, נחשב לתפילה בציבור או לא. אלא שבנידון הא"ר שבלאו הכי יש לו עוד מנין בלילה לערבית, או שבלאו הכי לא יספיק להתפלל עם הציבור ערבית, גם המ"א יודה דרשאי להתפלל מנחה שלו עם ערבית של הציבור, דאם לא יועיל לא יזיק. וממילא גם בנ"ד, לענין להתפלל עם ציבור שבלאו הכי מתפללים, כל שאין לו דרך אחרת להתפלל עם ציבור שמתפלל אותה תפילה שלו, גם כן נאמר שאם לא יועיל לא יזיק, וכ"ש שמסתמא תועלת פורתא מיהא הוי, וכדברי הא"ר.
אבל הנ"מ תהיה בנידון הנוסף המובא בשאלה דידן, באופן שיש ציבור שיש להם תשעה לערבית, שמתוכם ארבעה התפללו וחמישה לא התפללו, וחסר להם אחד שלא התפלל, האם יכול זה שלא התפלל מנחה, להצטרף בתפילת המנחה שלו לחמישה שכעת עומדים להתפלל ערבית, שביחד יחשבו רוב מנין שמתפללים את החיוב שלהם. (וכמובן שהוא הדין להיפך, אם יועיל ערבית שלו להשלים למנחה שלהם). דלכאורה לדעת המ"א דלא חשיב בציבור, לא יועיל, ואילו לדעת הא"ר שפיר חשיב כמתפלל עם הציבור ויועיל. ולכאורה היה נראה להכריע בזה דבספיקא דרבנן נזיל לקולא, ולכן לענין תפילת ערבית של הציבור, יוכל גם להשלים, שאין כאן חשש ברכה לבטלה, רק קדישים. ואילו לענין תפילת מנחה של הציבור, לא יוכל להשלים, דספיקא דאורייתא של ברכות החזרה לחומרא.
אולם לקושטא דמלתא עיין במ"א (סי' רלו סק"ג הנ"ל) שהוסיף עוד טעם מדוע לא יועיל להיחשב בציבור, שכתב "וכל שכן במנחה ומעריב דסתרי אהדדי", ועסי' רס"ג סט"ו. ע"כ. וכ"כ הט"ז שם (סק"ד) יותר בהרחבה, וז"ל: דהיאך נימא שיתפלל מנחה שלו עם הקהל, והלא לא יהיה לו שותפות, שהם תופסים אותו זמן לילה, שהרי מתפללים ערבית, והוא תופסו עדיין ליום, שהוא מתפלל מנחה. ואפי' במה שמתפללים הקהל ערבית תכף אחר מנחה אמרי' דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי, דהא עכשיו מחזקינן ליום ותיכף מחזקינן ללילה, אלא דבתפלה הקילו, כמ"ש הרא"ש ריש ברכות, והיינו שלא בפעם אחת, אבל כאן דבפעם א' רוצה להשתתף עמהם, ובאמת אין להם שותפות, והוה כאלו מתפללים אנו תפלה אחרת לגמרי. ויש ללמוד חילוק זה ממ"ש תרומת הדשן (סימן ד, והוא מה שהביא המ"א הנ"ל מסיק רסג סעי' טו) למי ששהה להתפלל בע"ש מנחה עד שהקהל עונים ברכו, דפסק שם באם כבר ענה עמהם ברכו ממילא עשאו קודש, לא יתפלל שם מנחה, ויתפלל ערבית שתים, אבל אם הוא לא ענה עמהם יוכל להתפלל מנחה, אלא שיצא. ה"נ כן הוא, כיון שהוא ממתין על תפלת ערבית כונתו להיות לו שותפות עמהם, ובאמת אין כאן שותפות. ודוגמא לזה מצינו בתוס' פ' ע"פ ד' ק"ה ד"ה ונימא תרוייהו וכו' אבל לר"י לא פריך כו', ה"נ בזה אין כאן שותפות, דהזמנים חלוקים, ע"כ.
ומבואר, דמלבד הנוסח והאמירה של התפילה, שצריכה להיות בחדא מחתא, אולם עוד בה שצריך שיהיה בזמן אחד, או ביום או בלילה, ומדברי כל הראשונים בברכות (ב.) שהביאו מנהג העולם שמתפללים מנחה וערבית בפלג המנחה, והקשו דחשיב סתרי אהדדי, ותירצו כל אחד בדרכו (דכאידך תנאי ס"ל, א"נ דבתפילה היקלו, וכדו'), ואף אחד לא תירץ דתפילת מנחה או ערבית אינה תלויה בהכרח בהגדרת הזמן לילה או יום, מוכח דאה"נ תפילות אלו תלויות בהכרח בהגדרת הזמן, שמנחה היא דוקא ביום ערבית דוקא בלילה, ומעתה ס"ל למ"א והט"ז דלא שייך כאן שותפות, ולכן גרע טפי משחרית ומוסף. שבשחרית ומוסף אין שום סתירה בהשתייכות לזמן, משא"כ במנחה וערבית שהם סותרים בהגדרת הזמן, שוב לא שייך להחשיב את המנחה של היחיד עם ערבית של הציבור כתפילה אחת של ציבור המגישים דורון לפני המלך. והבן.
ולכן נראה שלענין דינא, אף הא"ר יתכן מאוד שיודה בנידון דידן, שההצטרפות של היחיד במנחה שלו אינה מועלת להשלים לציבור שעומדים לערבית, וכל מה שדיבר הא"ר שמועיל אינו אלא לענין המעלה של תפילה בציבור, אבל לא לענין ההשתייכות והשותפות לענין צירוף למנין וכדומה. (אולם זה ודאי שיועיל להימנות מתוך הארבעה שלא התפללו, ופשוט).
אולם ודאי שיש לסמוך בזה על הא"ר וסיע' דשפיר מהני מה שמצרף היחיד את עצמו במנחה שלו, למנין של ערבית שקיים גם בלעדיו, וכן להיפך, שיש בזה מעלה יתירה מתפילת היחיד לעצמו, וכ"כ הט"ז הנ"ל כיו"ב, ע"ש.
ומינה נמי לענין קדושה, דנראה שיחיד המתפלל ערבית בשעה שהציבור אומרים חזרה של מנחה, לא יאמר עמהם קדושה, דאפשר נמי סתראי נינהו. וכיו"ב זכורני שראיתי בעבר ממרן זיע"א שנשאל אם המתפלל ערבית במנין הסמוך למנין אחר שעסוקים בחזרה של מנחה, והגיעו יחד לחתימת מחיה המתים, האם יענה עימהם קדושה, והשיב דשוא"ת, דהוי מין בשאינו מינו, ע"כ. אולם נראה דעכ"פ שפיר דמי שיפסיק ויכוין לצאת מדין שומע כעונה על תנאי, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וירויח בזה דעת הא"ר, דלתוספת תועלת מיהא שפיר מהני, ודייק אנמי דנקט בש"ע (סו"ס קט) שאין הקדושות שוות, ובפרט דאף בערבית שייך קדושה אי לאו דקי"ל כמ"ד אין היחיד אומר קדושה, ודו"ק.
זהו הנלע"ד קלה כמות שהיא במה שזכיתי לראות לפום רהטאי כמיסת הפנאי, והי"ת יעבת"א.
ביקרא דאורייתא ידידו ומוקירו
דושו"ט כה"י באה"ר
שמעון ללוש ס"ט
יצחקי יוספי
New member
לזו כוונתך?
בס"ד, ו' ניסן תשע"ז
872-2/ע"ז
לכבוד היקר והנעלה כש"ת ה"ה …… ….. נ"י
שלום רב,
לשאלתו האם מותר להתפלל לכתחלה ערבית בפלג המנחה, ע' בספר ילקוט יוסף ברכות (דיני מנחה וערבית עמ' תר"נ) דמצוה מן המובחר להתפלל ערבית ולקרוא ק"ש אחר צאת הכוכבים, ומ"מ כבר נהגו אצלנו להקל להתפלל ערבית קודם השקיעה אחר פלג המנחה, ואף מתפללים מנחה סמוך לשקיעה, וסומכים תפלת מנחה לערבית, וצריך לחזור ולקרוא ק"ש אחר צאת הכוכבים, וקי"ל כרבי יהודה דאמר זמן מנחה עד פלג המנחה, ומשעה זו מתחיל זמן תפלת ערבית, וע"ש בהערה שהרחבנו לבאר מנהג הספרדים ועדות המזרח להתפלל ערבית מבעוד יום, וראה בשו"ת בנימין זאב ח"א (סי' קפ"ג), ובשו"ת יחוה דעת ח"ו (עמ' רט"ו), דכיון שתפלת ערבית רשות לכן שרי להתפלל (אפילו לכתחלה) מפלג המנחה, וכ"פ בבן איש חי פרשת ויקהל (אות ז'), דלא איפסקא הלכתא כחד מנייהו, ואסיקנא דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד, ונהגו להקל בכך אפילו שעושים תרי קולי דסתרי אהדדי, להתפלל מנחה וערבית ביחד אחר פלג המנחה, ויש להם על מה שיסמוכו, כיון דערבית רשות לא דקדקו בזמנה, כלשון הרמב"ם בהלכות תפלה. ואין אחר המנהג כלום, ולכן אין מה לעורר ולפרסם שאין להתפלל ערבית אחר פלג המנחה.
הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל היה מתפלל מנחה וערבית ביחד, בביהכ"נ אהל רחל ברח' דוד ילין בירושלים, והיה מסיים תפלת ערבית הרבה קודם השקיעה. וכך נהגו כל גדולי ירושלים בדור הקודם. וכך נהג מרן אאמו"ר זצוק"ל לפני חמשים וששים שנה.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
כבר השיב על זה מרן שליט"א שזה מנהג נגד מרן
rafi2391
Active member
השאלה כמה כוח יש לזה
דעת האחרונים לא נוחה להתפלל בפלג מנחה ובטח לא בתרתי דסתרי
מה הפירוש "דעת האחרונים"? הרי כבר אמרו לך שזו "דעת מרן" ויש מנהג נגד, אז מה שייך "דעת האחרונים"?
הרי "דעת האחרונים" היא כן לקיים מנהג נגד מרן.
ופוק חזי מאי עמא דבר שברוב בתי הכנסת (הספרדים) מתפללים מנחה וערבים בסמוך בימי החנוכה. (וכן בכל ערב שבת כשמתפללים פלג).
rafi2391
Active member
שוב אני אומר מזה פוק חזי מאי עמא דבר זה נגד השוע מפורש אז אם כולם עושים ככה זה בסדר?
אגב לא כל כך ראיתי שזה דעת הרב עובדיה אשמח שתאיר את עיני
כי דעת ההלכה ברורה לא נוחה עם זה וגם לא דעת הרב מאזוז
ממרן עד מרן
Well-known member
בערב שבת זה דינא דגמ' שאפשר
רב צלי של שבת בערב שבת - ואין על זה חולק, זה לכו"ע בערב שבת שאפשר.
ממרן עד מרן
Well-known member
זה ברור - ולכן האחרונים חיזקו את המנהג של "להדליק ואח"כ לברך" מחמת המנהג וכן את מנהג "ברכת הטבילה" וכו'.
אך השאלה כאן - מי שבשאר מנהגים טוען שזה מנהג נגד מרן ונגד ההלכה
מאי שנא אולמיה האי מהאי - שניהם מנהגים נגד מרן ונגד ההלכה , ובשניהם האחרונים כתבו שאפשר ללכת אחר המנהג , אז איפה השינוי?
אני מדבר על התרתי דסתרי שמתפללים מנחה וערבית בסמוך.
rafi2391
Active member
אלף המחילות לא דיברתי על ערב שבת
דיברתי על יום חול
ממרן עד מרן
Well-known member
שים לב שלא הגבתי על דבריך "תתבונן" על מה הגבתי ולמי
ממרן עד מרן
Well-known member
נכון - ובער"ש זה דינא דגמ' שאפשר לעשות תרתי דסתרי, ולהסמיכם אחד לשני
והטעם - כי את קבלת שבת אפשר להקדים עוד לפני הזמן [כשזה בתוך פלג] ואז לא הוהי תרתי דסתרי כי עתה קיבלת שבת ובשבילך התקדש היום והוי כיום המחר
rafi2391
Active member
גם בזה ההוראה להתפלל מנחה מוקדמת
לעניין ערב שבת מתירים את הערבית המוקדמת אבל לעניין מנחה אתה מסתבך עם תרתי דסתרי לכן צריך להקדים מנחה
גם שאני מתפלל ערבית ביום חול בפלג מנחה בשבילי התקדש יום המחרת ואני אומר יעלה ויבוא אם זה ראש חודש לכל מאי שנא שבת יום חול
ממרן עד מרן
Well-known member
כי בשבת הקידוש תלוי "באדם" ואם קידש מפלג המנחה "התקדש היום".
לעומת זאת ביום רגיל - זה שהקדמת ערבית זה לא הופך "שזה כבר יום המחרת" אין דבר כזה, כי זה באמת לא יום המחרת.
rafi2391
Active member
דבריך קשים מאוד להבנה
אם זה לא יום המחרת איך אמרת יעלה ויבוא בתפילה אם זה ראש חודש ?
איך ספרת העומר על יום המחרת?
ממרן עד מרן
Well-known member
מה ?????????????????
יש מי שאומר שאפשר לספור את העומר לפני צאת הכוכבים???????
לא ידוע לי - גם מי שמתפלל ערבית מוקדם , סופרים את העומר בצאת הכוכבים
rafi2391
Active member
תבדוק שוב ברב עובדיה
מי שמתפלל ערבית מוקדם יכול לספור העומר וטוב שיעשה תנאי שאם הוא יזכור לספור אחרי צהכ אז ספירתו כלום והוא יספור בברכה ואם לא אז ספירתו תופס
כרגע לא נמצא ליד הספרים להגיד מקור אני מאמין שזה בחזוע פסח
שלחן ערוך אתה מכיר ??
השו"ע כותב להדיא ש"המדקדקים מחכים לספור ספירת העומר בצאת הכוכבים"
כך לכתחילה, אבל בדיעבד סופרים בין השמשות ויש אומרים שספירה בפלג מועילה (עכ"פ לענין ברכה בשאר ימים)
וכנ"ל
