יהודה בן דוד - משנת יוסף
Well-known member
מצורף דרשת פורים משמחת בענין הנ"ל, (מבוססת על מש"כ בקונ' וזאת ליהודה אה"ע סי' יז):
פורים תשע"ט
ידועה חקירתו של מרן החיד"א בברכ"י (אה"ע ר"ס יז) במעשה דשחטיה רבא (וי"א רבה) לרבי זירא במשתה הפורים (מגילה ז:), האם אחרי שהחיה רבא (וי"א רבה) את ר' זירא, אשתו היתה צריכה קידושין מחדש. (וכן האם בניו מחוייבים בכיבוד אב ואם, וכן האם הוא חייב בכיבוד או"א, וכן האם נשאר כהן. וחקירה זו קיימת גם בבנ"י שפרחה נשמתם במעמד הר סיני. ותלויה בחקירה הידועה בענין אשת אליהו. והאריכו בזה הפוס'. עי' בן יהוידע מגילה שם, ולמרן זיע"א במאו"י מגילה שם, ובילקו"י פורים מהדו' תשע"ג עמ' תרפא, ועוד).
וידועים דברי הגר"א וסרמן בקובץ שיעורים (סי' כז-כח) שאיסור אשת איש הוא רק בחיים, אבל אחר מיתת הבעל אין אישות[1].
ומצאתי בתשב"ץ ח"ב (סי' קיא) שכ' שאדם חייב בקבורת אשתו אפי' מאה פעמים, משום ד"לעולם היא קרויה אשתו עד שיחיו המתים". (ויש לדון האם יש לכל אדם להדר לקבור את אשתו כמה פעמים כד' התשב"ץ, ואי מהני אותם הקוברים נשותיהם בחייהם. וילע"ע בזה. ועוד חזון למועד).
ולכאו' מדבריו מבואר דלא כקוב"ש. וצ"ע. (ושמעתי לחלק שעד תחיית המתים ולא עד בכלל, דאז הוי בריה חדשה. ויל"ע בזה).
ונראה לחדש בסגנון היום, דבאמת אחר מיתה קיימת האישות בין הבעל לאשה, כד' התשב"ץ. אלא שכל מהות איש ואשה הוא רק מחיים. אבל אחר מיתה אין איש ואשה, ושניהם שוים, ונמצא שאע"פ שיש ביניהם אישות, אבל אין זה אישות בין איש לאשה, והתורה אסרה רק אשת איש, ולא אשת מי שאינו איש.
שוב בינותי שחקירת הברכ"י תלויה בחקירה האם איסור אשת איש הוא איסור חפצא או איסור גברא, דאם הוא איסור חפצא שפיר יש לומר דעדיין החפצא של האשה הוא חפצא של אשת אשת איש, אבל אם זה איסור גברא, כיון שהגבר מת ודאי שפקע האיסור. ותול"מ.
ויש עמי עוד אריכות דברים גדולה מאד בזה (עי' בספרי וזאת ליהודה אה"ע ריש סימן יז, והוא תלוי גם בחקירות אמאי אין קידושין תופסים באשת איש שכתבתי שם בריש הסימן), אבל הרצים יוצאים דחופים, וימהרוני.
זה הנראה לענ"ד וצומ"י[2] וימ"נ אמן
ומילתא (דבדיחותא) אגב אורחא:
שמעתי שהטוש"ע סיימו דיני פורים בסימן תרצ"ז לרמוז דתעשה את כל מצוות היום כולל חייב איניש לבסומי, אבל תגיע עד תרצז ולא תמשיך ל"תרצח". (ולצורך זה איחדו את דיני סעודת פורים ומשלוח מנות בסי' תרצה ולא חילקו לב' סימנים, כי סעודת פורים אשמה בזה, ואוי ל.. ולשכינו...).
והצעתי את הדברים הנ"ל לפני מרן הראש"ל שליט"א והסכים עמי בחיוך מלא.
[1] ובמשתה היין תש"פ נתעוררתי לפי"ד גיסי רבי ישראל א. נר"ו דמזה מוכח דיש חיים לאחר המוות, דרק אחר מיתת האשה כשאינו "בעלה" יכול להקרא חי...
[2] ר"ת. צורנו משגיאות יצילנו. וצ"ע היאך הצומי יציל משגיאות, ולכאו' היא סיבה לטעויות, כיון שיש לאדם אינטרס, ונדצ"ל והשי"ת יצילנו מצומי ושגיאות.
ועוד יש לומר, דהוא מלשון צום, וכמו שאמרה אסתר למרדכי, וצומו עלי, והיינו דהצום יגן על הכותב שלא יבוא לשגיאות.
דרוש א
בענין שחטיה רבה לר' זירא
בענין שחטיה רבה לר' זירא
פורים תשע"ט
ידועה חקירתו של מרן החיד"א בברכ"י (אה"ע ר"ס יז) במעשה דשחטיה רבא (וי"א רבה) לרבי זירא במשתה הפורים (מגילה ז:), האם אחרי שהחיה רבא (וי"א רבה) את ר' זירא, אשתו היתה צריכה קידושין מחדש. (וכן האם בניו מחוייבים בכיבוד אב ואם, וכן האם הוא חייב בכיבוד או"א, וכן האם נשאר כהן. וחקירה זו קיימת גם בבנ"י שפרחה נשמתם במעמד הר סיני. ותלויה בחקירה הידועה בענין אשת אליהו. והאריכו בזה הפוס'. עי' בן יהוידע מגילה שם, ולמרן זיע"א במאו"י מגילה שם, ובילקו"י פורים מהדו' תשע"ג עמ' תרפא, ועוד).
וידועים דברי הגר"א וסרמן בקובץ שיעורים (סי' כז-כח) שאיסור אשת איש הוא רק בחיים, אבל אחר מיתת הבעל אין אישות[1].
ומצאתי בתשב"ץ ח"ב (סי' קיא) שכ' שאדם חייב בקבורת אשתו אפי' מאה פעמים, משום ד"לעולם היא קרויה אשתו עד שיחיו המתים". (ויש לדון האם יש לכל אדם להדר לקבור את אשתו כמה פעמים כד' התשב"ץ, ואי מהני אותם הקוברים נשותיהם בחייהם. וילע"ע בזה. ועוד חזון למועד).
ולכאו' מדבריו מבואר דלא כקוב"ש. וצ"ע. (ושמעתי לחלק שעד תחיית המתים ולא עד בכלל, דאז הוי בריה חדשה. ויל"ע בזה).
ונראה לחדש בסגנון היום, דבאמת אחר מיתה קיימת האישות בין הבעל לאשה, כד' התשב"ץ. אלא שכל מהות איש ואשה הוא רק מחיים. אבל אחר מיתה אין איש ואשה, ושניהם שוים, ונמצא שאע"פ שיש ביניהם אישות, אבל אין זה אישות בין איש לאשה, והתורה אסרה רק אשת איש, ולא אשת מי שאינו איש.
שוב בינותי שחקירת הברכ"י תלויה בחקירה האם איסור אשת איש הוא איסור חפצא או איסור גברא, דאם הוא איסור חפצא שפיר יש לומר דעדיין החפצא של האשה הוא חפצא של אשת אשת איש, אבל אם זה איסור גברא, כיון שהגבר מת ודאי שפקע האיסור. ותול"מ.
ויש עמי עוד אריכות דברים גדולה מאד בזה (עי' בספרי וזאת ליהודה אה"ע ריש סימן יז, והוא תלוי גם בחקירות אמאי אין קידושין תופסים באשת איש שכתבתי שם בריש הסימן), אבל הרצים יוצאים דחופים, וימהרוני.
זה הנראה לענ"ד וצומ"י[2] וימ"נ אמן
ומילתא (דבדיחותא) אגב אורחא:
שמעתי שהטוש"ע סיימו דיני פורים בסימן תרצ"ז לרמוז דתעשה את כל מצוות היום כולל חייב איניש לבסומי, אבל תגיע עד תרצז ולא תמשיך ל"תרצח". (ולצורך זה איחדו את דיני סעודת פורים ומשלוח מנות בסי' תרצה ולא חילקו לב' סימנים, כי סעודת פורים אשמה בזה, ואוי ל.. ולשכינו...).
והצעתי את הדברים הנ"ל לפני מרן הראש"ל שליט"א והסכים עמי בחיוך מלא.
[1] ובמשתה היין תש"פ נתעוררתי לפי"ד גיסי רבי ישראל א. נר"ו דמזה מוכח דיש חיים לאחר המוות, דרק אחר מיתת האשה כשאינו "בעלה" יכול להקרא חי...
[2] ר"ת. צורנו משגיאות יצילנו. וצ"ע היאך הצומי יציל משגיאות, ולכאו' היא סיבה לטעויות, כיון שיש לאדם אינטרס, ונדצ"ל והשי"ת יצילנו מצומי ושגיאות.
ועוד יש לומר, דהוא מלשון צום, וכמו שאמרה אסתר למרדכי, וצומו עלי, והיינו דהצום יגן על הכותב שלא יבוא לשגיאות.
