כתב הרב בא"ח (עוי"י ויגש ז) בעניין מזמור לדוד, שאין לומר פעמים פסוק פותח את ידיך, וז"ל:
ואם לא כיון בפסוק פותח את ידך אפילו במשמעות פשט הכתוב ופרוש המילות צריך לחזור לאומרו, ומשום דלא ליתחזי כשתי רשויות ח"ו אם יאמר הפסוק הזה בזה אחר זה, ישהה מעט כנגד אמירת הפסוק הזה כפלים ויחזור לאומרו כדי לכוין בו עכ"ל.
ולכאורה קשיא טובא, דהנה לקמן אות י"ג כתב העוי"ח ה"ל ואפילו בזה האמן שמשמעותו אמת לאו בכל אמת שייכא חששא הנזכרת דמחזי כמודה לשתי רשויות, אלא רק בעונה אמת על דבר שיש בו קבלת אלהות ויחוד שמו יתברך כמו פסוק שמע ישראל שבו מקבל אלהותו יתברך ומייחד שמו וכו', ולכן בהלל כופלין פסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו דאין הוא קבלת אלהות ומלכות אלא הוא דבר של שבח ותהילה שמודה שהוא טוב ולעולם חסדו דזה השבח יש לשבח בו גם האדם הצדיק המטיב לעולם וכו', ודע כי כתבתי במקום אחר דאפילו פסוק שמע ישראל אין קפידא לכפול אותו משום חשש דמיחזי כמודה לשתי רשויות ח"ו אלא בהיכא דאומרו בתורת קבלה שבא לקבל עליו אלהותו יתברך בקריאתו בפסוק זה וגם שאומרו לקיים על עצמו לייחד שמו יתברך באומרו ה' אחד אבל אם כקורא פסוק של תורה אין להקפיד בכפל שלו עכ"ל.
ולכאורה מדבריו אלו נלמד לפסוק 'פותח את ידך' שמותר לכפול אותו כיון דאין בו קבלת אלהותו יתברך ויחודו ורק הוא שבח לה' יתברך שהוא זן ומפרנס לכל.
ויש לתרץ זאת על פי מה שכבר הוכחנו ששם אלוהינו משמעותו שהקב"ה מתייחס אלינו כמלך הדואג ודורש בשלום עמו, כל' בהשגחה פרטית מיוחדת, כמ"ש כי הוא אלוהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. ולכן עיקר קבלת מלכות שמים בשם אלוהינו היא ההכרה בכך שהוא משגיח עלינו ולכן חלה עלינו חובה להשתייך אליו, כל' להשתעבד לרצונו.
והנה עיקר השגחתו מורגשת אצלנו בכך שהוא זן אותנו, כי המזון הוא מהצרכים הבסיסים ביותר של האדם, ובלעדיו אין לו חיים, לכן עיקר ציפיתנו ותקוותנו היא שיזון אותנו. וזהו שאמר יעקב אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך זו אשר אלך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש והיה ה' לי לאלוהים. כל' כאשר הוא יזון אותי אדע שהוא רוצה להשגיח עלי.
ובעצם זהו פסוק מפורש בתהלים (פא יא): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַרְחֶב פִּיךָ, וַאֲמַלְאֵהוּ!"
פסוק זה שבתהלים בעצם מקביל לדברה הראשונה מעשרת הדברות: "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהיא בעצם הכרה ואמונה במלכות ה' עלינו, כמ"ש הרמב"ן (פר' יתרו) שזוהי קבלת מלכות שמים. וכן הפסוק הקודם "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר" מקביל לדברה השניה[1]. אך לכאורה לא מובן הקשר בין דברה זו לבין ההמשך "הרחב פיך ואמלאהו" שהוא הבטחון שה' ימלא את משאלות ליבנו. אך אם נתבונן בפסוקים הקודמים נמצא את התשובה:
"בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ, אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם; אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה, סֶלָה. שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ, יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי: לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר (שם ח-י).
ה' אומר לעם ישראל: "תמיד, כשהיית בצרה וקראת אליי לעזרה, חילצתי אותך. וגם עכשיו אני מבקש שתשמע לי: אל תפנה אל אלים זרים ונכריים! אני ה' אלהיך, אני העליתי אותך מהצרה הקשה ביותר שהיא ארץ מצרים, וגם עכשיו אני יכול להושיע אותך. אם רק תרחיב את פיך ותקרא אליי בתפילה, אני אמלא את כל מבוקשך!". כל' יציאת מצרים היא ההוכחה שה' השגיח על עם ישראל בעבר, ולכן היא גם הראיה שה' ימלא כל צרכם גם בעתיד.
כך פירשו גם המפרשים: "הַרחב פיך - לשאול ממני כל תאות לבך, ואמלאהו - ככל אשר תשאל אמלא" (רש"י). "הנה, הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה, ולזה הַרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם אם תשמע לי" (מצודות) .
ועל כן היות ופותח את ידיך משמעותו הכרה בהשגחתו עלינו, לכן יש בזה קבלת מלכות שמים.
וראה מה שכתב הטור בסי' נ"א וז"ל: ויותר יכוין בפסוק פותח את ידך שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקב''ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסן עכ"ל[2].
ונראה דס"ל לעוי"ח דגם בפסוק זה יש קבלת אלהותו יתברך דהיינו השגחתו ושהוא מושל בכל, ולכן מזהיר שלא יחזרו עליו בזה אחר זה שלא יראה כמודה בשתי רשויות, ומה שכתב לגבי פסוק הודו לה' כי טוב אינו תנאי בכדי להתיר אלא תוספת לרווחא דמילתא. אלא דאכתי קשיא שהרי כתב דאפילו בפסוק שמע ישראל שרי לאומרו פעמיים אם אינו מכוין לקבלת אלהותו ובפסוק פותח את ידך הרי בדרך כלל אינו מכוין לקבלת אלהותו וא"כ יהיה שרי, וכנראה דס"ל דכיון דצריך לכוין בפסוק שהשם הוא זן ומפרנס לכל ממילא חשיב כאילו מקבל עליו אלהותו יתברך ואסור לחזור עליו פעמיים.
ונסיים עניין זה בדברי האבודרהם בשם הריב"א:
פרשת שמע' לבדה יש בה רמז לעשרת הדברות שכן היא תשובת משה לישראל אחר ששמעו הדברות מפי הגבורה, ויאמרו לו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו (דב' ה כד). אז אמר להם משה שמע ישראל הריני בן אדם כמוכם והריני משמיעכם את דברי ה' ומפרש אני אותם אליכם, הנה שמעתם דבור ראשון אנכי ה' אלהיך וקבלתם אלהותו עליכם כאשר עניתם 'נעשה ונשמע' (שמ' כד ז) לכן שמע ישראל ה' אלהינו', כלומר ה' עושה הכל הוא אלהינו ואליו נשא עינינו וממנו נשאל כל צרכינו כי הוא אלהינו.
[1] וכן פסוק ט' שמע עמי ואעידה בך, ישראל אם תשמע לי, מקביל לפסוק שמע ישראל. כי אעידה פרשו התראה. ומכאן מקור לדברי חז"ל שממתן תורה קבלו ישראל את שמע ישראל. כי לשמע ישראל ושתי הדברות יש קשר ישיר, שתכליתם שווה. כי ה' אלוהינו הוא קבלת מלכותו ית' עלינו, וזהו אנכי ה' אלוהיך, וה' אחד הוא איסור ע"ז, כדאיתא בירושלמי (וכמ"ש הרמב"ן בפ' יתרו).
[2] פותח את ידך פה כתוב על הצורה שהקב"ה מפרנס, פותח פי' הקב"ה נותן לנו להרגיש שהמזונות מקבלים ממנו יש חילוק גדול בין דרכי ההשגחה בכל הענינים לדרכי ההשגחה בענין הפרנסה בזה שהקב"ה נותן לנו להרגיש שניזונים ממנו ולכן אין סדר בענין הפרנסה של האדם הקב"ה קבע פרנסתו של אדם בצורה שמרגיש שתמיד צריך שהקב"ה יפתח את ידו בשבילו ויתן לו את הפרנסה יש פרנסה שמגלה את זה בצורה יותר ברורה ויש פחות אבל מי שרוצה לראות אצל כולם יכולים לראות וכלול בזה שבכל דבר אסור לנסות את הקב"ה אבל בפרנסה אם נותן את המעשר כראוי כמו שהקב"ה מחייב מותר לו לנסות כי פה הקב"ה קובע שהוא מגלה את השגחתו והנהגתו בבריאה בצורה שאפשר להכיר אותו כל זה בכלל פותח את ידך