בס"ד, ל' תשרי תשפ"ג, 2-66/פ"ג
לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה
משה ברכה נ"י
שלום רב,
בעניין מה ששאל אודות אופן פתיחת חבילת נייר טואלט בשבת.
לכתחילה יפתח את החבילה דרך קלקול, או מהצד, ולא יקפיד לפתוח דרך הפתח הקבוע, כי מאחר ומשתמשים בחבילה זו זמן ממושך, כמה ימים, מיחזי כעושה כלי ובית קיבול לנייר טישו.
ואמנם מעיקר הדין יש מקום לצדד שגם בזה מותר, כמו שהתירו לגבי צנצנת שמנת מחוברת, וכן פתיחת קופסאות שימורים, כיון שבסופו של דבר הכל נזרק, וכתב הגר"ח פלאג'י שכל שלבסוף נזרק והוא כלי זמני, אין בו משום עושה כלי. מ"מ היכא דאפשר בנקל להחמיר בדברים כגון אלה, לחוש למחמירים, אדרבה, המחמיר תבא עליו ברכה, ויקרע דרך קלקול, או מהצד.
וכיו"ב ביארנו במק"א לגבי חיתוך שקית חלב בסכין המצויה בכדי חלב החדשים, אם מותר לחתוך בה את שקית החלב בשבת, והנה עיקר הדבר של עשיית פתח כה"ג, מבואר בש"ע (סי' שיד ס"א), שמותר לשבור חבית מוסתקי כדי להוציא ממנה את הגרוגרות, וכמו ששובר אגוז לאכול מה שבתוכו. ובתוספתא שהובאה במג"א (סי' שיד ס"ק יז) איתא שמותר לקרוע העור שע"פ חבית יין, ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק. וכ"ה במשנ"ב (שם ס"ק כה).
וביאר בשביתת השבת (דף יב: ) שכל זה מתבטל לאוכל והמשקה שבתוכו, וכמו שמותר לקרוע את העור שעל פי הנוד, וכן לענין בגד. וז"ל מרן בש"ע (סי' שיד ס"ח): חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות, שכל זה כמו שובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. ע"כ.
ולפ"ז ה"ה בנ"ד דשרינן לקרוע השקית כדי להוציא את המאכל מתוכו. ובפרט שאין על הנייר תורת כלי, ואינו עשוי לשימוש חוזר. וכן העלה החזו"א (סי' סא סק"ב) לגבי שפופרות של נייר הממולאים בשר מבושל, שמותר לקרוע השפופרת בשבת ולהסירה מעל הבשר כדין קורע עור מע"פ החבית. וקריעה דאורייתא אין כאן, כיון שלעולם אין דעת בני אדם על השפופרת, ואין כאן שום תיקון בנייר השפופרת.
ועפ"י האמור כתבנו בילקוט יוסף (שבת ב סי' שיד סעיף כ) להתיר פתיחת שקית חלב וכדו'. ובפרט אם עושה כן דרך השחתה וקלקול. וכתבנו שלדינא דעת מרן אאמו"ר זצוק"ל שיש להקל לקרוע השקיות הנז', וטוב שיעשה כן בדרך קלקול, וא"צ ליזהר שלא לקרוע במקום האותיות. ואכמ"ל. [ואמנם חבילת נייר שמכילה ספר או תמונה, כיון שאין צורך מיוחד לשבת נראה שאין להתיר, כי עכ"פ שייך בזה איסור מדרבנן]. ודלא כמ"ש בשמירת שבת כהלכתה (ח"א פ"ט ס"ג) שאין לפתוח בשבת קופסת קרטון המכילה משקין, כמו חלב או מיץ. וכ"כ בס' ישיב משה (טורצקי, עמ' נד) שיש בזה איסור דאו' של קריעה, ולכן חייבים להשחית את השקית כשפותחים אותה.
וכ"פ בשו"ת קנה בושם (ח"א סי' כב). אולם יש המקילים בזה כשאין בדעתו להשתמש בהם שימוש נוסף. ומרן אאמו"ר זצוק"ל כתב בגיליון הספר שם, ולפי מה שנתבאר ביביע אומר (ח"ד סימן לב) ובשו"ת יחוה דעת (חלק ב' סי' מג) דכל שאינו מכוין לעשות כלי אפי' בפסיק רישיה מותר, כמו שכתבו הב"י והמג"א (סי' שיח), והמ"מ (פי"ב מהלכות שבת), והחת"ס (סוגית מצרף אות יא), ועוד. ע"כ. ולפיכך העיקר לדינא שכל שקית או חבילה וכדו' שעכ"פ אין משתמשים בה שימוש נוסף אחר פתיחתה והרקת תוכנה, מותר לפותחה בשבת.
ואמנם כל זה לא דמי לנ"ד, שבשקית חלב הרי מתכוין עושה פתח יפה, והרי מרן בש"ע שם (סעיף א) סיים: ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דא"כ הוה ליה מתקן מנא. ע"כ.
והגם שאפילו לגבי פחית שעושה פתח יפה, מסקנת הפוס' להתיר. [וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (תניינא סי' לב) להתיר פתיחת לשונית של פחית, שאע"פ שהכל ערוך ומתוקן טוב ויפה מלפני השבת ע"י לשונית, הרי אינו מתכוין דוקא לפתח כזה יפה, וא"צ להטריח אותו לעשות נקב במקום אחר, וכי אסור ליהנות מזה שייגעו וטרחו בערב שבת למקום טוב ונוח. ואינו דומה לגרוגרות שאסור לעשות פתח יפה, דהתם חשיב משום כך כעושה כלי להשתמש גם אח"כ, משא"כ בנ"ד שאינו טורח כלל בהסרתה, וגם הכל יודעים שהפחיות נזרקות מיד לאשפה, ולכן מסתבר דבזה שמסיר הלשונית, חשיב רק כעושה נקב רגיל, ולא נחשב כמחתך ועושה כלי כקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו או כעושה פתח יפה בחבית מוסתקי]. מ"מ בשקית חלב גרע מפחית, כיון שבפחית לא מדקדק בעשיית הפתח וכיצד יצא, משא"כ בשקית חלב שמכוין לעשות פתח מסויים כדי שלא יישפך הרבה חלב, ומכוין את השקית בשעת החיתוך באופן מכוון בדיו כיצד יצא החיתוך, ושיהא פתח בינוני לא קטן ולא גדול. ולכאו' היה לנו לאסור.
וצ"ל, דכיון שעומד מיד להזרק, ועשוי מחומר חד פעמי, אין לזה כל חשיבות. ואין לדמות עשית פתח בשקית קלה ששימושה חד פעמי, לבין עשיית פתח בחבית וכדו' שהיא דבר עמיד שיתכן להשתמש בו יותר.
וראה בילקו"י שבת כרך ב' (תשנ"ב, עמוד תקנא), ששקיות חלב וחבילות מזון סגורות ועטופות בנייר, מותר לקרוע בשבת את השקית או את הנייר, כדי ליקח משם את המזון. אם עושה כן דרך השחתה וקלקול. ולכן מה שיש נוהגים שכאשר יש שמחה בבית הכנסת מכינים שקיות עם ממתקים, ומחלקים אותם לילדים, וקושרים חוט בראש השקית, מותר לקרוע את השקיות לצורך דברי המאכל שבשקית. וכן מותר לקרוע בשבת את הנייר העוטף את המצות כדי ליקח משם מצה. או לקרוע נייר העוטף את הוופל או הגלידה, או שקית משקה טרופית, וכל כיוצא באלו. ובפרט אם קורע דרך השחתה וקלקול.
ואחר זמן יצא לאור חזון עובדיה שבת ח"ה (עמוד שסה ושסז) כתב מותר לחתוך שקית חלב או שקית מיץ פירות וכיוצא בהן, למזוג המשקה הן ביד, והן במספרים. ובסוף המקור כתב: מה שנתחדש בימינו כלי שמחזיקים בו את שקית החלב, שנקרא "קנקומט" שכאשררוצים להשתמש בשקית חלב חדשה מכניסים אותה לקנקומט ואז אוחזים בפינת השקית ומעבירים אותה מעל להב סכין שנמצא בקצה הקנקומט, והשקית נחתכת בצורה שמאפשרת למזוג את החלב, מותר להשתמש בו בשבת לפתוח את שקית החלב, ואין בזה משום תיקון כלי. ע"ש.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל